הטראומה ממלחמת חרבות ברזל וטבח 7 באוקטובר עדיין נוכחת בחיינו, כך עולה מהתוכנית הישראלית של פסטיבל "דוקאביב" שמפורסמת הבוקר, אך לצידה יש גם דגש על השלמה והתגברות. הפסטיבל היוקרתי, שנערך מדי אביב בסינמטק תל אביב, נחשב לאחד המקיפים בעולם ולאורך השנים התגלו בו קלסיקות תיעודיות כמו "הצלמניה", "מוות בבאר שבע" ו"סאלח, פה זה ארץ ישראל". השנה הוא מפרסם תוכנית מגוונת, שלצד סיפורים על הטרגדיה הלאומית, כוללת גם דיוקנאות של אמנים ישראלים וסיפורים מקוריים ויוצאי דופן.
בתחרות המרכזית יתחרו 12 סרטים, בהם של כמה יוצרים דוקומנטריים מפורסמים: הבמאית הילה מדליה, שזה עתה הייתה מועמדת לאוסקר על סרטה הקצר, חוזרת לדוקאביב עם "אין יותר אופציות", סרט על הונאת מיליארדים בארה"ב בה היו מעורבים ישראלים; "אסתר" של שקד גורן ("אליפלט") יעסוק באגדת מוזיקה ישראלית, אסתר עופרים; הבמאי הפורה דוד אופק ("בת ים ניו יורק", "ההרוג ה-17") חוזר לתחרות עם הסרט "תווי פנים", ואילו אבידע לבני ("רצח בקולנוע צפון") עוסק ב"סגל חסר" בסיפור צובט לב מכפר עזה, על קבוצת הכדורגל של הקיבוץ שמנסה להתאושש אחרי חטיפת שניים מהשחקנים.
מחוץ לתחרות, תוקרן בין היתר הגרסה החדשה של "מכתב לדויד" - סרט הדוקו הנפלא וזוכה האופיר של תום שובל על השבוי דוד קוניו, שסופו צולם מחדש עם שובם של האחים קוניו מהשבי בעזה. סרטים בולטים נוספים הם "הדבר היה ככה" של עדי ארבל, שבו הסופר ועיתונאי "ידיעות אחרונות" המנוח, מאיר שלו, מספר על חייו ויצירתו במילותיו, וכן "הסודות של לאשה" של אנה סומרשף ואורית מרלין רוזנצוויג, שעוסק בשבועון שעיצב במשך עשרות שנים את תרבות הנשים בישראל.
הפסטיבל השנה יתקיים בין ה-28 במאי ל-6 ביוני, וכעת נותר לראות האם התוכנית הבינלאומית (שעיקריה מפורסמים מאוחר יותר מהתוכנית הישראלית) תספוג פגיעה כתוצאה מהקריאות של אמנים בינלאומיים להחרים את ישראל, והאם אלו יגבו מחיר מהפסטיבל הוותיק והאמיץ, שתמיד נתן במה לשלל קולות.
