מסיבת האביב של ארנבת // גלנדון ואיזבלה } הוצאה עצמית } 32 עמ'
אובך כזה מגעיל כמו שהיה בשבוע שעבר לא ראיתי בחיים, לפחות לא מאז ההוא של החודש שעבר. תמיד היו ימי אובך כה רבים? האם גם בילדותי הביא איתו האביב סופות חול לרוב? האם מאז ומעולם ניקיונות פסח היו בעצם מעין בדיחה על סיזיפוס ומטלית?
כן, מזג האוויר משתנה, המציאות כולה משתנה. רבים משירי וסיפורי הילדים שלנו נחווים כמשהו שכבר עבר את שלב הנוסטלגיה, והוא כעת כחריצת לשון מהעבר התמים אל ההווה המקדיר והמהביל. אל מול עוצמתה של המציאות, הבריחה המבורכת לא תמיד עובדת. גם לעולם משתנה עדיין נולדים ילדים; ילדים שמתבטלות להם חגיגות יום הולדת, ילדים שלא ראו חברים הרבה זמן, ילדים שההורים שלהם עברו לגור בטלפון — ואלו עוד הילדים בני המזל, כידוע — והילדים עדיין צריכים סיפורים שיסייעו בתיווך המציאות אל עולמם, שנוכל להקריא להם אותם בפה חרב. או שאולי בכלל אנחנו הם אלו, שמשאזלו מילותינו לתיאור מצב הביש הכולל ("פוליקרייסיס", כמו שלמדתי שקוראים לו), נזקקים לסיעתא דספרא.
בסדרת ראשית הקריאה "הספריה שלי" בהוצאת 'טל-מאי' יצא לאחרונה 'יום שישי' המעודן של מאירה פירון, ובו שגרת אזעקות, ריצה אל ממ"ד, אבא במילואים ובתווך – ילדה חרדה. סיפורי ממ"ד עוד ימלאו את המדפים שלנו, אך כשם שהאקלים תופס מקום משני בדאגותינו במציאות כך גם הייצוג שלו בספרות נשאר בחסר. אל תוך המקום הפנוי הזה מזנק הספרון החדש 'מסיבת האביב של ארנבת', השביעי במקראות הקומיקס העצמאיות של הקומיקסאים הוותיקים והמג'נונים רני ואבישג לבנון, הידועים בציבור הלא-רחב-דיו בשם העט שלהם "גלנדון ואיזבלה"; שועלי-שוליים ותיקים, חלק מחבורת 4A של דודו גבע, שממשיכים, גם כיוצרים בשנות ה-50 לחייהם, לפעול מחוץ למערכת: במחשבה, בביצוע, ובשיווק. 'מסיבת האביב של ארנבת' מעודן ומתוק יותר מקודמיו, שבמרכזם, למשל, אמא שהפכה לעוגייה וכמעט נאכלת על ידי בני משפחתה, או סבא שמוחו הוחלף בכרובית אצל הירקן. הקו הציורי הפרוע והצבעים העזים נשמרים גם בספרון זה, ופונים לילד היוצר — גם אתה וגם את יכולים לעשות קומיקס: הנה, ראו, טיוטת העיפרון עדיין מציצה, הצביעה אינה מדויקת, והארנבת נראית כמו ארנבת בעיקר בזכות האוזניים; היא אפילו קצת מפלצתית, או לכל הפחות בלתי צפויה כמו האביב.
סיפורה של הארנבת הכמהה לאביב מתחיל בלוח השנה. ציפייה לאביב ועלעול בלוח מיד שולחים כל חובב ספרות ילדים אל הסיפור 'אביב' מתוך סדרת הספרים הטובה בעולם 'צפרדי וקרפד', שם צפרדי מלא החיים תולש מלוח השנה את כל החודשים עד מאי, כדי להוציא מהמיטה את ידידו הדיכאוני והדאגני קרפד, שלא נעתר להזמנה אביבית סתם, אלא דרוש לו "הסדר הטוב" של לוח השנה. לוח השנה של ארנבת הוא פרפרזה מצחיקה: כל מה שכתוב בו הוא "חורף, חורף, חורף, חורף", ואז – "אביב", כי את מי מעניינים מספרים ותאריכים. ארנבת מתחילה כמו צפרדי, היא באטרף על האביב המשגע, ורוצה לערוך לכבודו מסיבה. היא אופה עוגיות (בצורת ארנב, כתזכורת קניבלית לפוטנציאל הקיצוני של גלנדון ואיזבלה), היא מוציאה תה לגינה (בקנקן שוחה עלה גרניום לימוני בודד, כתזכורת למושבם של היוצרים בבירת החליטות פרדס חנה), אבל אז רוח חזקה באה ומעיפה את ספלי התה. "מה קרה לאביב? הוא מתנהג מוזר", תוהה ארנבת ודוחה את המסיבה למחר, אלא ש"למחרת היה שרב, האוויר נהיה צהוב והכל התמלא אבק".
בעוד טאצ' עכשווי, הארנבת אלרגית לאבק האביב. היא מתעטשת כל כך חזק שהיא נפלטת מהגג, ואז בבולמוס של אכזבה אוכלת בעצמה את כל העוגיות ונכנסת למיטה כדי להעביר את הדיכי בשינה, ובעצם הופכת מצפרדי לקרפד. בזמן שארנבת ישנה מגיע הגשם הגדול שאחרי האובך; מנקה את האבק, מנביט את הזרעים ומזמן את החרקים. כשארנבת מתעוררת מגיע המשפט היפהפה: "האביב עשה לי מסיבת הפתעה", בהשתאות פשוטה ונטולת פרשנות או מסר אקולוגי מחכים.
בואו נודה, הפתרון הזה של הסיפור הוא קצת חפ-לפ, הוא לא בנוי לתלפיות או מנומק לעומק, הוא קצת "ככה זה". אבל הככה-זה הזה למעשה מתאים מאוד לרוח הזמן המאובקת. אנחנו יכולים לנסות לשאול את עצמנו: למה האובך, ולמה המלחמות האלו ומלחמות אחרות — וייתכן שלכל אחד מהדברים נמצא תשובה מדעית, מנומקת, פוליטית. אבל לווג'רס כולו, התשובה התבונית תהיה דווקא כנראה "ככה". דווקא "ככה" יאפשר לנו לשאת את משקל ההווה, להתמודד איתו כמו מיליוני בני אדם לפנינו שהתמודדו עם "ככה" היסטורי משלהם. ואולי, אולי בסוף נגלה שהעולם פשוט עשה לנו מסיבת הפתעה. •
