הכפור האביבי שפקד את מערב ארה"ב בימי אפריל לא צינן את זעמו הרותח של פרופ' יואל מוקיר, כלכלן והיסטוריון ישראלי-אמריקאי, מרצה בכיר באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, מרצה קבוע באוניברסיטת ת"א וחתן פרס נובל לכלכלה ב-2025, כלפי הנשיא דונלד טראמפ ומדיניותו. בראיון מיוחד ל"ממון שישי" אומר פרופ' מוקיר: "מיהו בסך הכל האיש הזה, המתיימר להנהיג את אמריקה? נדלניסט מפוקפק שהצליח לטפס בעורמה לצמרת המדינאות האמריקאית ומאז הוא משתולל ומסבך אותנו בכל צרה אפשרית. האחרונה הגדולה זו המלחמה באיראן".
כיצד תושפע הכלכלה ממלחמת איראן?
מוקיר: "מלחמות משנות את הכלכלה בצורה דרסטית. המלחמה באיראן, אם אכן תתחדש, תקפיץ את הסכנה להאטה כלכלית גלובלית ולאובדן שליטה של קברניטי המשקים. תשומות ייצור חיוניות – נפט, גז טבעי, דשנים, אלומיניום – כבר מצויות במחסור שילך ויחמיר. קוריאה הדרומית, יפן, סין, הודו, פקיסטן, טייוואן ועוד ארצות באסיה ספגו מתחילת המלחמה נזקים כלכליים משמעותיים. במידה לא פחותה נפגעו וייפגעו גם מדינות מזרח תיכוניות המפיקות נפט, תזקיקי נפט, גז טבעי וחומרים נדירים. מתקני הייצור שלהן ניזוקו ושותקו ודרכי היצוא, בראשן מצרי הורמוז, נחסמו, לפחות חלקית. הן עומדות מול שוקת שבורה".
2 צפייה בגלריה
"האופטימיות הטבעית שלי נסדקה". פרופ' מוקיר ישתתף בכנס השנתי של מכון אהרן באוניברסיטת רייכמן
(צילום: רויטרס, Jonas Ekstromer)
אנחנו במדרון חלקלק למיתון עולמי?
"מתחילת המלחמה עלתה מאוד ההסתברות למיתון עולמי ורק הפסקה מלאה של הלחימה יכולה להרחיק אותו. במקביל מתרחשת לנגד עינינו האצה דרמטית בקצב האינפלציה, בשל ייקור תשומות מאסיבי. לשילוב בין שתי תופעות כלכליות שליליות אלו, סטגנציה ואינפלציה, ניתן הכינוי 'סטגפלציה', שהיא אימת כל מדינאי כלכלי וכל ראש בנק מרכזי, והיא במרחק נגיעה מאיתנו".
כי התרופות המקובלות לאינפלציה מחמירות את ההאטה והתרופות להאטה מאיצות את האינפלציה?
"בדיוק. ומה שמדאיג במיוחד זו העובדה שהשלכות כלכליות אלו לא מילאו תפקיד בהחלטת טראמפ לצאת למלחמה באיראן. הוא לא בחן תרחישים אסטרטגיים מהימנים ונשען על תחזיות מופרכות לניצחון מהיר שיניב תוצאות כספיות חיוביות לאמריקה. להד"ם. לא היה לו מושג לאיזה בוץ כלכלי הוא מכניס את ארה"ב, את המזרח התיכון ואת העולם".
"כאן באים לידי ביטוי", מדגיש פרופ' מוקיר, שנערך לקראת השתתפותו בכנס השנתי של מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן בסוף החודש (28-29 לאפריל), "מאפייני הנשיאות של טראמפ. הוא בטוח עכשיו, בכהונתו השנייה, שאפשר לנהל מדיניות חוץ, ביטחון וכלכלה של מעצמת העל האמריקאית כאילו הייתה בית קזינו באטלנטיק סיטי. הוא פועל, כפי שהוא מודה בעצמו, מהבטן, מהקישקעס, בלי להיוועץ במומחים אמינים שהוא בז להם. הוא מקיף את עצמו בלהקה של יסמנים, המשרתים אותו ואת שיגיונותיו. הם מתחרים על חסדיו ולא מעיזים לחלוק עליו. מלקקי פנכה, אופורטוניסטים האומרים לנשיא את מה שהוא רוצה לשמוע. אם הוא רוצה לשמוע שאמריקה תנצח את איראן צ'יק-צ'ק, אז הם מספרים לו שכך יהיה. זהו מרשם בטוח לאסון אסטרטגי וכלכלי. אזרחי אמריקה, המזרח התיכון והעולם משלמים את מחיר בורותו".
עוד לפני שתקף צבאית באיראן, טראמפ חתם על עשרות צווים נשיאותיים להטלת מכסי מגן גבוהים על יבוא לארה"ב. אולי בכך עשה דבר כלכלי נכון?
"בדיוק להפך. העלאת המכסים על יבוא זו מדיניות כלכלית שגויה ואינפנטילית, שאף כלכלן רציני בעולם לא מצדד בה ולא ממליץ עליה. היא מסוכנת ומופרכת. נכון פסק בית המשפט העליון של ארה"ב כשעצר את המכסים עד אישור הקונגרס, ובכל זאת הסכנה לא חלפה לגמרי. טראמפ הרי ממשיך להאמין שמכס הוא דבר נהדר ולא מוכן להודות בטעויותיו".
הוא גם מאמין שהגבלת ההגירה תועיל לכלכלת אמריקה.
"אמונת שווא. מדיניות ההגירה המחמירה של טראמפ, המובילה לסגירת גבולות גם מפני מהגרים חוקיים, דווקא חונקת את כלכלת ארה"ב. ההגירה הייתה אחד ממנועי הצמיחה הבולטים שלנו, והעצירה שלה מגבירה את הסיכוי לקיפאון כלכלי בהווה ובעתיד. כשנסגרים השערים, מהיכן ניקח את המהנדסים, הרופאים, החוקרים, ההייטקיסטים, המדענים ועובדי הבניין שהגיעו מרחבי תבל? הממשל של טראמפ מפתח קסנופוביה, שנאת זרים גורפת. מספר הסטודנטים מחו"ל המבקשים ללמוד באוניברסיטה שלי כבר נחתך השנה בחצי".
הנס הישראלי בסכנה
ומה יהיה על ישראל וכלכלתה?
"ישראל, שהיא ארצי, הייתה עד כה מקום שטוב לחיות בו מכל הבחינות, החל מבתי קפה סואנים ועד אוניברסיטאות מחקר מצוינות, מכבישים משופרים ועד אוכלוסייה חמה ומחבקת. היו בה התנאים התרבותיים והחברתיים לצמיחה כלכלית מבוססת טכנולוגיה, נאורות וקידמה. אני חושש שכל זה עלול להיפגע קשות אם המלחמה של ארה"ב וישראל באיראן תתחדש במלוא עוזה. השלכותיה הכלכליות יהיו קשות: החוב הציבורי יתרחב לממדים מסוכנים, תקציבי החברה והרווחה יתכווצו, האינפלציה תזנק, הצמיחה תיפסק ורמת החיים תרד. המוני צעירים, משכילים, כישרוניים ויצירתיים, בעלי פריון עבודה גבוה ותרומה מכרעת לכלכלה, לחברה, למדע ולתרבות, יתחילו לבחון ברצינות את אופציית ההגירה. אסון. הוסף לכך את השסע עם החרדים המתרחקים מהשכלה, מעבודה מפרנסת ומשירות צבאי, והנה לך מרשם לשקיעת הנס הישראלי".
"עד מתי תוכל ישראל הלא-חרדית", תוהה פרופ' מוקיר, "לסבסד את ישראל החרדית הגדלה הרבה יותר מהר ממנה? זו ההתפתחות הכלכלית-חברתית המסוכנת מפניה מזהירים מזה שנים פרופ' דן בן-דוד ממוסד שורש, כלכלני ה-OECD וכלכלני מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן".
אצלנו מצפים לשמוע ממך עצות למדיניות כלכלית נכונה בעידן המלחמה.
"על אמת, גם לי אין נוסחת קסם איך לשלם תמורת המלחמה. הבחירה היא רק בין אפשרויות גרועות פחות לגרועות יותר. מלחמה הרי תמיד כרוכה בהגדלת החוב הממשלתי, האמור להיפרע ממסים עתידיים. זו נוסחה מקובלת שבפועל קשה ליישום מעשי, לא רק מטעמים פוליטיים: מסים גבוהים פוגעים בתמריץ לעבודה ולהשקעה ולכן עלולים לפגוע בתהליך שיקום כלכלי פוסט-מלחמתי".
מהי בכל זאת המדיניות התקציבית-כלכלית שממנה יש להימנע?
"כשהחוב הציבורי מתנפח בשל צורכי המלחמה לממדים מסוכנים, הממשלה עשויה לנסות לשחוק את ערכו על ידי האצת האינפלציה. התהליך הזה התחולל בישראל בעקבות מלחמת לבנון הראשונה, כאשר החוב הענק התכווץ תחת גלי היפר-אינפלציה משתוללת. אסור לחזור על מדיניות זו, המסכנת את אושיות המשק והחברה. זו בהחלט האופציה הגרועה מכולן. אני סומך לגמרי על בנק ישראל שיפעל בכל הכלים למניעת מימושה".
מפרספקטיבה של היסטוריון, מהן לדעתך הסיבות לעימות הקשה והמתמשך בין ישראל לאיראן?
"העוינות המתמשכת בין המדינות לא מבוססת על סכסוך גבולות או על מאבקי שליטה על משאבי טבע. לדעתי ולהערכתי, העוינות ההדדית ביניהן מתעצמת בשנים האחרונות מפני שהיא משמשת את האינטרסים של ממשלים המעוניינים להסיט את תשומת הלב של האזרחים מהמחדלים שלהם, מהשלטון המסואב שלהם, ולכוון את הכעסים לעבר אויב חיצוני. זו צורה של הסחת דעת לאומית היוצרת מעגל של איבה המזין את עצמו. כהיסטוריון וכלכלן אני ממליץ לישראל לחפש באורח פעיל דרכים להנמיך את להבות האיבה ולפלס נתיב להידברות עם הרפובליקה האיראנית".
2 צפייה בגלריה
פרופ' מוקיר בטקס קבלת פרס נובל | צילום: Patrik ײsterberg
(Patrik ײsterberg, STELLA Pictures via Reuters Conn)
נראית לי משימה בלתי אפשרית.
"לאו דווקא. בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת ישראל ומצרים נמצאו במחזור של מלחמות אכזריות ב-56', ב-67', ב-73'. מצרים נחשבה לאויב מר השואף לחסל את ישראל, שהוצגה שם כנטע זר שיש לסלקו מהאזור. והנה כאשר נחתמו הסכמי השלום בין בגין לסאדאת הן הפכו למדינות ידידותיות. מה שהיה אפשרי ביחסי ישראל-מצרים יכול לבטח לקרות גם ביחסי ישראל-איראן".
נשארת פרופסור אופטימי?
"לא בדיוק. האופטימיות הטבעית שלי נסדקה לעומק עם הפלישה הרוסית לאוקראינה. זה מעשה טירוף גמור, חסר כל הסבר רציונלי. מאות אלפים כבר נהרגו בהרפתקה הרוסית הרצחנית הזו, שפתחה עידן חדש ומסוכן של מלחמות מקומיות. לפני זמן מה חזרתי מביקור עבודה בסין תחת רושם חזק שהמשטר הסיני מתכוון לספח את טייוואן, תחילה בלחץ מדיני-כלכלי ואם לא יילך אז בכוח צבאי. 'טייוואן היא חלק בלתי נפרד מסין', אמרו לי בני שיחי בשנגחאי, בדומה למה שאמרו בתחילת העשור הזה ראשי הקרמלין על אוקראינה".
לאווירת מלחמה עולמית השלכות כלכליות משמעותיות.
"בוודאי. רוחות המלחמה החדשות כבר גרמו לשינוי קיצוני במדיניות ציבורית במדינות רבות. רוסיה וסין מכפילות ומשלשות את התקציבים הצבאיים שלהן. החברות בנאט"ו מגדילות את חלקן של הוצאות הביטחון בתוצר המקומי מ-2% ל-5%. זהו מפנה חד המוביל להעמקת הגירעונות, לזינוק בחובות ולנסיגה ממדינת הרווחה. אם מרוץ החימוש המחודש לא ייעצר בקרוב, אני חושש מהרחבת התפוצה של נשק גרעיני אחרי עשרות שנים של איפוק. זו פרספקטיבה כלכלית ואנושית מצמררת".
האם חזרנו למחצית הראשונה של המאה העשרים, תקופה רוויה במלחמות, משברים וקריסת הסדר הדמוקרטי?
"תנאי החיים החומריים של האנושות, כפי שמשתקפים בכל המדדים הכלכליים, החברתיים והבריאותיים, השתפרו במהלך מאה השנים שחלפו בקצבים בלתי נתפסים. אלא שהשיפור ברמת החיים ובאיכותה לא לווה בשיפור מקביל במדינאות ובניהול ענייני המדינה. זו הסיבה לפסימיות שלי ולא רק שלי. ידידיי ומכריי, שתמיד הרגיעו אותי, נשמעים כעת מדוכדכים ומדוכאים. הפסימיות הזו, אני אומר לך על סמך מחקריי ההיסטוריים, היא המחוללת הגדולה של משברים כלכליים. היא גם המסוכנת ביותר לעתיד הדמוקרטיה הליברלית וכלכלת השוק הצומחת לטובת הכלל".
נפוצה אצלנו הטענה שהאוניברסיטאות בארה"ב הפכו למעוזי אנטישמיות. האוניברסיטה שלך אנטישמית?
"כשיהודים מכהנים כנשיאי אוניברסיטאות אמריקאיות מובילות, המונח 'אוניברסיטאות אנטישמיות' הוא קשקוש. אני לא נתקלתי בתופעות אנטישמיות בסגל המרצים והחוקרים, אבל ידועה לי תמונה שונה בקרב הסטודנטים, שם בהחלט מורגש הלך רוחות אנטישמי או אנטי-יהודי בתחפושת אנטי-ציונית. עם זאת אני מדגיש את הצורך למתוח קו הפרדה ברור בין ביקורת על מדיניות החוץ והביטחון של ישראל לבין התבטאויות אנטי-יהודיות ואנטי-ציוניות פסולות, במיוחד כשהדברים נשמעים מפי מי שמגדירים את עצמם כאנשים מתקדמים, כפרוגרסיבים".
קרן בלי אור
לכנסים של קרן המטבע הבינלאומית, מוסד שהוקם בשלהי מלחמת העולם השנייה כדי להבטיח תפקוד נטול משברים של המערכת הכלכלית הרב-לאומית, יצאו מוניטין של אירועים נוצצים. הם מזמן לא כאלה. השנה במיוחד שררה בשלושת הבניינים המרשימים של הקרן בוושינגטון אווירת נכאים כבדה. לא נתקלתי באנשים מחייכים בין מאות הבכירים שהגיעו מ-191 מדינות. התחזיות של חטיבת המחקר שלה, שעודכנו בבהילות כלפי מטה בעקבות המלחמה עם איראן, הזהירו מפני הידרדרות למשבר רב-מדינתי. המספרים המדויקים אינם חשובים; חשובה השורה התחתונה: יהיה רע ומסוכן אם המלחמה לא תסתיים עד סוף הקיץ.
המלחמה ה"ממוצעת", קובעים כלכלני קרן המטבע על סמך ניתוח עשרות סכסוכים מלחמתיים מ-1946 ועד 2024, גורמת לירידה מצטברת של 7% בתוצר המקומי, לקפיצה של עשרות אחוזים בחוב הלאומי, להכפלה בקצב האינפלציה, למחסורים במוצרים חיוניים, לירידה ברמת החיים, לשחיקת ההון היצרני, לרעידות וזעזועים בשוקי המטבע וניירות הערך ולאובדן אמון של הציבור בהנהגת המדינה.
אבל – הנה נקודת האור שבכל זאת דלקה במהלך הכנס – זו לא גזירת גורל. "סיימו-נא את המלחמה המשונה וחסרת התכלית הזו", הפצירו בי כלכלני הקרן בשיחות תדרוך חופשיות, "וכבר בסתיו הקרוב יחזרו כלכלות העולם לנתיב הצמיחה והיציבות".
מסר דומה השמיע שר האוצר הקטארי, בין אחמד אל-קוואלי. "כשתיגמר הלחימה וייפתחו מצרי הורמוז נוכל לשקם ולחדש את מלוא התפוקה משדות הגז הטבעי וממתקני ההנזלה בתוך זמן קצר", אמר בביטחון רב. "אין לנו בעיה של רזרבות כספיות", הודה, "כי באנו מוכנים להלם המלחמה. אבל אם החסימה תימשך, ההשפעות הקשות על כלכלת העולם יורגשו ממש מעבר לפינה ומה שקרה עד כה יהיה קצה הקרחון". הפתרון, לדבריו, הוא "הסדר מזרח-תיכוני שיסדיר את הבעיות והסכסוכים באזור אחת ולתמיד". מקובל עלינו.
את תחזיותיה החדשות לישראל ערכו כלכלני קרן המטבע בהנחה האופטימית לסיום לחימה קרוב. כלכלת ישראל צפויה אז לצמוח ב-2026 ב-3.5% ובשנה הבאה ב-4%. האינפלציה תישאר נמוכה, סביב 2.2% לשנה. הדולר צפוי להתחזק במקצת מול השקל כתוצאה ממגמת התחזקותו העולמית. מאזן התשלומים הבינלאומי של ישראל ימשיך להיות חיובי, אך הגירעון בתקציב הממשלה יעלה לכ-6% מהתוצר השנה ולכ-5% בשנה הבאה. היחס בין החוב הממשלתי לתוצר אמנם יחצה את 70%, אך יהיה נמוך אצלנו בהרבה מיחס החוב/תוצר הצפוי בארה"ב (126%), קנדה (111%), איטליה (138%), צרפת (118%), סין (109%) ובריטניה (104%). התחזית הזו יכלה להיות, על רקע החששות משפל כלכלי עולמי, חיובית למדי – אלמלא הייתה התגשמותה תלויה בפוליטיקאים שיגיוניים, אנוכיים ושלוחי רסן. גורלנו בידם; לא יצאתי מכנס האביב של קרן המטבע הבינלאומית פחות מודאג ממה שבאתי אליו.
