16.5.2012. אחרי שש שנות היעדרות ממרכז הבמה של הכדורסל הישראלי, הפועל ת"א משלימה מסע שמתחיל בקבוצת האוהדים של הפועל אוסישקין, וחוזרת לליגת העל עם 1:3 בסדרת הגמר מול מכבי באר-יעקב.
29.4.2026. האדומים יעלו הערב (21.45) לפלאסיו דה דפורטס דה לה קומונידד למשחק מספר 1 מול ריאל מדריד הגדולה בסדרת רבע גמר הפלייאוף ביורוליג (הטוב מ-5). כן, אותו מועדון שהוקם מחדש ב-2007 בליגה ב', אותו מועדון שלאורך השנים הביט מלמטה על היריבה העירונית וראה אותה הופכת ל"קבוצה של המדינה", נכנס מהדלת הראשית, בלי טובות של אף אחד, ומטפס על חשבונה ישירות לטופ של היבשת – וכל זאת בעונת הבכורה שלו במפעל הבכיר של אירופה.
זה לא חלום
עוד לפני תחילת העונה שעברה, כשעופר ינאי הצהיר שהוא רוצה לזכות ביורוקאפ ומשם להפוך לאחת הקבוצות הטובות ביורוליג, לא מעט אנשים הרימו גבה, ואפילו ליגלגו. מועדונים אירופיים רבים לפניו ניסו וכשלו, עם תקציבים לא פחות גדולים. הבעלים של הפועל ת"א הבטיח וגם קיים, וזה קרה אפילו מהר יותר ממה שתכנן. ינאי ידע לרתום לצידו כמה שיותר אנשים שמאמינים במטרה שלו, ובעיקר אלה שמתאימים לרמות שאליהן כיוון. וכשאתה הופך לסיפור הצלחה מסחרר, עוד ועוד שמות גדולים רוצים להיות חלק מהחגיגה. כך נולדה אימפריה תוך שנתיים בלבד.
"זה חלום של בן אדם אחד", מסביר שחקן העבר של האדומים ונציג הבעלים שמעון אמסלם. "מי שחלם את החלום הזה היה עופר ינאי. יש כאלה שיקראו לזה חזון ויש כאלה שיקראו לזה שיגעון, אבל עדיין אתה צריך את הבנאדם הזה שיכניס את הטירוף למערכת, ועופר היה הכוח המניע".
הסנונית הראשונה שבישרה את בוא המהפכה הייתה החתמתו של ג'ונתן מוטלי. בהפועל החליטו לשים על הסנטר את כל הז'יטונים כדי לשכנע שחקן יורוליג לגיטימי לרדת למפעל השני בחשיבותו באירופה, היורוקאפ. קצת אחריו הגיעה ההחתמה ששיגעה את אירופה, פטריק בברלי, אבל זה ממש לא נעצר כאן.
אם שואלים את אנשי הפועל ת"א מה הדבר שהפך את המועדון לכזה שמעורר עניין אפילו יותר, הם ישר מצביעים על כניסתו של דימיטריס איטודיס לתפקיד המאמן. לא כל יום רואים את אחד מאנשי המקצוע המוערכים באירופה מצטרף לקבוצת יורוקאפ בחוזה לשלוש עונות. בהמשך נחת גם ים מדר בקול תרועה, אבל אז הגיעו הסערות, שתיים מהן מוגדרות כנקודות ציון משמעותיות: פרשת מוטלי, שבה הכוכב ארז את חפציו ונעלם באישון לילה, בזמן שהיו לא מעט שמועות ביבשת על הצעה גבוהה מהכוכב האדום – פרשה שטופלה באופן אישי על ידי ינאי ונתנה לו הכרה והמון כבוד מצד מועדונים אחרים; השנייה היא ההחלטה להיפרד מבברלי רגע לפני הישורת האחרונה של העונה, מתוך הבנה שהישארותו מזיקה למערכת.
אחרי שבהפועל צלחו את כל המשברים בדרך לזכייה היסטורית ביורוקאפ וכרטיס ליורוליג, התיאבון רק גבר. הבוס ושותפיו הכניסו את היד עמוק מאוד לכיס והעמידו תקציב עתק של כ-160 מיליון שקל על מנת לעמוד ביעד הגדול הבא: פלייאוף היורוליג שמעניק עונה נוספת במפעל.
קבוצה אחת, שני סגלים
אחת ההחלטות שלקחו בקיץ האחרון הייתה בניית סגל עמוק במיוחד של 19-20 שחקנים, קודם כל כדי להוריד עומסים מהכוכבים, ובנוסף למנוע זעזועים תוך כדי העונה כתוצאה מפציעות. "דבר ראשון, היה ברור לנו שבגלל שזו העונה הראשונה של 20 קבוצות ו-38 משחקים, העומס יהיה מאוד גדול וקבוצות ותיקות יהיו פגיעות לפציעות", מסביר ינאי. "שנית, בגלל העובדה שיש הרבה בעלי רישיונות B חדשים, הבנו שהתחרות על כישרון תגדל, לכן החלטנו לסגור עם שחקנים כאלה כמה שיותר מהר. את דן אוטורו ואלייז'ה בראיינט סגרתי כבר בשבוע של הפיינל-פור. הדבר השלישי היה לייצר מעטפת שמקלה על השחקנים, אם זה לטוס רק בצ'ארטר מהבסיס שלנו בסופיה, שממנו אפשר להתנייד לכל אירופה, ולא מישראל עם טיסות של חמש שעות לכל כיוון. אלו החלטות שקיבלנו ובסוף הן מאוד השתלמו".
אמסלם הוסיף: "כולם ביחד הרימו את הרף. בסופיה הקבוצה חיה בתוך מעבדת כדורסל מנותקת מהכל – עשינו מהלימון לימונדה. רשמנו סיבוב ראשון מדהים, ואז הסיבוב השני היה קצת פחות טוב, אבל חיינו על האדים של בניית הקבוצה".
שתי החלטות נוספות שהובילו את הפועל למקום שבו היא נמצאת היום היו ההחתמות של בראיינט ושל ואסיליה מיציץ'. כפי שאמר ינאי, בצוות המקצועי ידעו שהם צריכים שחקן בעל ניסיון רב ביורוליג לצד כישרון מוכח, ובחרו באקס מכבי ת"א, מהלך שהתגלה כבינגו אדיר. בראיינט רשם את אחת מהעונות הטובות שלו בקריירה, ואף נבחר בשבוע שעבר לחמישיית העונה ביורוליג ובמקום השלישי במרוץ על תואר ה-MVP, אחרי סשה וזנקוב וסילבן פרנסיסקו.
במקרה של הסרבי מדובר היה בהצהרות כוונות של ממש ומסר ברור לאירופה כולה, עם השכר הכי גבוה ביותר של שחקן אי-פעם ביורוליג – שישה מיליון דולר לעונה. "חשבו שהפועל ת"א זה מועדון עם פוטנציאל, אבל אף אחד לא באמת הכיר אותו", מסביר ינאי. "היו כמה מהלכים שעשינו בדרך שהמחשבה מאחוריהם הייתה איך בונים שם למועדון ומעלים אותו למודעות, לדוגמה ההחתמה של בברלי.
"אבל האירוע המכונן לדעתי היה סיפור מוטלי. הכוכב האדום הגישה לו הצעה ואני נלחמתי כדי להחזיר אותו והצלחתי בניגוד לכל התקדימים. עולם הכדורסל העריך מאוד את רוח הלחימה שהייתה פה. אחרי שעלינו ליורוליג והתייעצתי עם כל השותפים, קיבלנו החלטה אבסורדית לבנות מועמדת לזכייה ביורוליג, ובקיץ כבר הפכנו לשם דבר".
ינאי ממשיך: "השבועות הרבים שבהם הולכנו את היורוליג היו הלם מוחלט לקהילת הכדורסל האירופית. לחובבי המדע הבדיוני, אמרתי שהקריטריון של זוכת יורוקאפ לסיים בשישייה הראשונה זה אתגר ה'קוביאשי מארו' של היורוליג – לכאורה פתיר, בפועל בלתי ניתן להשגה.
"מונאקו עם מייק ג'יימס הגדול סיימה שביעית, פריז עם טי-ג'יי שורטס ה-MVP סיימה 8, האחרות עשו 10 ומטה – ופתאום הפועל בעונתה הראשונה משיגה משהו שנתפס כבלתי אפשרי. אף אחד לא דמיין שנשיג את הקריטריון הזה".
אני והשותפים
מלבד הפן המקצועי, מה שחיזק את הפועל ת"א לאורך העונה היה גם ההחלטה של ינאי שלא להמשיך לסחוב את הפרויקט הזה לבדו מבחינה כלכלית. הוא הבין שכדי שכל הדבר הזה יוכל להמשיך להתקיים, הוא צריך עוד אנשים חזקים כלכלית סביבו שיצטרפו לחזון וימשיכו להזרים כספים למועדון, ובסופו של דבר היו אלה גילי רענן, מיקי מלכה ואלן הווארד שנענו לאתגר.
"גילי נכנס ראשון עוד בתוך עונת היורוקאפ והזכייה היא עליו. את מיקי הכנסתי כשותף אחרי עשר דקות שיחה שעשיתי איתו מאבו-דאבי", מגלה ינאי. "אחרי זה אלן הגיע דרכו. התוספת של שניהם היא כמעט 100 מיליון שקל השקעה, וזה נתן חלק משמעותי מהפערים בתקציב. לי היה ברור שבשאפתנות לייצר תקציב שיאפשר לנו להתחרות, אני צריך להכניס גורמים נוספים".
מובן שאחד כמו ינאי לא מסתפק בעונה נוספת ביורוליג, ועוד בקיץ הוא לא חשש לשגר מהפה את צמד המילים "פיינל-פור" עם הסגל הנוצץ שבנה. והיו גם תקלות בדרך. לא מעט פעמים העונה האדומים לא הצליחו לעמוד בלחץ וקרסו אל תוך עצמם, כולל חמישה הפסדים רצופים ביורוליג, אבל ידעו להתעלות ולחזור לבסיס.
עכשיו מגיע מבחן מסוג אחר לגמרי, סדרה מול שיאנית הזכיות ביורוליג (11), שתיהנה מיתרון ביתיות (מאזן 1:17 באולמה). אז נכון שאיטודיס כבר היה במצבים האלה לא מעט פעמים, כמו גם חלק מהסגל שלו, אבל עבור שחקנים אחרים מדובר בהופעה ראשונה, פסגת הקריירה שלהם, ומעניין יהיה לראות איך ההתרגשות תשפיע.
לשבור עוד תקרת זכוכית
"זה כל הרעיון של ספורט. יש לנו שילוב של שחקנים מוכחים עם ניסיון ואחרים שרוצים לשבור תקרת זכוכית. כל החיים הם חלמו להיות במעמדים האלה, אומר אמסלם, "ועכשיו הכדור בידיים שלהם. כשאתה מגיע למעמד הזה אתה רוצה ללכת עם המומנטום, וגם בתוך סדרה אתה אף פעם לא יודע איך היא תתפתח. לכל סדרה יש את האנרגיה שלה, ופתאום אתה יכול להגיע למצב שאתה בפיינל-פור ובמרחק של שני משחקים מתואר. אלו דברים שאנשים חולמים עליהם. נכון שזה נראה מהר, נכון שהקדמנו את זמננו ואת תוכנית העבודה שלנו, אבל ספורטאים רוצים לנצח ולהיות במקומות שבהם זוכים בתארים".
