המערכת הפוליטית מתרכזת בינתיים בחיפוש אחר שמות חדשים שיצטרפו למפלגות השונות, וקשה להטיל ספק בכך שלנוכח הרמה בכנסת הנוכחית אכן דרושים חברי כנסת רעננים ורציניים. אבל דווקא התחום החשוב ביותר לשינוי נותר שומם: רעיונות חדשים. אף שהמושג "גורליות" מוצמד כמעט לכל בחירות, הפעם הן קריטיות במיוחד שכן הן אמורות לשקף את תגובת הציבור לשבעה באוקטובר, למחלוקת המשפטית שהובילה למחאה שלפני אוקטובר, והן גם יגדירו את צביונה של ישראל לקראת כניסתה לשנתה ה-80.
תחת ההכרה בכך שישראל חייבת כיוון חדש, אבל כזה שיצליח לזכות לתמיכה רחבה בציבור, אחד הרעיונות היותר מקוריים - שבכוחו יהיה גם למצוא נתיב שיפתור במידה רבה את הוויכוח המתמשך על מערכת המשפט - טמון בהצעה להקים, לצד הכנסת, בית עליון, בדומה לסנאט שקיים בארה״ב לצד בית הנבחרים. הבית העליון יפעל כמעין בית לורדים של אנשים רציניים. חלק מנציגיו ייבחרו בבחירות אזוריות-אישיות שיבטיחו אנשים איכותיים בלי קשר לזיקתם הפוליטית וללחצי הבייס המפלגתי, וחלק בבחירות ארציות. אפשר יהיה להיבחר אליו רק מגיל 40 ומעלה כדי להבטיח ניסיון ואיכות מוכחים, ולחבריו יהיו כמה תפקידים מרכזיים.
המטרה בהקמת הבית העליון היא ליצור מנגנון איכותי שיפקח על הרשות המבצעת לא רק דרך בית המשפט העליון, אלא על ידי נציגיו הטובים ביותר של העם
ראשית, כל חוק שתחוקק הכנסת יחייב את אישור הסנאט לאחר שיקיים דיון רציני. שנית, תהיה לו סמכות לפקח על החלטות הממשלה. חבריו יכלו להצביע בעד הקמת ועדות חקירה ממלכתיות, ולאשר אמנות בינלאומיות וגם מינויי בכירים. תהיה להם גם יכולת לזמן את שופטי העליון לראיון לפני מינויים הסופי. המטרה בהקמת הבית העליון היא ליצור מנגנון איכותי שמצד אחד יפקח על הרשות המבצעת, ולשכלל את החלטות הכנסת, ובכך להגביל את כוחן. ומצד שני הדבר יתבצע לא רק דרך בית המשפט העליון אלא על ידי נציגיו הטובים ביותר של העם.
את הרעיון אני שואל מד״ר שגיא ברמק ועמיעד כהן שפירסמו לאחרונה הצעה מפורטת בנושא בכתב העת האמריקאי ״מוזאיק״ ובכתב העת השמרני ״השילוח״, ומובן שלא חייבים לקבל את כל פרטי הצעתם במלואה. אבל הרעיון הבסיסי, של הקמת סנאט שיעדן את חקיקת הכנסת ויפקח על עבודת הממשלה, מעניק מענה מקורי להיעדר ההסכמה ביחס למעמדו של בית המשפט העליון, מבלי לוותר על עקרון האיזונים ובלמים, להפך.
הבית העליון, לשיטתם, יורכב מ-71 חברים, כפי שהיה נהוג בימי הסנהדרין, אבל יישבו בו גם הנשיא וראשי ממשלה לשעבר. הייתי מוסיף גם חברות קבועה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר. זו תהיה קבוצה איכותית שתזכה ללגיטימציה רחבה להכרעותיה.
מתנגדי ההצעה יטענו כי בכך חלק מתפקידי הביקורת של בית המשפט העליון יעברו לזירה הדמוקרטית-פרלמנטרית, והדבר נכון. אבל מדוע זו בעיה מהותית אם בשורה התחתונה הפיקוח על הרשות המבצעת יישמר ואף יועצם? ובכל מקרה, כפי שנהוג בארה״ב, יש לוודא שלבית המשפט העליון תישמר הזכות לפסול חוקים ולהתערב במקרים קיצוניים. הקמת סנאט ישראלי שיאשר את חקיקת הכנסת תסייע גם להבטיח חקיקה לא פופוליסטית, והממשלה לא תוכל להתנגד לפיקוח על החלטותיה בטיעון של ״הכרעת הרוב״, שכן גם אנשי הסנאט ייבחרו. עכשיו נדרשת מפלגה או מנהיג שיהיה אמיצים ומקוריים כדי לקדם את הרעיון.
