כשנולדה, הוריה קראו לה אושר "בגלל האושר שהביאה למשפחה", מספרת האם תיקי. "ככה זה בפרק ב'. ליאור הגיע עם בן ובת, אני הגעתי עם בן ובת, ואושר הייתה בתנו המשותפת הראשונה. כל ארבעת אחיה כירכרו סביב התינוקת היפהפייה שהגיעה הביתה, מי יאכיל אותה ומי יטפל בה, והיא זו שאיחדה את כולם מאחים-למחצה למשפחה אחת. את השם השני שמופיע בתעודת הזהות שלה, שמחה, נתנו לה על שם סבתא שמחה שנפטרה, חמותי. לימים, כשליאור ואני הבאנו לעולם בת נוספת, האושר הוכפל. קראנו לה חן-חנה, על שם הסבתא השנייה".
כבר בגיל הגן התבלטה אושר בכישרון הציור ("ציורים שלה נתלו במוזיאון של מזכרת בתיה") ואובחנה כילדה מחוננת. "בתיכון היא למדה בכיתה מדעית, חמש יחידות, וסיימה בהצטיינות יתרה", מספרת אמה, "ובמקביל היא למדה מדעי המוח במכון ויצמן. משם בא לה החלום להפוך למנתחת מוח".
נוירוכירורגית.
"זאת ההגדרה, אבל אושר דיברה על 'להיות מנתחת מוח'. היא חלמה ללמוד רפואה ומגיל צעיר קרעה את עצמה כדי לעמוד בתנאי הקבלה. במשך ארבע שנים היא התנדבה בניידת טיפול נמרץ של מד"א, כתבה את ספר ההדרכה של מד"א וגם הכשירה חניכים. היא ניגנה בפסנתר וגיטרה ויוקלילי, היא ציירה ואיפרה, הכל בעת ובעונה אחת, וגם טיילה. היא תיעדה 12 יעדים שעשתה בארבע שנים. הכל היא תיעדה ושמרה".
למה?
"אני באמת לא יודעת", מודה אמה. "בכל פעם שעברנו דירה היא כתבה על הארגזים שלה 'אושר ברזילי, נא לא לגעת', אז לא נגענו. רק אחרי שפתחנו את הארגזים גיליתי שהיא שמרה כל תיעוד מחייה, מחברות ומבחנים מכיתה א', אושר השאירה לנו מוזיאון בן 19 שנה שכולל גם סרטונים שלה בצניחה ממטוס, בגלישה, בבאנג'ים מצוקים, בצלילה, ברכיבה על סוסים. לא היה משהו שהיא לא טעמה. כל החברות שלה אמרו 'הלוואי שנהיה כמו אושר היפהפייה, חצי מרוקאית-חצי תימנייה, וכמו אושר הגאונה".
ב-7 באוקטובר, החלום על ניתוחי מוח הוחלף בכתבות על "המוח של אושר", הסמב"צית במוצב נחל עוז, שנדרשה לתפעל אותו בכוחות עצמה. לדברי אמה, "אושר הייתה היחידה עם טלפון והיא שלחה הודעות והזעיקה כוחות והעירה רבש"צים, וגם איפשרה לחיילות להיפרד מההורים שלהן. היא באמת עשתה כל מה שיכלה".
חברותיה של אושר ממשיכות להגיע לבית הוריה בכל שישי. כמו פעם. "כשאושר חזרה מהצבא היא הביאה את כל החברות לאכול שניצל, והן ממשיכות לבוא. ומי שיש לה חבר חדש מביאה אותו אליי, לחוות דעת. 120 ימים אחרי 7 באוקטובר השם של אושר נמחק בווטסאפ, זה הנוהל, קיבלנו הודעה 'אושר עזב את הקבוצה'. אז החברות של אושר הכניסו אותי לקבוצה שלהן, ביוזמתן. לראות את החברות שלה מטיילות בלעדיה היה קשה, אז נסעתי במקומה ועשיתי את מה שהיא לא זכתה לעשות".
סמל אושר שמחה ברזילי, סמב"צית באוגדת עזה, נפלה בגיל 19, 7.10.23.
אושר תפסה פיקוד במהלך חדירת המחבלים למוצב נחל עוז, כיוונה את הכוחות בבסיס ואת אלו שיצאו להגן על היישובים, וסירבה לעזוב את חברותיה בחמ"ל. תיפקדה למופת לאורך זמן עד שנפלה.
