אחרי ימים של אזכרות וטקסים קדושים, מגיעה פרשת השבוע ומבקשת: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ!". תמיד, בכל זמן ומקום. אל תצמצמו את הקדושה לזמנים ולאירועים מסוימים, אל תנסו לתחום את הקדושה ולהגביל אותה.
הפרשות שקוראים בשבת בבוקר בכל בתי הכנסת ברחבי העולם היהודי הן "אחרי מות" ו"קדושים" והן מציגות 77 מצוות. מי שישאל מה הנושא של פרשת השבוע, יקבל את התשובה: הכל. מי שישאל איפה יש קדושה בעולם, יקבל את התשובה: איפה שתביאו אותה לידי ביטוי. כי אחרי הציווי של משה רבנו לקדש את חייהם, הוא מתחיל לפרט ולמנות נושאים והוראות – חקלאות, מסחר, משפחה, כשרות, היחס לעני, היחס לעשיר. בכל תחום כזה יש מותר ואסור, וצריך להתנהג בו בהתאם. הנה כמה דוגמאות, חלקן מוכרות, חלקן לצערנו פחות:
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. פעם זה היה סטיקר בכל אוטובוס. זה פסוק שמזכיר כי חברה נמדדת גם ביחס שלה לקשישים. העולם שייך לצעירים? העולם שייך למנוסים. בימי השואה, הזיכרון והעצמאות נהוג להטות אוזן לסיפורים של הדור המייסד, של הניצולים, של הוותיקים. הפרשה מבקשת לנהוג כך כל השנה. לתת להם כבוד, הדר, הוקרה.
ויש עוד הרבה: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ, וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ. לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר.
גם המשפט המפורסם "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מופיע בפרשה, אבל כדאי להכיר את ההקשר המלא. הנה הפסוק שלפני כן: לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. כלומר, קודם כל יש פה מצווה לא לשמור בלב שנאה, אלא למצוא דרך מכובדת להביע תוכחה. אם מישהו עושה טעות או עבירה, אם יש לנו משהו נגדו בליבנו, צריך למצוא את המילים הנכונות כלפיו כדי שיתקן את דרכיו, יתקן את החטא. יש לנו אחריות כלפיו. ורק אז מגיע הפסוק הבא: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'. בלי נקמנות, בלי נטירה, עלינו לאהוב את הזולת. ואיך זה אפשרי? פרשנינו מסבירים ששתי המילים האחרונות – אני ה' – מסבירות מאיפה האהבה והקשר ההדדי. הן מזכירות לנו שהאחר וגם אנחנו נבראנו בצלם אלוקים. אנחנו אחים לאב משותף.
זו רק טעימה מהפרשה. פרשנינו אומרים על הפרשה הזו שעד שקוראים אותה, כשאומרים את המילה אלוקים מסתכלים למעלה, לשמיים. אחרי שלומדים את פרשת קדושים – מבינים שהקדושה נמצאת בכיס שלנו, במכולת, בתפוח, בסלון, וגם ממש עכשיו סביבנו.
*
איך הרגישו השבוע משפחות השכול האזרחי? הורים שאיבדו ילד בתאונה? שלומי כץ איבד את בנו שמואל בן השלוש בתאונת דרכים לפני כ-25 שנים. הוא הקים את עמותת "חפצנו לחיים" שפועלת לחינוך לזהירות בדרכים, בפרט במגזר החרדי. בשבועות האחרונים, החל לתת תשובות לשאלות האלה. בתקופה האחרונה הוא שם לב שהמשפחות מרגישות שהאבל והצער שלהן לא מקבל מקום. הן שקופות, בעיקר כשיש כל כך הרבה מקום לנפגעי מלחמות וטרור.
לכן הוקם כעת קיר הנצחה דיגיטלי מתעדכן, עם מקום מכבד לכל הרוג. כל משפחה יכולה למלא פרטים אישיים, להעלות תמונות וסרטונים ולספר על מיזמי ההנצחה שלה ועל המורשת של יקיריהם.
אבל המטרה אינה רק להנציח, אלא גם לשנות ולחנך. מי שנכנס וקורא על ההרוגים, גם מדליק נר דיגיטלי של מחויבות אישית. הוא מתחייב לנהוג באחריות, כנהג וכהולך רגל. "נהג – זה מלשון מנהיג", אמר לי שלומי. "אנחנו אומרים לבני הנוער ולנהגים הצעירים שהם מנהיגים. ראינו כמה חיי אדם הם יקרים, מה מוכנים לעשות כדי לשחרר חטוף, צריך לחשוב ככה גם בכבישים. אנחנו רואים בני נוער שנכנסים לאתר ופתאום הכותרת 'תאונות דרכים' מקבלת פנים ושמות. זה מטלטל אותם. המטרה היא לחולל שינוי חברתי, להבין שגם זו מלחמה, ושאנחנו רוצים הפסקת אש גם בכבישים".
*
הם לא הדליקו משואה ולא זכו בשום פרס, אבל הילדים האלה מקריית-שמונה ריגשו אותי. "היי סיון, בבניין שלנו החלטנו שבכל פעם שיש אזעקה ויורדים למקלט – נלמד ביחד הלכה אחת לקראת פסח". כך כתבה לי לפני חג החירות חן לילינטל מקריית-שמונה. מאז עקבתי אחרי הבניין ברחוב סלומונוביץ בעיר הצפונית. אביה, חן וששת ילדיהם בחרו לעבור לשם כבר לפני כמה שנים. "המצב הביטחוני מ-7.10 רק חיזק את ההחלטה. הבנו כמה זה היסטורי ומשמעותי שעברנו לכאן, בעידן של שינוי קונספציה. מול לבנון, מול סוריה, אנחנו רואים עידן חדש מתהווה".
בבניין גרות שש משפחות. משפחת שוורץ היא זו שהתחילה את היוזמה, וכולם הצטרפו. "היו ימים של שלוש-ארבע אזעקות, והיו גם ימים של 15 אזעקות, ואז התקדמנו בלימוד ממש ברצינות... כל אזעקה מזכה אותנו בהלכה. זה כבר הפך למשהו משמח, שמוסיף טעם, שמחכים לו. כל השכנים נהנים. הילדים הפכו למומחים ובמהלך חג הפסח ממש ידעו מה עושים 'כי ככה למדנו במקלט'".
השבוע בדקתי שוב מה שלומם. הם כבר סיימו את הלכות פסח, ועברו ללמוד את הלכות ספירת העומר, שנמצאת בעיצומה.
הם יכלו לומר לעצמם שהחיים שלהם כרגע בכאוס, שזה לא הזמן ושהילדים ממילא לא לומדים כלום. יותר נוח לגלול במקלט ברשתות ובווטסאפ עדכוני חדשות ושמועות. אבל הם החליטו לייצר במציאות עוגן ויציבות של לימוד תורה, דווקא בזמן אתגר, ולחנך לכך את הילדים.
ובקרוב, הם מקווים, יהיו להם הרבה שכנים חדשים. "אני אישית מלאה תקווה ואופטימיות", מספרת חן. "זה לא רק שאנחנו לא זזים מכאן, אלא שיש ביקוש שיא. משפחות גדולות מחפשות בית בעיר ועדיין לא מצאו. יש המון התעניינות".
ואכן, בימים האחרונים מיזם "צפונה" של "קרן קהילות" ערך זום למתעניינים במעבר לצפון דווקא עכשיו, כהחלטה אישית שהיא גם לאומית. המארגנים הופתעו לטובה. למעלה מ-120 (!) משפחות השתתפו בזום. "אנשים לא מחכים שהמציאות תשתנה, אלא בוחרים לקחת חלק בעיצוב שלה", מסכם רכז המיזם, יובל חובב, שעבר השנה לקריית-שמונה עם אשתו וחמשת ילדיו.
את הלכות חג השבועות הם כבר מקווים ללמוד רק בבית, אבל גם אותי הם לימדו השבוע שיעור.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי: "למדתי שלוש שנים רצופות, כל פעם קצת, בהדרגה. הקדשתי את הלימוד להצלחת עם ישראל, הרגשתי שהוא לא רק פרטי. לא כל אחד צריך לדעת את כל התנ"ך בעל פה, אבל אני ממליצה לכל אחד פשוט לפתוח, להכיר, להתאהב. הוא של כולם" (הודיה כהן, כלת התנ"ך העולמית)
