קמצנים, חמדנים, עסקנים // טולסטוי, צ'כוב, פושקין } תרגום: פולינה ברוקמן, טינו מושקוביץ } תשע נשמות } 116 עמ'
פני שבועות אחדים כתבתי כאן בהתפעלות על הסיפורים הקצרים של המינגוויי, בספרו 'גברים בלי נשים'. סיפור קצר של המינגוויי אופייני הוא, כידוע, כזה שבו נתבע הקורא למלאכת פענוח והשלמה של הסאבטקסט. גדול כותבי הסיפור הקצר בדור שקדם להמינגוויי, צ'כוב, לא נזקק למשחק כזה בתודעת הקורא. הנה סיפור קצרצר, בן תשעה עמודים (ועוד מרווחים) בלבד, 'הכרטיס הזוכה'. ומה יש בו? כל כך מעט, לכאורה! זוג רגיל, אנשים "מהשורה", מציין צ'כוב ומפרט את גובה הכנסתם הצנועה שממנה, הוא מציין, הם שבעי רצון למדי, יושבים לאחר ארוחת הערב וקוראים עיתון. האישה פונה לבעלה שיבדוק את תוצאות ההגרלות. מדובר בזוג מפוכח, מציין צ'כוב, הם לא באמת האמינו שהגרלות יושיעו אותם, וגם אין בעצם כל כך ממה להושיע, אבל כעת, "אך ורק מחוסר מעש ובשל העובדה שהעיתון היה פרוס ממילא מול עיניו" של הבעל, הוא בודק את התוצאות. והנה, אחד מפרטי הפרס הזוכה זהה לכרטיס ההגרלה שקנו! כעת נותר לבדוק את הנתון השני ואולי, אולי, אולי, הפרס שלהם! בני הזוג, מציין צ'כוב, רואים עין בעין את המשחק הקטן שיצרו להם לאחר הארוחה: לא לבדוק מיד את כל הפרטים, להמתין ולהזות מעט; "כה מתוקה ומרטיטה ההמתנה הדרוכה לאפשרות של אושר!"
75 אלף רובל אולי יהיו שלהם תכף! המשחק המשותף מקרב ביניהם והם מחליטים להזות בצוותא. מה יקנו בכסף? "ראשית כל, כמובן, איזה נדל"ן, איזו אחוזה". אבל 10 אלפים "לבזבוזים: ריהוט חדש...טיול, פריעת חובות וכדומה". ואת מה שנשאר – כי עוד יישאר! – בריבית בבנק! כל אחד מבני הזוג מתפנה כעת להזות בדממה. להזות בפירוט, בהתמכרות, בחושניות. כן, נסיעות לחו"ל! אבל אז מהרהר הבעל: "ומה אם אשתו באמת תיסע לחוץ לארץ? נעים לטייל לבד ובחברתן של נשים קלות דעת, נטולות דאגות, החיות את הרגע, ולא בחברת אלה שכל הדרך מדברות רק על הילדים, נאנחות, נלחצות ומקמצות כל קופייקה. איוואן דמיטריץ' דמיין את אשתו בקרון, מוקפת אינסוף צרורות, סלים וחבילות; היא נאנחת בלי סיבה ומתלוננת שהדרך גורמת לה לכאב ראש, ושההוצאות היו גדולות. בתחנות הוא נאלץ לרוץ ולחפש רותחין, כריכים, מים...היא לא אוכלת ארוחת צהרים כי זה יקר...'היא ודאי הייתה סופרת לי כל גרוש', חשב" הבעל ונזכר שהכרטיס נקנה על ידי אשתו, שתראה בכך עובדה מכרעת באשר לאופן חלוקת הכסף. "לראשונה בחייו" הבחין הבעל "בכך שאשתו הזדקנה ויופייה דעך, ריח המטבח דבק בה, ואילו הוא עודנו צעיר, בריא, רענן". גם האישה נעגמת פתאום, "לה היו חלומות ורודים משלה, תוכניות משלה ושיקולים משל עצמה; היא הבינה היטב מה רצונו של בעלה. היא ידעה מי יהיה הראשון לשלוח יד בכספי זכייתה!"
הגאונות כאן היא גאונות שבפשטות. היא מורכבת מהאירוניה העמוקה בְסיפור על זוג שרב בגלל עושר מופלג המצוי בדמיון בלבד! הפסוק היפהפה ממשלי: "טוב ארוחת ירק ואהבה שם - משור טבוח ושנאה בו" כבר לימד אותנו שעושר יכול לגרום לפירוד ולמריבה (סלט קל בתיבול אהבה עדיף על סטייק במרינדת שנאה). בא צ'כוב וממחיש שאף ציפייה לאושר, וציפייה מופרכת למדי, יכולה לעשות זאת!
הסיפור הקצרצר הזה נמצא יחד עם עוד שני סיפורים רוסיים יפים בקובץ צנום ומוצלח שהוציאה 'תשע נשמות'. שלושה יוצרים רוסים, בני שלושה דורות שונים, טולסטוי (יליד 1828), צ'כוב (יליד 1860) ופושקין (יליד 1799), בשלושה סיפורים על תאוות בצע וחמדנות ותוצאותיה (משום מה הכותרת שנתנה ההוצאה לקובץ היא "קמצנים, חמדנים, עסקנים" – לא הבנתי מי בסיפורים העסקן? לא זיהיתי בהם לא עסקנסקי, לא עסקסנסון ולא עסקנוביץ', אם להשתמש בלשונו הסאטירית של עגנון). כל הסיפורים תורגמו בעבר והופיעו בקבצים שונים, אבל הצירוף שלהם יחדיו מוצלח. בצד סיפורו של צ'כוב מ-1887, שהוא בעיניי הטוב בקובץ, תורגם כאן מחדש הסיפור 'לכמה אדמה אדם זקוק', סיפור של טולסטוי מ-1886. זהו סיפור מסיפוריו בעלי מוסר ההשכל של טולסטוי המאוחר, אך ההקפדה על הפרטים, החומרה האמיתית של אילוף הלקח ואולי מעל הכל המוחשיות המיוחדת במינה שמעניק הסיפור לתאוות הבצע, יוצרים רושם על הקורא. הסיפור של פושקין מלא חיים, אורבני והפוך בכך לסיפור האגררי של טולסטוי. הוא מספר על חבורת צעירים קלפנים אצילים אך לאו דווקא אמידים, ששומעים על קיומו של טריק או שמא קסם הימורים עתיק ומוכנים לעשות הכל על מנת לשים את ידיהם על הסוד השמור. בהשפעת, אני משער, את"א הופמן, הסופר הגרמני מהזרם הרומנטי, יש בסיפור פלירטוט עם עולם הפנטזיה והנסתר. האם באמת יש צירוף פלאי כזה של מספרים שתמיד זוכה בקלפים? האם מתים יכולים לספר לנו על מספרים אלה? אבל, נדמה לי, שדווקא קריאה ריאליסטית של כל פרטי הסיפור היא זו שתעניק לנו את מלוא העוקץ שלו ושפושקין השאיר לנו שתי אפשרויות קריאה כאן. הנה, מסתבר, אם צדקתי, שהמינגוויי לא המציא את הסאבטקסט בסיפור הקצר, ככלות הכל. •
