אנחנו שוב ברגעי מבחן. לאחר שישה שבועות של מכות קשות במשטר האיראני, ולאחר שבועות בודדים של הפסקת אש, טראמפ עדיין מופתע. איך זה שהמשטר האיראני, המוכה והפגוע, מסרב להיבהל. איך זה שהוא מטפס על עץ גבוה, כאשר ארה"ב מאיימת במכות הרבה יותר חזקות, ובכלל זה פגיעה בתחנות הכוח, בגשרים ובתשתיות לאומיות. הרי אין ויכוח על כך שהאמריקאים לא רק מאיימים אלא גם יכולים להוציא לפועל את האיום. אז איך זה שהמשטר הפגוע מתחצף כל כך? איך זה שהוא מעמיד תנאים משפילים למעצמה הגדולה בעולם?
כדי להבין את המשטר האיראני חייבים להכיר את המסורת השיעית. ובכן, עלי בן אבו-טאלב היה הח'ליף הרביעי אחרי מוחמד. בנו, חוסיין בן עלי, שנחשב לנכדו של מוחמד, היה אמור לרשת אותו. דא עקא, שיזיד מבית אוּמַיָּה תפס את מקומו. חוסיין יצא עם 70 מלוחמיו כדי להחזיר לעצמו את הכהונה. יזיד דרש כניעה. לוחמיו של חוסיין היו מעטים, עשרות בודדות מול אלפי חיילים. חוסיין הובס. אנשיו נשחטו. הקרב היה ביום העשוראא (היום העשירי לחודש מוחרם, הראשון בלוח השנה המוסלמי). זה היה בכרבלא שבעיראק של ימינו, בשנת 680. משם ואילך התפצלה השיעה מהסונה. אלא שכדאי לשים לב. חוסיין ידע מראש שאין שום סיכוי לנצח את יזיד ולזכות בח'ליפות. וזו בדיוק הנקודה. השיעים לא רואים באותו קרב תבוסה – אלא הקרבה, שהיא-היא הניצחון האמיתי. זה אחד העיקרים של השיעה, ומוטיב ההקרבה, כפי שכתב ד"ר פנחס יחזקאלי, שיחק תפקיד מרכזי גם אצל חמאס. סינוואר הפך לבן דמותו של חוסיין בן עלי. ולכן, כאשר חמאס והמשטר האיראני אומרים: ניצחנו – הם מתכוונים לכך במלוא מובן המילה. מושגי הניצחון של השיעים שונים לחלוטין מאלה של המערב. ההרס האדיר הוא מבחינתם הקרבה. והקרבה, כאמור, היא עצמה ניצחון.
1 צפייה בגלריה
קרב כרבלא. כדי להיאבק במדינת הטרור השיעי כדאי להבין סוף־סוף את החשיבה השיעית | צילום: מהפייסבוק
יש שפן חדש בכובע?
לא מדובר רק במסורת, ובתרבות של הקרבה יש שיקולים נוספים. הם החזיקו מעמד. הם על הרגליים. וצריך לשאול: מה בדיוק יכולות ארה"ב וישראל לעשות שהן עדיין לא עשו בשישה שבועות של כתישה? האם עכשיו יישלף שפן חדש מהכובע? האם עכשיו, רק עכשיו, ארה"ב תוריד את הכפפות? ובנוסף, כדאי להזכיר, השאלה היא לא כמה מכוחה של איראן נהרס. השאלה היא – מה כוח ההרס שנותר בידיה. ולפי הדלפות של המודיעין האמריקאי לערוצי תקשורת מובילים, כוחה עדיין במותניה. "לאיראן יש אלפי טילים והיא יכולה לשחזר משגרים", דיווח "הוול סטריט ג'ורנל". "לאיראן כנראה יש עדיין גישה לכ-70 אחוז ממלאי הטילים הבליסטיים שלה מלפני המלחמה, ולכ-60 אחוז ממשגרי הטילים שלה", דיווח "הניו יורק טיימס". הדיווחים הללו עומדים בסתירה מוחלטת להצהרות של טראמפ על התבוסה הטוטאלית של איראן. ויש חשש, רק חשש, שצריך לקחת את המידע של המודיעין האמריקאי ברצינות.
וגם אם הפגיעה באיראן קשה, וטראמפ צודק יותר מהמודיעין האמריקאי, עדיין – לאיראן יש יכולת לעשות למדינות המפרץ בדיוק מה שיעשו לה. כלומר, פגיעות נוספות וקשות בתשתיות, באתרי הפקת אנרגיה, וחמור מכך – במתקני טיהור מים. ייתכן שמכה אמריקאית-ישראלית נוספת תפחית בצורה משמעותית מיכולת הפגיעה של איראן בשכנותיה ובישראל. הלוואי. אבל כאן אנחנו חוזרים למשבצת הראשונה. אילו אמצעים עומדים לרשות ארה"ב וישראל שלא היו להן עד הפסקת אש? ייתכן שעד ששורות אלה יתפרסמו – התמונה תתבהר. אבל נדמה שכדאי להבין סוף-סוף את החשיבה השיעית. אולי, רק אולי, היא תסייע במאבק נגד מדינת הטרור השיעית.
מנפחים מספרים, שוב
לפני שבוע פירסם האו"ם: "יותר מ-38,000 נשים וילדות נהרגו במלחמה בעזה". המידע התפשט כאש בשדה קוצים. הרי יש יותר מדי קונים נלהבים לכל סחורה שמבאישה את ישראל. ובכן, מדובר בשקר. יומיים לאחר הפרסום העברתי הרצאה בזום לצעירים בארה"ב. זה ייקח כמה דקות, אמרתי להם, אבל אני מבקש שלא אני, אלא אתם בעצמכם תיגשו לנתוני משרד הבריאות של חמאס כדי לבדוק הן את טענת הג'נוסייד והן את הטענה החדשה על "38,000 נשים וילדות". הרי כל הטענות נגד ישראל מתבססות על אותן רשימות. ובכן, הצגתי בצ'ט של הזום את רשימת ההרוגים המעודכנת והמתעדכנת ביותר: https://airwars.org/moh-list/. ביקשתי מהם להיכנס לאתר ולהעלות למחשבים שלהם את הקובץ, בפורמט אקסל. עכשיו, ביקשתי, נא לגשת לאפליקציית AI החביבה עליכם. המלצתי להם על claude, משום שאצלי זה עבד מצוין. נא להעלות את הקובץ, ביקשתי, ולאחר מכן לבקש גרף של ההרוגים לפי גיל ומין.
המתנתי כמה דקות, וככל שהצלחתי לזהות את התגובות – הם היו מופתעים. בהמשך הם תהו: איך זה שאף עיתון רציני בארה"ב לא פירסם את הממצאים. התוצאה לא משאירה הרבה מקום לסימני שאלה. נשים וילדים נהרגו. וזה עצוב. אבל הבלוק המרכזי של ההרוגים היו גברים בגילי לחימה. זה לא אומר שחפים מפשע לא נהרגו. אבל הגרף לא משקר. הוא גם מצביע על כך שהחל מגיל 14, מספר הבנים שנהרגו כפול ממספר הבנות. מה שמעיד על כך שזה בערך הגיל שבו הם כבר מגויסים, אולי בכפייה, לארגוני הטרור. לא כולם. בוודאי שלא.
ומה בקשר לפרסום הטרי, על "38,000 נשים וילדות"? ובכן, לפי נתוני משרד הבריאות של חמאס (ביום הפרסום של האו"ם) – ברצועת עזה נהרגו 22,917 נשים, מגיל 0 עד גיל 105. כל מוסדות האו"ם, כל "ארגוני הזכויות", מתבססים על אותן רשימות. ויש מי שמנפח אותן באופן מניפולטיבי בטענה שהרשימות לא כוללות את כל ההרוגים. אבל עברה חצי שנה מאז הפסקת האש. הרשימות לא רק עודכנו, אלא שהן כוללות גם את אלה שנהרגו על ידי חמאס והג'יהאד, ועוד אלפים שהם חלק מהתמותה הטבעית. אף אחד מהגופים הללו, אף אחד מכלי התקשורת שעטו על הפרסום כמוצאי שלל רב – לא טרח לגשת לנתונים, המאוד-נגישים, ולבדוק את אמיתות הפרסום. הרי קל יותר להשמיץ שוב את ישראל.
המילה hasbara הפכה לחלק מהלגלוג הקבוע על כל טענה נגד תעשיית השקרים האנטי-ישראלית. העניין הוא לא הסברה. העניין הוא עובדות. אין צורך במאמץ מיוחד כדי להציג אותן. נכון, עובדות לא ישנו את דעתם של שונאי ישראל. חבל על הזמן. אבל יש רבים וטובים, יהודים ולא יהודים, שעדיין מושפעים מעובדות. מצבנו במערב מעולם לא היה גרוע יותר. אבל אסור לוותר. הרמת ידיים היא לא אופציה.
