תושבי דרום תל-אביב מתארים מציאות יומיומית שנמשכת שנים - חבורות נערים, חלקם שייכים לכנופיית SSQ, מטילות פחד ברחובות: "אנחנו חיים עם זה מזמן. רק עכשיו התחילו להקשיב".
לדברי התושבים, לא מדובר רק ב-SSQ, אלא גם בחבורות של נערים זרים שפשוט מחפשים לעשות צרות ולהטריד, ואנשים בוחרים לשתוק כדי לא להסתבך: "הרבה מפחדים לדבר, מפחדים להתראיין, מפחדים שיזהו אותם", אומרת אחת מהן. "הם יודעים שיכולים לחכות להם למטה או לפגוע בילדים שלהם".
לי (שם בדוי) מספרת על לילה שבו שבה לביתה ומצאה את חדר השינה שלה מלא באבנים. "הכלבה שלי הייתה מבוהלת, החתול מבוהל. נכנסתי לחדר וראיתי אבנים על המיטה ועל הרצפה. יצאתי למרפסת וראיתי ששברו את התריסים. הייתי לבד, אחרי שהתאלמנתי. ישבתי עם חרדות, ניסיתי להרגיע את בעלי החיים שלי ולא עצמתי עין".
היא הוסיפה כי מאז תחושת הביטחון נעלמה. "ב-20:00 או 21:00 בערב אני כבר לא יורדת למכולת. אני לא יוצאת לבד", הסבירה. היא סיפרה כי ברחובות רואים שוב ושוב את אותן חבורות: "מטפסים על גגות, זורקים אבנים לחצרות, דופקים על שערים, צורחים, זורקים על מכוניות. אם מישהו מעיר להם - הם באים בעשרות".
דנה (שם בדוי) מספרת כי "כל יום הם מטילים פה אימה. ילדים לא יכולים לצאת משעה מסוימת". לדבריה, כשניסתה לתעד נערים שטיפסו על שער אולם ספורט והפריעו לחוג של בתה, אחד מהם חטף לה את הטלפון ושבר אותו. מאז היא הולכת רק עם גז מדמיע, וכשבתה מגיעה לחניית הבית בערב היא מטלפנת אל אמה ונשארת איתה על הקו עד שנכנסת הביתה.
שחר (שם בדוי) משתפת כי בתה הותקפה בעבר בידי נערות באזור מגוריה, ומאז המשפחה כולה מתקשה להשתקם. "הבת שלי עד היום אצל פסיכולוגית. היא קיבלה מכות קשות. גם אני הגעתי לבית חולים בגלל כל הלחץ. זה גומר משפחות". לדבריה, "פעם הייתי מעירה, היום אני מפחדת. יש לי ילדים בבית".
