מירב אדרי (40) נרצחה בלילה שבין יום ראשון לשני בדקירות בביתה בבאר שבע, לפי החשד בידי בן זוגה - שגם דקר את בנה בן ה-9 מנישואיה הקודמים, ופצע אותו באורח קשה. על פי החשד, האב דקר את השניים בכל חלקי גופם בביתם ברחוב מקור חיים בבאר שבע, ולאחר מכן הזעיק את מד"א. שני ילדיהם המשותפים של בני הזוג, בת 3 ובן 7, לא נפצעו.
לאחר הרצח, החשוד התקשר למד"א ודיווח על שקרה. הוא צפוי להישלח לבדיקה פסיכיאטרית. מעצרו של החשוד הוארך אתמול. השופט אסיף גיל מבית משפט השלום בבאר שבע אסר לפרסם את שמו של החשוד לבקשת המשטרה, שטענה שיש לאסור את הפרסום מצורכי חקירה. "ידיעות אחרונות" ביקשו להתיר את הפרסום, אך בית המשפט דחה את הבקשה.
בזירה עצמה, הילד שנפצע עדכן את השוטרים כי "הוא דקר אותנו". לאחר מכן הוא הורדם. מפקד תחנת באר שבע, ניצב-משנה כפיר סולומון, הגיע לזירת הרצח. המשטרה מסרה כי פתחה ב"ביצוע פעולות חקירה, לרבות גביית עדויות ואיסוף ראיות וממצאים מהזירה". מד"א פינה מהמקום את הילד לבית החולים סורוקה. לפי שעה עולה כי אין עבר של אירועי אלימות בין בני הזוג. שכנות העידו כי המשפחה עברה לבניין לפני פחות משנה, ולא ידוע להן הרבה עליהם. "לא שמענו דבר", סיפרה אחת מהשכנות. קרוב משפחתה של אדרי אמר כי "זאת טרגדיה נוראית". לדבריו, על אף שלא ידוע להם על אירועי אלימות בעבר מצד בן הזוג, "ידענו שיש לו בעיות רפואיות. אנחנו לא מבינים מה קרה הבוקר. היא תמיד הייתה שם בשבילו בכל מה שהיה צריך".
לילי בן עמי, מייסדת ומנכ"לית פורום מיכל סלה, מסרה כי "זה הרצח השני בתוך המשפחה בשבוע קטלני אחד. שתי גופות של אימהות, ועוד ילד קטן במצב קשה. זה אינו מקרה בודד ואינו 'אירוע פתאומי', אלא חלק מדפוס מוכר שניתן לנבא, למרות שהוא מתרחש מאחורי דלתות סגורות. כפי שהתרענו לאורך כל תקופת המלחמה, החזרה לשגרה גוררת אחריה את פיצוצי המשנה של המלחמה, להם אנו קוראות 'הגל השני' - עלייה חדה וקטלנית של גרף האלימות בבתים. מי שחווים אלימות בבתים, וברגעים אלה חווים אסקלציה מחרידה, הם נשים שקופות וילדים שקופים. הנתונים מדאיגים וברורים: מדובר במצב חירום מתמשך לביטחון בבית בישראל".
בן עמי הוסיפה: "צריך לומר בצורה ברורה שבעבירות אלימות פליליות, וקודם כל בעבירות רצח ובעבירות מין, פרסום השם הוא אינטרס ציבורי ראשון במעלה. הטענה שיש להסתיר את שמו מחשש לפגיעה בו ממחישה עד כמה הסולם הערכי התהפך – הדאגה לחשוד לא יכולה לגבור על הזכות הבסיסית של הציבור לביטחון, על ההגנה על נפגעות ועל תהליך הריפוי שלהן. הסתרת השם לא מגינה על החברה – היא מגינה על התוקף. אם אנחנו רוצות לשבור את מעגל האלימות, צריך להעביר את המסר ההפוך: באלימות אין חושך ואין שתיקה – יש אחריות, יש שקיפות, ויש השלכות. הבושה עוברת צד".
