לרגע נראה היה שוויקטור וומבניאמה רק לוקח אוויר וכבר קם. בזמן אמת, בשידור חי, ג'רו הולידיי מפורטלנד בסך הכל עשה עליו עבירה והענק הצרפתי של סן-אנטוניו ירד בעוצמה לקרקע. אבל השניות התחילו לעבור, וומבניאמה נשאר שוכב, וכשניסה לקום התיישב בחזרה ונראה מסוחרר. ההילוך החוזר לא הותיר ספקות: וומבניאמה ניסה למסור תוך כדי נפילה במקום לבלום אותה כמו שצריך, ונחת בכל הכוח עם הפנים על הפרקט. זמן קצר לאחר מכן כבר נמסר שמדובר בזעזוע מוח.
בבת אחת, כל העונה של סן-אנטוניו ופורטלנד השתנתה. וומבניאמה צפוי להחמיץ לפחות את שני המשחקים הקרובים, ופתאום אחת המועמדות לאליפות לא בטוחה שתעבור בכלל את הסיבוב הראשון. ההבדל בין הספרס איתו ובלעדיו גדול – הבלייזרס של דני אבדיה (רק 14 נקודות בערב בינוני ומטה) שיחקו רע אתמול לפנות בוקר, וזה לא נאמר סתם לשם ההגזמה, ועדיין ניצחו בחוץ 103:106 כדי להשוות את הסדרה ל-1:1. מה שנראה בלתי אפשרי הופך לבר-ביצוע – פורטלנד באמת יכולה לעשות את זה.
לפני המשחק, וומבי קיבל את פרס שחקן ההגנה של השנה ב-NBA. בגיל 22, לא רק שהוא הצעיר ביותר לקבל את הכבוד, אלא גם היחיד בהיסטוריה שנבחר פה אחד. גם כשהוא לא חוסם עם ה-2.24 מטרים שלו, הוא ממלא את הצבע בנוכחות ומרחיק משם שחקנים מכוח ההרתעה בלבד. פורטלנד, קבוצה שזורקת יותר מדי שלשות ביחס לכמה שהיא לא טובה בקלוע אותן, תלויה בחדירות לסל כדי להצליח – במיוחד אבדיה שהפך אותן לנשק העיקרי שלו. ההיעדרות של הצרפתי, יחד עם הטירוף של הקהל הביתי שלא ראה פלייאוף כבר חמש שנים, יכולים לתת לבלייזרס דחיפה משמעותית מאוד בשני המשחקים הקרובים.
צריך לזכור שכל מה שנאמר על חוסר הניסיון של פורטלנד במעמד הזה נכון גם לגבי הצד השני. הבלייזרס היו בחוץ חמש שנים? סן-אנטוניו חזרה אחרי שבע שנים. כשאבדיה ערך את הבכורה שלו בפלייאוף במשחק הראשון, זה היה נכון גם לגבי וומבניאמה, סטפון קאסל, דווין ואסל ודילן הארפר. אמנם וומבי החמיץ את כל שלושת המפגשים בין הקבוצות בעונה הסדירה, והספרס עדיין ניצחו בשניים מהם, אבל אנחנו במציאות אחרת: להגיע בלי העוגן שלך לשני משחקי חוץ רצופים, כשכל העולם מצפה מהקבוצה להצליח – זה מתכון לעומס מנטלי ורגשי.
סערת הבעלים החדש
במקביל להתפתחות המקצועית הדרמטית, פורטלנד נמצאת על סף רתיחה. טום דנדון, שרכש את הקבוצה בסוף החודש שעבר, אמנם הצהיר שהגיע הזמן שהמועדון יכוון גבוה יותר מבעבר – אך הצעדים הראשונים שלו היו דווקא קיצוצים. בארה"ב כבר הודבקה לו תדמית של קמצן, אחרי שביטל כמה מנהגים קבועים, מהטסת השחקנים החתומים על חוזה דו-צדדי למשחקי החוץ בפלייאוף (מה שכל הליגה עושה) ועד מניעת צ'ק-אאוט מאוחר מהמלון מאנשי הצוות. עכשיו הוא מכוון אל עמדת המאמן.
טיאגו ספליטר עשה עבודה מצוינת מאז שהחליף את צ'ונסי בילאפס אחרי המשחק הראשון של העונה, אז המאמן נעצר בחשד למעורבות בהימורים בלתי חוקיים. במהלך העונה ספליטר קיבל שדרוג לחוזה, אבל השיחות להארכת ההתקשרות תקועות, מה שיוצר מתיחות במועדון ומוציא את הבעלים רע. על פי הדיווח ב-ESPN, דנדון הציע לספליטר שכר נמוך יותר ממה שמקובל להעניק למאמן ב-NBA, ובינתיים פנה כבר למספר גדול של מועמדים אחרים שיסכימו לתנאים בשביל ההזדמנות.
מה שדנדון מחפש הוא איש מקצוע שיסכים למיליון דולר בשנה. כמובן שכל אחד מאיתנו היה קופץ על זה, אבל צריך לחשוב על כך בתוך הקשר: השחקנים משתכרים הרבה מעבר לסכום הזה; ומאמני הליגה התרגלו ליותר. סטיב קר הגיע השנה ל-17.5 מיליון בגולדן סטייט ואפילו דאג כריסטי חתם על חוזה חדש בסקרמנטו הכושלת עבור 2 מיליון דולר. דנדון רוצה "התייעלות", אבל עשוי לדחוק בכך החוצה את ספליטר ולהתפשר על איש מקצוע פחות טוב, שייראה כמו ברירת מחדל וייתכן שאפילו לא יזכה להערכה בחדר ההלבשה.
אחרי הניצחון בסן-אנטוניו, אבדיה התייחס לנושא: "המאמן נזרק לסיטואציה קשה ועשה עבודה פנומנלית. הוא מוציא את המיטב מכולם ואנחנו אוהבים לשחק עבורו". אבדיה אכן הפך לכוכב תחת ספליטר, אבל הברזילאי זקוק ליותר מהתמיכה הזו – הוא צריך להביא הישג שלא יאפשר לדנדון לקצץ עלויות על חשבונו. ולכן, מה שנותר מהסדרה הזו הוא ניסיון של סן-אנטוניו להידבק מחדש בלי הסופרסטאר שלה, מול ניסיון של ספליטר לנצל את ההזדמנות ולהוכיח שהוא ראוי.
לאורך כל העונה, פורטלנד נראתה טוב יותר דווקא כשהתמודדה עם מכת פציעות. הרוטציה הייתה ברורה ונקייה והכל זרם. במעט ההזדמנויות שבהן הסגל היה מלא, ואפשר היה לראות זאת בשני המשחקים הראשונים בסדרה, ספליטר לא ידע איך להשתמש בעומק וקיבל החלטות מוזרות שלא עזרו לקבוצה. עכשיו, בשביל סנסציה רצינית, הוא חייב לגרום לשחקנים לנצל בצורה מקסימלית את ההיעדרות של וומבי, ולבנות תוכנית משחק הגיונית. אם קבוצה שהייתה בספק לפלייאין בתחילת העונה תעבור תחתיו לסיבוב השני בפלייאוף, הוא יהיה שווה כל סנט.
