להגיד על המציאות הישראלית שהיא תזזיתית זה בערך כמו להגיד לומר ששוק הנדל"ן כאן הוא "קצת מאתגר". אלא שבחסות השינויים התכופים והטירוף הקבוע, נראה שיש בכל זאת כמה דברים די מדהימים שנירמלנו כאן, כמעט בלי לשים לב. למשל:
1. עונת כדורגל גמישה. כאילו, ממש גמישה. כזאת שכבר כמה שנים יוצאות לפגרות כפויות, ואז חוזרת לבליץ משחקים כדי להשלים את הלו"ז, לרוב עם הכנסה של חוקים מקומיים חדשים שממציאי הענף לא דמיינו מעולם. נניח, ריצה קבוצתית למיגונית, או העתקת משחקי הבית לאזורים שמומחי השיגורים של אויבנו מזניחים קצת. אה, וגם מומלץ שלא להיקשר לשחקנים הזרים כי חלקם נוטים שלא להיסחף בדרישות לחוסן לאומי ומתחפפים מכאן אחרי האזעקה הראשונה, וגם המינוי השנתי שלכם כנראה יתפוס רק חלקית, בכפוף להנחיות ההתקהלות של פקע"ר.
2. הזמנה עם אופציית ביטול בלבד. זוכרים שפעם היו מנסים למכור כאן דברים בעזרת צמד המילים "למהירי החלטה"? אז זה היה בימים שעוד הרשו לנו להיות ספונטניים ואמיצים. אבל כבר כמה שנים שהזמנת טיסה בלי אופציית ביטול היא מעשה לא אחראי כמעט כמו פתיחת דלת המטוס בגובה 30 אלף רגל, ולהזמין כמה לילות במלון שאי-אפשר לבטל ביום של הצ'ק-אין זאת ההגדרה המילולית של רולטת חופשה. זה נהדר שהלהקה האהובה עליכם מופיעה הקיץ בלונדון ומקסים שהילד רוצה טיול בר-מצווה ל-NBA - אבל תמיד לזכור שמעל הכל מתנוססת כוכבית גדולה. בקיצור, פחות להסתכל על תמונות של הבריכה במלון, ויותר לחפש את השורה באתר שלהם עם המילה Cancelation.
נדמה כאילו כל סבב לחימה חושף עוד איזה "צחי עדכונים בזמן אמת" בטלגרם, או עיתונאים מטעם עצמם שמקדימים אפילו ערוצי מידע ממשלתיים
3. "שלום, כאן ראש העיר שלך". עד לפני כמה שנים, רוב אזרחי ישראל פגשו את הרשות המוניציפלית שלהם רק בצמתים נדירים. אתם יודעים, קצת סוגיות של ארנונה, פה ושם חידוש של תו חניה, ואולי הצבעה למועצת העיר אם במקרה בא לנו קצת חגיגה לדמוקרטיה המקומית. בין אם זה חוסר אמון ברשויות ארציות יותר, או סתם מיאוס מפוליטיקה גדולה, מרגיש שיותר ויותר ראשי ערים ורשויות לוקחים על עצמם ניהול והסדרה של תחומים שבעבר לא נכנסו אליהם בכלל. גם בשגרה וגם בחירום, נדמה שיש הקפדה על קשר רציף עם הבוחר, כולל עדכונים שוטפים בתדירות גבוהה. מה שכן, אם הדבר נעשה באחריות, אני חושב שזה דווקא נרמול של רעיון לא רע בכלל.
4. מקורות מידע "חדשים". בעיקרון, אין דרך שבה אצליח להתלונן על יישום טכנולוגי כלשהו מבלי לצאת ניאנדרטל, שלא לדבר על העובדה שאני עובד בכלי תקשורת גדול, אבל כבר כמה שנים שהתחום הזה מתרחב לגבולות חדשים, ואז מטשטש גם אותם. נדמה כאילו כל סבב לחימה חושף אותנו לעוד איזה "צחי עדכונים בזמן אמת" בטלגרם, או לכל מיני עיתונאים מטעם עצמם שלעיתים מצליחים להקדים חדשותית אפילו ערוצי מידע ממשלתיים. אני יודע את זה כי לאחרונה אמא שלי כבר לא אומרת לי דברים כמו "אמרו בפייסבוק", אלא "קראתי בערוץ של שרגא ללא צנזורה".
