1.
קרוליין לוויט, דוברת הבית הלבן, הודיעה שהיא יוצאת לחופשת לידה, אבל ציינה כי כתבים שיש להם את מספר הטלפון האישי של הנשיא יוכלו להתקשר אליו. הרשו לי לחזור על הקביעה שהופיעה בטור הזה לפני שבועיים: המלחמה מול איראן הסתיימה, ומה שנשאר עכשיו זה ניסיון להציל ממבוכה את הנשיא האמריקאי, שיצא למלחמה ללא תכלית נגד משטר האייתוללות ומתקשה להכריז על כך שהסתיימה כי הישגיה דלים. במילים אחרות: חבל שטראמפ לא שמע על התובנה שיצחק שמיר נהג להשמיע: לעולם אל תציב קווים אדומים ותשלח איומים שבסופו של דבר לא תעמוד בהם וישימו אותך במקום מביך. עדיף לשמור על שפתיים קפוצות שמשאירות את היריב חושש מפני הבאות. נדמה שגם נתניהו לא למד את הלקח הזה: הוא ממשיך לאיים על איראן וחיזבאללה בלי לחשוב מה עומד לקרות ביום שאחרי. ובינתיים, מי שרוצה לדעת מה יקרה אצלנו, שיתקשר לבית הלבן. הטלפון שהכרתי בשעתו היה 2024567041.
2.
כל מי שמגלה עניין במשבר האנרגיה העולמי שיצרה איראן כשהחליטה לסגור את מצר הורמוז, תוהה מה השתבש. הרי אמרו לנו שאחרי משבר האנרגיה ב-1973 נמצאו הפתרונות שימנעו ממדינות ערב ומהאיראנים לשבש את חיינו באופן זה. איך מצליחה איראן להפוך את מצר הורמוז ל"נשק הגרעיני" שלה, כפי שהגדיר זאת דמיטרי מדבדב, לשעבר נשיא רוסיה. התשובה המוצעת לכם: קחו כל מסקנה של מומחים מטעם עצמם בעירבון מוגבל. וגם את התובנה הזאת.
חבל שטראמפ ונתניהו לא שמעו על התובנה שיצחק שמיר נהג להשמיע: לעולם אל תציב קווים אדומים ותשלח איומים שבסופו של דבר לא תעמוד בהם וישימו אותך במקום מביך
3.
אגב מומחים: בניגוד להערכות שהובילו את מקבלי ההחלטות לצאת למלחמה באיראן, נראה שמשטר האייתוללות לא הובס. מופתעים מהטעות? אז נספר לכם שבתחילת 1977, הנשיא קרטר הגדיר את איראן "אי של יציבות". שבוע אחר כך החלו הפגנות הענק נגד השאה שהובילו לסילוקו. זאת ועוד: השגריר האמריקאי וויליאם סאליבאן צפה ב-1978 ש"חומייני ימלא תפקיד של גאנדי". אנדרו יאנג, השגריר לאו"ם, אף הגדיר את חומייני כ"קדוש". ועל כך נהוג לומר במקומותינו: כולו כאזב.
4.
צפיתי בדיון הטעון בבג"ץ על הדרישה שיחייב את הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי אסון 7 באוקטובר. על פי הצעת שלושת השופטים שביקשו להמתין עד אחרי הבחירות, הגעתי למסקנה שאולי הגיעה השעה לרפורמה אמיתית בבית המשפט העליון. אם זו תפיסתם של כבוד השופטים, עדיף שבעתיד הם יפסקו אך ורק במחלוקות של ועדי בתים משותפים.
5.
החללים, הפצועים ואלפי פגועי נפש נעדרו מהפקת יום העצמאות של מירי רגב. לא פתחתי את הטלוויזיה. חסכתי לעצמו את הבושה. אשתף אתכם בסונטה ה-55 של שייקספיר, בתרגומו של שמעון זנדבק: "לא שיש, אף לא מצבות זהב, לא ישרדו בשרוד השיר הזה. אתה תזרח מכוח חרוזיו יותר מלוח אבן, שזמן נבזה טנף פניו... לא חרב מארס, לא אש קרבות תשרוף את זכרונך שלך החי על ספר. אל מול המוות, איבת הנשייה, אתה תפסע, ושבחך ינון בפי כל דור ודור, עד שכליה תבוא על העולם, דין אחרון. עד אז, עד שתקום מן המתים, תחיה בזה – ובלב אוהבים".
לכל אלה שהממשלה הזאת דנה לשכחה. ואנחנו לא נשכח ולא נסלח לה.
