סופרות בטרם עת: יצירות מוקדמות // וירג'יניה וולף וג'יין אוסטן } איורים: ניקו אריספה } תרגום: נעם בן זאב } תשע נשמות } 113 עמ'
במבט ראשון, הזיווג בין וירג'יניה וולף לג'יין אוסטן בכרך אחד עורר בי תמיהה. וולף היא הסופרת הראשונה שהייתי לוקחת כמעט כל אחד מכתביה לאי בודד, ואילו את רוב כתביה של אוסטן סביר להניח שהייתי נוטה להשאיר בבית. כי מה לריאליזם המחוכם אך המפותל של אוסטן, ולמצעד האינסופי של הדמויות בעלילות החיתון שלה, שגם הניסיונות לאתגר אותן לפעמים (כמו אמה ב'אמה' ואליזבת בנט ב'גאווה ודעה קדומה') מסתיימים בסוף הצפוי ו"הטוב" – ובכן, מה לזה ולעלילות השפה והתודעה האקספרימנטליות של וולף, שמערערות כמעט בכל רגע נתון את המבט הליניארי-סיבתי על העולם ועל החיים החברתיים? אבל הזיווג בין שני הסיפורים ב'סופרות בטרם עת' (איזו כותרת מבריקה לספר), 'הרפתקאות חקלאיות של קוקני' של וולף מגיל 10 ו'ג'ק ואליס' של אוסטן מגיל 14, התגלה לא רק כזיווג חכם, אלא גם כחוויית קריאה מפתיעה ומענגת.
לשני הסיפורים יש אופי של מהתלות, ושניהם צופים בעולם המבוגרים בעיניים ביקורתיות ומשתאות. הסיפור של וולף מתאר את חייו של גבר קוקני שעובר עם אשתו לכפר, כדי להפוך לחקלאי ולשפר את מצבם הכלכלי. הוא נכשל כמעט בכל פעולה חקלאית, הוא חולב את הפרה כשהדלי הפוך ומאבד את רוב החלב לטובת הדשא – ואף נכשל בתפקידו כאב המשפחה, כשהוא עוזב את התינוק קשור בחגורה לעץ, והתינוק נעלם, לפחות לזמן מה. ירושות מפתיעות מאפשרת לאיש לשהות יותר ויותר בלונדון, ולהשאיר את הטיפול במשק בידי העובדים.
זה סיפור הרפתקאות משעשע ביותר, כמעט בנוסח הרשל'ה או חוּשם, ויש בו חוכמה סיפורית וחוכמת התבוננות של סופרת בוגרת בהרבה מגיל 10: וולף מפנה מבט חד אל חיי הנישואים ועושה מהם חוכא ואִטְלוּלא. אפשר אף לומר שהיא די מפרקת את יחסי הכוח המגדריים, כשהיא מציגה את הגבר כשלומיאל סדרתי. אך עם כל הצחוק והדמע, העובדה שוולף בוחרת ללהק קוקני כמרכז של הסיפור משביתה מעט את החגיגה, כשנזכרים שיש כאן הפנמה של יחס לעגני למעמדות הנמוכים שיופיע באופנים שונים גם ביצירתה הבוגרת.
הסיפור של אוסטן מתחיל בנשף מסכות שעורך מר ג'ונסון באחוזתו הכפרית לכבוד יום הולדתו ה-54. רוב הנשים במסיבה מתהפנטות מאישיותו הכריזמטית של צ'ארלס אדמס, גבר יפה ומוצלח ועשיר ויהיר שמציג את עצמו כתכלית השלמות, ומצהיר שלא יתחתן לעולם כי אין בעולם אישה מושלמת כמוהו. אליס, בתו השתיינית של מר ג'ונסון, מפתחת תשוקה אובססיבית אל אדמס, ואחר כך גם לוסי, צעירה יפהפייה שמתארחת בסביבה. דמות חשובה נוספת בסיפור היא ליידי ויליאמס, אלמנה עשירה עם "שרידים של פנים יפים מאוד" שכמו תופסת חסוּת על שתי הנשים הצעירות.
הסיפור נכתב כשאוסטן הייתה בת 14, והוא אחד מתוך סיפורי נעורים שכרכה אוסטן בשלוש מחברות תחת הכותרת "אהבה וחברות". לכאורה סיפור זה הוא עוד עלילת נישואים כמיטב המסורת של אוסטן, אך בשונה מרומני החניכה והגינונים עמוסי הדמויות, הכבדים אך השנונים שלה, סיפור קצר זה, מתחילתו ועד סופו, גם אם יש בו רגעים דרמטיים, הוא ביסודו מהתלה: מהתלה חסרת עכבות על הסדר החברתי, על ההיררכיה המעמדית ועל יחסי הקניין-נישואים בין גברים לנשים באנגליה הכפרית של סוף המאה ה-18. ההומור כאן חד כפצירה. יש התייחסות לא מצונזרת לתופעות "לא חינוכיות" כמו התמכרות לשתייה, גם של נשים, וכן חילופי דברים שמגיעים לעיתים לנונסנס עצבני ומרושע, כמו הוויכוח בין אליס לליידי ויליאמס על "גון עז פנים מדי", שלדעת הליידי פוגם ביופייה של אישה.
בסיפור זה נרמזת לכאורה גם מסירות של אישה לאישה, שמתגלה כמסך עשן של צביעות שגם לו אחראית ליידי ויליאמס הנוהגת לדבר בלשון כפולה: "דברי, אהובתי", פנתה ללוסי, "מה דעתך להתלוות לגבירות האלה? אהיה אומללה לגמרי בלעדייך – זה יהיה טיול נהדר – אני מקווה שתסעי – אסבול מכך עד מוות – בבקשה היעני להזמנה". הרשעות והצביעות — הכל כמובן ברוח טובה... והמהתלה באה אל שיאה וסופה בחתונה שזהות הכלה בה לא צפויה.
ואולי כדאי כאן גם להקשיב לדברי וירג'יניה וולף במסתה 'ג'יין אוסטן': הגדוּלה של אוסטן בעיניה מתחילה בכך שכבר בנעוריה היא לא הסתפקה בכתיבת העצמי, כדרך הנעורים, אלא גם ידעה להתבונן ביקום האנושי, ולכן לברוא ביצירתה עולם חברתי מורכב ומלא. והיא ידעה גם לצחוק. וגם וולף. •
