בליבה של מדינת הרווחה הישראלית נמצא הקושי להתמודד עם תופעת העוני מבחירה, המאפיין הבולט של הקהיליה החרדית הגדולה והגדלה. "משקי הבית החרדים", כותבים ד"ר הלה אקסלרד, מנהלת המרכז למדיניות כלכלית של החברה החרדית במכון אהרן באוניברסיטת רייכמן, ואודי ניסן, פרופסור למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית (בעבר ראש אגף התקציבים) במחקר חדש שהושלם לקראת הכנס השנתי של מכון אהרן, "מבטאים העדפות המביאות אותם לרמות הכנסה נמוכות ובהתאם גם לשיעורי עוני גבוהים".
להבדיל מנשים חרדיות ששיעור התעסוקה שלהן עלה באופן משמעותי בשני העשורים והדביק את הפער לעומת האוכלוסייה הכללית, אומרת ל"ממון" ד"ר אקסלרד, "דפוסי ההשתתפות ורכישת ההון האנושי בקרב גברים חרדים נותרו בקיפאון. הם מעדיפים לנתב את זמנם ללימודי קודש על פני תעסוקה וקריירה, נמנעים בעצמם ומונעים מבניהם לימודי ליבה המעניקים כלים חיוניים להשתלבות בתעסוקה איכותית". הריבוי הטבעי הגבוה (מבחירה) בחברה החרדית משפיע לרעה על ממדי העוני ועל היקף עבודת האישה.
מהמחקר עולה עוד שאוכלוסייה חרדית זו, הבוחרת במודע בעוני, אינה בהכרח "נזקקת" לפי הגדרות מקובלות: תוחלת החיים שלה, לדוגמה, גבוהה ותחושת הביטחון גבוהה אף היא. על אף זאת, כוחן הפוליטי-קואליציוני של המפלגות החרדיות גרם לכך ש"מדיניות הרווחה בישראל הותאמה בעשורים האחרונים למאפייניה הייחודיים של החברה החרדית", טוענים החוקרים. לכך נוספו בשנים אחרונות "הטבות הניתנות לחרדים באמצעות מנגנונים העוקפים את מערכות הרווחה הכלליות, בהובלת משרדי ממשלה שנוהלו באופן סקטוריאלי", אומרים שני החוקרים בשיחה ל"ממון".
החוקרים של מכון אהרן לא מסתפקים בתיאורים מילוליים. הם עורכים חישובים. משק בית יהודי לא חרדי בגילאי 25 עד 44 שנים משלם, לפי המחקר המצוטט, מיסים ישירים הגבוהים פי 3 ממשק בית חרדי באותה קבוצת גיל ומקבל מהמדינה קצבאות והטבות הנמוכות ב-40% מהמשפחה החרדית. בנטו, משפחה חרדית בקבוצת גיל זו מקבלת מהמדינה 1,100 שקלים לחודש בשעה שהמשפחה היהודית הלא-חרדית משלמת נטו למדינה 6,000 שקלים לחודש ומשפחה ערבית משלמת 1,300 שקלים לחודש. נטל המס העודף המוטל של משק בית יהודי לא חרדי למימון החרדי מגיע ל-26% מהמס הישיר.
חוסר הצדק בולט במיוחד באמצע סולם ההכנסות, בעשירונים 4 ו-5, בהם משפחה חרדית שרמת הכנסתה לנפש זהה ואף גבוהה ממשפחה יהודית לא חרדית משלמת נטו למדינה כ-1,500 שקלים לחודש בשעה שהחרדית מקבלת מהמדינה כ-1,350 שקלים נטו לחודש. העיוות המשווע הזה מצטבר ברמת המשק לכ-9.5 מיליארד שקלים בשנה. פרופ' ניסן: "יש לנו כאן מצב מובהק של ניצול לרעה של מדינת הרווחה ".
ניסן אקסלרד מזהירים מהחמרה ניכרת במצב, הן בגלל הריבוי הטבעי המהיר של אוכלוסייה חרדית לא-עובדת והן בשל הזדקנות גברים חרדים שלא צברו חסכון פנסיוני באף צורה.
"להקשיח קריטריונים"
ועכשיו לשאלת השאלות, מה לעשות ואיך? ראשית, אומרים החוקרים, "להקשיח את הקריטריונים", לשלול חד-משמעית ומיד את כל התמיכות ממוסדות חרדים שלא מלמדים בפועל, במציאות, לימודי ליבה בסיסיים כמו מתמטיקה ואנגלית. האוטונומיה החינוכית הנוכחית של המגזר החרדי, מדגישה ד"ר אקסלרד, פוגעת בשוויון הזדמנויות של נער חרדי ואין להשלים עמה.
שנית, נדרש ביטול מערכת קצבאות והטבות הממוקדות באוכלוסייה החרדית ומשרתת רק אותה: ביטול קצבת אברך, ביטול ההכרה באברך כמועסק לצרוך קבלת הנחות במעונות יום וביטול הנחות לאברך בתשלומי ביטוח לאומי. שלישית, במיסוי ישיר יש להתנות זיכויי מס שונים במיצוי כושר השתכרות של שני בני הזוג. את הקריטריונים הקיימים להטבות מס על בסיס מקום מגורים להחליף במדדים הבוחנים את הנזקקות המעשית של משקי הבית.
מהלכים אלו יגרמו לפגיעה כלכלית קשה בקהילייה החרדית, פגיעה המסתתרת תחת הביטוי המכובס "תמריץ שלילי". למרות זאת אין, לדעת פרופ' ניסן וד"ר אקסלרד, "שום ברירה אחרת. מדיניות רווחה חדשה נדרשת לטובת החרדים עצמם ולטובת החברה הישראלית כולה". השינוי שהם מציעים הוא לא מקל ענישה, הוא חבל הצלה.
