עד לפני שנה ושלושה חודשים כיהן הגנרל ג'וזף עאון כרמטכ"ל הצבא הלבנוני, וקנה לו מוניטין מצוין בוושינגטון, פריז וירושלים. בלחץ אמריקאי הוא הפך, כמועמד יחיד, לנשיא לבנון וקיבל מדינה עמוסת בעיות כלכליות וביטחוניות, שסובלת מבריחת מוחות, בעיקר של רופאים, אחיות ומהנדסים.
מאז בחירתו הוא פעל בחשאי להסדרת מערכת יחסים פעילה מול ישראל. שניים מבכירי השלטון בביירות, ראש הממשלה נואף סלאם ושר החוץ יוסף רג'י, התגייסו לתמוך באתגר. הנשיא עאון הוא שיזם את מהלך ההתפייסות הלבנוני עם ישראל. תמונתם המשותפת של צמד השגרירים, יחיאל לייטר הישראלי ונאדה חמאדה הלבנונית, היכתה גלים חיובים ושליליים בבתי הקפה של ביירות. את רחובות העיר מציף גל חדש של פליטים מדרום המדינה, והוויכוח מי אשם במטחי הירי – חיזבאללה או חיל האוויר הישראלי – מתנהל בכל פינה. אבל הנשיא עאון ממשיך להתעקש על מו"מ בין משלחות מומחים מישראל ולבנון. שני שגרירים לבנונים והשר לשעבר רון דרמר מוזכרים כמי שיובילו את השיחות.
חיזבאללה הגיב בדרך עקומה על הפסקת האש שנקבעה לעשרה ימים. כשרצו לבשר לארגון הטרור על הפסקת האש, שלפו את השגריר האיראני רזא שיבאני, שמתחבא בביירות בלי שהגיש כתב אמנה. האם ההחלטה מחייבת? הודעת חיזבאללה נועדה להנחית סטירת לחי לנשיא לבנון. מזכ"ל הארגון, נעים קאסם, מגדיר את הפסקת האש כ"מתנת חינם" שהגיש "השלטון הציוני" של ביירות לאדוניו בוושינגטון ובירושלים.
אפשר להבין את סירובו של עאון להיפגש או לשוחח בגלוי עם נתניהו. לא בשלב הזה, לא בלי לקבל תמורה בשטח. ככל שהמו"מ ישיג תוצאות, האווירה תתרכך. בינתיים הבעיה האקוטית של הנשיא הלבנוני מתמקדת בהחזרת מיליון פליטים שברחו מבתיהם, והורדת מחירים משמעותית בחנויות המכולת והירקות. 80 אחוז מששת מיליון התושבים בלבנון נושקים לקו העוני. אם יושג הסדר שלום, זאת תהיה המשימה השנייה של ישראל: לתמוך בכלכלה, להעסיק עובדים מלבנון. זאת אחרי המאמץ המשותף עם הממשל הלבנוני, לפרק אחת ולתמיד ולאורך זמן את חיזבאללה מנשקו.
