שי-לי עטרי מצהירה על עצמה שאין בה יותר פחד: "בעלי נרצח, רצתי עם ילדה בידיים ונשארתי בחיים. אז מי יכול מולי?". את המילים האלה היא אומרת ללירז צ'רכי, במסגרת ראיון וידאו מיוחד שיעלה היום באתר ynet לקראת ערב הגאלה המיוחד של פרויקט "אחריה", שיתקיים ב-26 באפריל. לפרויקט, שנערך זו השנה השלישית בשיתוף קבוצת התקשורת RGE, נבחרו הפעם נשים שמשתמשות בפלטפורמות הדיגיטליות שלהן לצורך עשיית טוב.
מאז אותו בוקר נורא נלחמת עטרי בשתי חזיתות: שיקום הגוף והנפש ופרסום שמו של החשוד שאנס אותה בשנת 2011. המטרה שעומדת לנגד עיניה כעת היא לשנות את חוק זכויות נפגעי עבירה, באמצעות תיקון שיאפשר לנפגעי תקיפות מיניות להיות צד ולהשמיע את קולם במידה שהתוקף שלהם מבקש להסתתר מאחורי צו איסור פרסום. השבוע (20.4) הורה בית המשפט העליון שוב להקפיא את הפרסום כתוצאה מהליך טכני - ועטרי עדיין לא עוצרת.
עטרי מודה שבהתחלה לא רצתה להגיש תלונה בכלל והבינה כל אישה שנמנעת. "לא היו לי כוחות לזה", היא אומרת. מה שגרם לה להבין את החשיבות שבהשבת מלחמה היה יהב, בעלה ז"ל. היא נזכרת בנסיעה שבה הוא הסתכל עליה, ולדבריה "ראה אותה 'נכבית לתוך עצמה'" ושאל בשקט: "מה שי-לי, אז זהו? לא נעשה כלום? שוב הוא ישתיק אותך? מה, לא נגיש תלונה?".
בראיון עטרי נשאלת על ההחלטה להמשיך במאבק, גם אחרי הטבח. "הסיפור שלי לא שונה מסיפור של הרבה נפגעות. אני חושבת שההבדל היחיד זה שאיבדתי כבר את הכל. באמת. ולא היה לי מה לאבד". היא נושמת עמוק ומוסיפה - "היכנעות לא הייתה אופציה. ההיכנעות למצב מרגישה כאילו מחבל הורג אותי. אז בשביל מה יהב מת?".
כשסיפרה את סיפורה לראשונה, היא לא ציפתה לרעידת האדמה שהגיעה בעקבותיו. "בהתחלה זה התחיל מעשרות שפנו אליי, שיתפו בפגיעה שלהן, וכל סיפור כזה את נשברת. אחר כך זה הפך למאות ובהמשך גם לאלפים". לדבריה, הנתון לא אמור להפתיע: "אם תושיבי באולם רק נשים ותבקשי להרים יד כל מי שמכירה מישהי שעברה תקיפה מינית — כולן ירימו יד". השתיקה, היא אומרת, לא הייתה אפשרות. "מלא בנות עברו את מה שעברתי ולא האמינו".
עטרי מתארת שהיא מרגישה את ההשפעה של המלחמה שלה גם מחוץ לכותלי בית המשפט. "תמיד שואלים אותי 'אפשר לחבק אותך?'. יש אנשים שזה לא נעים להם, אבל לי? אני מרגישה כאילו אנחנו מברכים אחד את השני ברחוב. בעיקר מרגישה שאני לא לבד בשתיקה". ומשם, היא אומרת, מדובר על משהו גדול יותר ממנה. "אני מרגישה שאסור לי באיזשהו מקום עכשיו להישאר בסיפור הפרטי".
כשנשאלת איזה כוח-על היא הייתה בוחרת, התשובה ברורה לה: "כוח להזיז הרים ולשנות מציאות, ואם אפשר שזה יהיה כמה שיותר מהר - שלא יהיה פער כל כך גדול בין המציאות לבין העוולה שנעשתה". הפער הזה, היא מסבירה, הוא מה שמקשה הכי הרבה: "כולם נאלצים לשתוק איתי. לאף אחד אסור להגיד את השם. איך זה יכול להיות?".
כשצ'רכי שואלת מאיפה היא שואבת כוחות, עטרי לא מהססת: "שייה. היא הסיבה לזה שכל יום אני חוזרת לאיזון". לדבריה, כל עוד לא ישונה החוק, המציאות לא תשתנה: "אין דרך ללא הסרה של הצו להגיע לעוד נפגעות, וזה תמיד ימשיך לקרות". ולמרות כל הקשיים שהיא נתקלה בהם וממשיכה להיתקל, היא מוצאת את הסיבה להמשיך: "כשאספר לשיה את הסיפור, היא תדע שעשיתי הכל".
"אחריה" הוא פרויקט מיוחד של קבוצת ידיעות אחרונות וקבוצת התקשורת RGE, המוקיר מדי שנה נשים שפעולתן הפכה אותן לסמל של כוח ועשייה בחברה הישראלית. השנה נבחרו 11 יוצרות תוכן שמשנות את השיח הציבורי - ועטרי ביניהן. הראיון המלא עם שי-לי עטרי יעלה היום באתר ynet.
