לא ממש ברור מה מנסה גלי בהרב-מיארה להשיג עם ההליך בבג"ץ שעשוי להביא להדחתו של השר איתמר בן גביר - אבל ממש ברור מה היא תשיג: הכפלה של מספר המנדטים שבן גביר יגרוף בבחירות, ואחריהן רפורמה משפטית על סטרואידים. היועמש"ית הופכת את בן גביר לקדוש מעונה, ונותנת לו את המתנה הכי גדולה כל פוליטיקאי שמצוי בקמפיין רק יכול לחלום עליה: היכולת לסמן יריב מובהק. וכשזה יריב שגם ככה מגיע מנקודת מוצא מאוד לא אהודה בקרב מצביעי הימין, הקמפיין של השר איתמר בן גביר שפוטר בהוראת בג"ץ ובתמיכת היועמ"שית, יכול לכתוב את עצמו מתוך שינה.
זה, אגב, גם יסייע מאוד לנתניהו, שממש מעדיף בחירות על הנושא המשפטי ולא על חוק ההשתמטות. אבל כל זאת בשולי הדברים, הדבר החשוב באמת מבחינתי היא אחת העילות שבגללן היועמ"שית בכלל מעלה על דעתה שבית המשפט אמור לפטר את בן גביר: שינוי המדיניות שלו בהר הבית.
עושה רושם שהיועמ"שית עושה תחרות עם עצמה ומנסה לבדוק את הגבולות של עם ישראל: מתי כבר נבין שהיא לא באמת מתכוונת, והיא רק מנסה להטריל פה אומה שלמה. היא בעצם חושבת שיש לה סמכות להעיר לשר שקובע מדיניות, ולומר לו שהמדיניות שלו היא לא לטעמה. סליחה? אם יש פה אלמנט פלילי, תתכבד גבירתי ותגיש כתב אישום. כל מה שנוגע למדיניות של המשרד, את מוזמנת לשתות כוס מים צוננים, וללכת לקלפי בחודש אוקטובר תוך תקווה לשר אחר. אפשר לאהוב את זה, אפשר גם לא, אבל בן גביר נבחר על ידי עשרות אלפי אזרחים, ומביא לידי ביטוי את המדיניות שלשמה נבחר.
הר הבית בידינו
ולגופו של עניין: אני טוען ששינוי המדיניות של בן גביר בהר הבית היא אחד ממעשי הריבונות הכי חשובים של העשורים האחרונים. ועל גבי זה, העליה שלו עצמו להר, העליות המצולמות שלו, הן לא פחות מסמל מהותי של ניצחון במלחמה. מלבד הזכות המהותית שלנו על הר הבית, אם מביטים לעומק, ההר הוא הרי הסיבה לקיומנו דווקא כאן. היתה לאבות הציונות אופציה של אוגנדה, היו מחשבות ותוכניות גם על ארגנטינה, אבל בחרנו בציון, וציון היא ירושלים. ירושלים נבחרה כבירתנו בגלל בית המקדש ששכן בה. זאת הסיבה היחידה. המקדש הוא הטבור של האירוע כולו והכותל המערבי שמשום מה הפך לסמל, הוא רק החצר האחורית של ההר שהוא גם קדוש וגם הסמל הריבוני הכי חשוב בארץ ישראל.
כן, גם אם אנחנו שוכחים את זה תוך כדי ניהול חיי שיגרה לפעמים לא פשוטים בישראל, בסוף הר הבית הוא הוא עילת קיומנו דווקא כאן. כל סרטון של איתמר בן גביר מתפלל בהר הבית, הוא חלק מהניצחון במלחמה. כל מי שפגש במחבלי הטבח שנתפסו בידי כוחותינו יודע שמטרת העל שלהם היתה הר הבית. ישנם ישראלים שמתעקשים להתכחש לזה, אבל מבצע חטיפת הילדים ואונס הנשים בשבעה באוקטובר זכה לשם "טופאן (מבול) אל אקצה". הם היו בטוחים שאת תפילת הצהריים של 7 באוקטובר הם יתפללו על ההר, אחרי שרגליהם רחצו בדם של מאות אלפי יהודים. ולא עלה בידם. אנחנו כאן. ניצחנו אותם טקטית בקרב הפיזי, ואך טבעי שננצח גם במערכה הלא פחות חשובה וזו שבמזרח התיכון היא אולי חשובה יותר: הקרב התודעתי. שר בישראל, סמל שלטון, עולה להר הבית, מתפלל בו, מחייך, מראה למאות מיליוני מוסלמים בכל העולם שאנחנו כאן, שניצחנו, ושכל רעיון שלהם לפגוע בנו, רק יסיג אותם אחורה מאחיזה בהר שהוא עילת הקיום של עם ישראל בארצו.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.04.26
