לא אשכח את ההודעה המטלטלת ההיא. זה היה ביום רביעי, 8 בינואר, 2025, בשעת ערב. אבי התקשר לספר שנבו, בנו של בן דודי האהוב ירון, נפל בקרב בעזה. באותו רגע הלב התנפץ לרסיסים. סמל ראשון נבו פישר כונה בחיבה "נבולי". הוא גדל בברוכין והיה ילד נבון ואהוב, עתיר כישרונות, עם עיניים טובות וגדולות. אחרי 7 באוקטובר, כשעוד היה במכינה בעין פרת, היה מראשוני המתנדבים לקצר את השנה ולהתגייס. משם המשיך לשריון, לשירות בעזה, איבד חברים קרובים מהטנק ואף נפצע בעינו. גם אז, הוא בחר לשוב ולהילחם. נבו התעקש לחזור אל המערכה, עד לרגע שבו הטנק שלו עלה על מטען רב-עוצמה בצפון הרצועה.
נבו אמנם כבר לא נמצא כאן פיזית, אבל עבורנו, חמולת פישר, הוא לא נעלם לרגע. הוא נוכח מאוד. בלבבות, בזיכרונות, בשיחות, במפגשים המשפחתיים. הוא ממשיך לחיות גם דרך שורת מיזמי הנצחה לזכרו, שמספרים את שהספיק להשאיר בעולם. זוהי התקומה האישית שלנו. שלי.
הסיפור של משפחת פישר מפלח את הלב אך הוא אינו ייחודי. מדינת ישראל מלאה באלפי סיפורים דומים. האוויר פה רווי בגבורה שלא תיאמן. ומאז 7 באוקטובר, האוויר הישראלי הפך צפוף מאוד. רשימת הנופלים הפכה צפופה מאוד. כי מספרי מלחמת חרבות ברזל והמבצעים שאחריה הם לא נתונים סטטיסטיים בדוחות צה"ל. הם מעולם לא היו. הם מציאות מתעדכנת לנגד עינינו. הם שמות. פנים. חיים שלמים שהפסקנו לפגוש ברחוב והתחלנו לראות בתוך מסגרות שחורות.
ובהוויה הישראלית רווית החדשות, סף הרעש גבוה מאי פעם. האפשרות שבה כל אחת ואחד מהם לא יקבל את הכבוד והבמה הראויים לו – קיימת עד כאב. פרויקט "גל-הד" שאנחנו משיקים היום ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet הוא המענה שלנו לאתגר המורכב הזה.
הפרויקט נועד להנציח את החיילים שנפלו בשנתיים וחצי האלה. הוא כולל ארכיון דיגיטלי ראשון מסוגו. כרגע יש בו מעל 60 סרטים ועוד מאות יצטרפו אליהם בקרוב. זוהי עבודה סיזיפית של איסוף עדויות. אנחנו מראיינים בני משפחה, אחים לנשק ומפקדים בשטח. המטרה פשוטה: להוציא את הנופלים מכותרות הדיווחים הצבאיים ולהחזיר להם את קולם. הסרטים שתראו בפרויקט מראים אותם כפי שהיו, רגע לפני שהכל השתנה.
כעיתון והאתר המובילים בישראל, האחריות שלנו היא לתעד את האמת. וביום הזיכרון הזה, האמת נמצאת בפרטים הקטנים של אותם סרטים. בדרך שבה לוחם חייך, במילים האחרונות שאמר בקשר, בתוכניות שלא הספיק לממש. זהו מאמץ לוגיסטי ותוכני כבד. הוא דורש משאבים, רגישות ודיוק עובדתי מוחלט. מה שמאפשר לנו להפוך את אותם זיכרונות אישיים לנחלת הכלל, גם כאן בישראל וגם בעולם, דרך ynetglobal, הוא שיתוף הפעולה עם ארגון "יד לבנים" ו-FIDF.
"גל-הד" הוא לא רק מצבה דיגיטלית. הוא הדרך לוודא שמורשת נופלי חרבות ברזל לא תישאר זיכרון עמום. הוא מה שמאפשר לנו לצמוח מזיכרון לעצמאות. ואנחנו, ב"ידיעות אחרונות", נוודא שכל סיפור יסופר. זו מחויבותנו למשפחות. זו חובתנו לקוראים. זיכרון הוא פעולה אקטיבית. צפו בסרטים. הקשיבו לקולות. אל תיתנו להם להיעלם.
