עוד ארוכה הדרך, אבל משה עמר, שעבר הסבה מקצועית והפך ל"עובד הנצחה" של בתו התצפיתנית, כבר רואה בעיני רוחו את התוצאה. "חוות גיבורות", זה יהיה שמו של המרכז הטיפולי שיקים במסגרת מיזם עצמאי של הורים שכולים. נכון לעכשיו, הרעיון בחיתוליו. לדבריו, "המיקום עדיין לא נקבע, ועוד לא התחלנו בגיוס כספים, אבל לחווה הזאת, שתוקם לזכר כל הנופלות, יגיעו הפוסט-טראומטיים של צה"ל. הם יטופלו בסדנאות מדיטציה ויוגה ואיזון וגם באמצעות בעלי חיים. מקום קטן עם נשמה שאליו הייתי מפנה את ימי שלי, אילולא נרצחה במיגונית. מי ששרד, במובן של נשאר בחיים, חייב לקבל סיוע על מנת להחלים, או לפחות להתאושש".
המילה "גבורה" מתאימה לשירת ים, שהצילה חברות ב-7 באוקטובר. כולם קראו לה "ימי", אבל בחוכמת הבדיעבד אביה מעדיף לנקוב בשמה המלא, שירת ים. "השם המלא התאים לה כמו כפפה", הוא מנמק. "היא הייתה בתו של משה, זה שמי, והיא הייתה ילדה שחצתה ממדים. שירת ים שלנו, בת יחידה בין שני בנים, הייתה האור של הבית. היא הייתה השמש. מלאת צבע וחיים ותמיד מחויכת. מאז 7 באוקטובר, הבית שלנו נראה כמו הצד האפל של הירח".
2 צפייה בגלריה
(איורי AI : נטעלי ענבי כהן)
שירת ים, שגדלה בשדות של כפר מעש, התחנכה בקריית-אונו והייתה פעילה בצופים, "היא גם צללה וצנחה וטסה לחו"ל לבד. גם אני התחלתי לנדוד בגיל צעיר", מעיד אביה, "והיא רצתה לחוות את זה לפני הצבא. היא מילצרה באולם אירועים וגם במסעדת 'עובד בכפר' באור-יהודה, חסכה כסף וטסה לרודוס כמו גדולה. את החוויות שמעתי מפיה על רקע מכונת התפירה".
ימי חלמה להיות מעצבת אופנה ואביה מספר בלקוניות ש"היא תפרה לעצמה כל מיני שמלות ובגדים". אני מציעה לצרף לשיחה את אמה, קרן אור עמר, כדי לפרט ולהרחיב. "אמא שלה לא מסוגלת לדבר עליה", אומר אביה בקול חנוק. "שירת ים הייתה מציירת חלומות ותופרת אותם".
את השמלה הלבנה שחלמה לעצב לעצמה הוא אפילו לא מסוגל לדמיין. "מה אני מבין", הוא מצטדק, "אבל אני יודע ששירת ים רצתה להתחתן ישר אחרי הצבא. היא אמרה, 'אבא, אין לי ראש לשטויות'. כמה חודשים לפני ה-7 היא נפרדה ממי שהיה בן הזוג שלה".
2 צפייה בגלריה
רב"ט שירת ים עמר ז"ל
רב"ט שירת ים עמר ז"ל
רב"ט שירת ים עמר ז"ל
ולרגע, רק לרגע, חוזר לו האור לעיניים. אולי כדאי להוסיף סדנת תפירה למערכת הפעילות של "חוות הגיבורות". לתפור חלומות זה מרגיע.
רב"ט שירת ים עמר, בקרית איסוף יבשתית בחיל הגנת הגבולות, נפלה בגיל 19, 7.10.23.
שירת ים הגיעה למוצב נחל עוז רק יומיים לפני פרוץ המלחמה, ובאותה שבת הייתה בבסיס. הקשר האחרון שלה עם בני משפחתה היה סמוך לשבע בבוקר, בעת שהייתה במיגונית עם חברותיה. היא לא יצאה ממנה בחיים.