כרגע, לא נראה בעין מוצא צבאי או מדיני מהקיפאון המדמם שכפה עלינו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בחזית לבנון, במיוחד עבור תושבי הגליל. חוסר המוצא מהמצב הזה גורם לאנשים רבים שם לאבד תקווה ולנטוש את חבל הארץ היפה והפורה הזה, אבל גם ההיסטוריה וגם הניסיון הישראלי מלמדים שאפשר להיחלץ ממצבים כאלו באמצעות שילוב בין יוזמה צבאית למדינית עקבית ונחושה. עם זאת, כדי לראות את קווי הפתרון האפשרי למצב הנוכחי בלבנון, צריך להכיר תחילה בכמה עובדות.
ראשית, חיזבאללה במצוקה. מנהיגיו ואנשיו נואשים, והם נלחמים על קיומו של הארגון ובמידה רבה על חייהם. האיראנים כבר לא יכולים לסייע לו כמעט במצב הנוכחי, ולכן אנשי חיזבאללה נאלצים להילחם עם מה שיש להם: בעיקר נשק קל, כמה אלפי רקטות לטווח קצר, מרגמות, כטב"מים תוקפים, רחפני נפץ וטילי נ"ט. עם הארסנל הזה חיזבאללה יכול לפגוע בכוחות צה"ל הפועלים בדרום לבנון ולמרר את חיי תושבי הצפון, אבל אין ביכולתו להסב נזק משמעותי למדינת ישראל ולהתמודד עם כוחו האווירי והיבשתי של צה"ל, אם וכאשר יוחלט להפעיל אותו בעוצמה הנדרשת.
מרכיב נוסף במצוקה של חיזבאללה הוא אובדן הלגיטימציה לנוכחותו ופעילותו החמושה בשטחה הריבוני של לבנון. ממשלת לבנון הנוכחית קיבלה החלטה רשמית לפרק אותו מנשקו, והלכי הרוח בכל העדות ובתקשורת הלבנונית הם נגד הארגון ופעילותו בשירות איראן. בעדה השיעית זוכה חיזבאללה כרגע רק לתמיכה חלקית על רקע דתי ופוליטי.
צה"ל תוקף את מעוזי חיזבאללה בכל שטחה של לבנון. אמנם חיל האוויר אינו מפציץ בביירות ופועל בעיקר בדרום לבנון, כך גם הכוחות הקרקעיים של צה"ל, אבל מתברר שהרס הבתים והכפרים בשטח שמדרום לליטאני יוצר לחץ כבד על חיזבאללה מצד הכפריים השיעים שברחו במאות אלפיהם מדרום לבנון, והם עכשיו נעים ונדים חסרי בית וכמעט ללא סיוע, בעיקר באזור ביירות ומדרום לה. מדיווחי התקשורת הלבנונית עולה שמה שכואב במיוחד לכפריים השיעים של דרום לבנון הוא הרס הבתים. כל בית שנהרס פירושו אובדן קורת גג למשפחה שיעית שלמה, וזה יוצר תסכול וזעם שלפחות חלקו מופנה נגד חיזבאללה.
מה, אם כן, נותר בארסנל של חיזבאללה כדי להדוף את הסכנה הפיזית שנשקפת לו מצה"ל ואת אובדן הלגיטימציה מצד רוב אזרחי לבנון?
כאמור, יש לחיזבאללה עדיין יכולות צבאיות, ואנשיו הנואשים, כולל המנהיג נעים קאסם, מבינים שהם נלחמים על קיומם ועל פי תפיסתם גם על עקרונות דתם, וזה מעניק להם מוטיבציה ונכונות להקרבה. מרכיב נוסף בשימור כוחו של חיזבאללה הוא התמיכה שהארגון עדיין זוכה לה בקרב חלקים ניכרים מהעדה השיעית. מרכיב שלישי ביכולתו של חיזבאללה להקרין כוח הוא האיום במלחמת אזרחים. לאחרונה, מרבים בכירים בחיזבאללה לאיים במלחמת אזרחים על הממשלה בביירות ועל עדות אחרות בלבנון, מה שמעיד, נוסף לסימנים אחרים, שחיזבאללה מתכונן ונערך למלחמת אזרחים בתוך לבנון, כולל כנראה כיבוש ביירות ומעוזי כוח אחרים - במטרה לסלק את הממשלה הנוכחית ולהשתלט גם פוליטית על לבנון. בין השאר טוענים בחיזבאללה שהעדה השיעית, המהווה 40% מאוכלוסיית לבנון, צריכה וזכאית למשול במדינה, מאחר שאף עדה אחרת לא מתקרבת לגודלה. ממשלת לבנון הנוכחית לוקחת את האיום הזה ברצינות רבה, והם גם יודעים למה. להנהגת חיזבאללה יש עדיין תקווה גם שהאיראנים יסחטו מטראמפ הסכם הפסקת אש בלבנון שיציל אותם ממהלכים נוספים של צה"ל, ואולי אף יכריח את ישראל להסיג את צה"ל חזרה לגבול.
ישראל נמצאת כרגע במצב שאפשר להגדיר אותו "לא לבלוע ולא להקיא": היוזמה הצבאית של צה"ל מוגבלת מאוד על ידי הנשיא טראמפ, והיוזמה המדינית, שכולה בידי נשיא ארה"ב, גם היא מדשדשת. כרגע, לצה"ל אין פתרון לשתי בעיות צבאיות שבמהותן הן טקטיות. האחת הן רקטות 122 מ"מ, מה שמכונה אצלנו קטיושות. הן אלה שמריצות ברוב המקרים, יחד עם כטב"מי הנפץ שמשגר חיזבאללה, אל המרחבים המוגנים. צה"ל מתקשה לטפל באיום הזה, מפני שמדובר במשגרים קטנים שקל להחביאם ולנייד אותם ממקום למקום. הניסיון רב השנים של צה"ל מראה שהמענה לרקטות האלה הוא תמרון לתוך אזורי השיגור וטיהורם במשך כמה חודשים. אשר לרחפני הנפץ, גם להם אין עדיין מענה טכנולוגי טוב, בעיקר לרחפני הנפץ המוכוונים מרחוק באמצעות סיב אופטי. יש אפשרות לתת לבעיה הזו מענה חלקי באמצעות התנהלות טקטית נכונה של העוצבות והלוחמים בשטח עד שיימצא הפתרון הטכנולוגי הנכון.
בסיטואציה כזו יש למדינת ישראל ולצה"ל שני נתיבי פעולה שעשויים לשים קץ לקיפאון המדמם. האחד הוא תמרון מוגבל אך יצירתי לתוך שטח לבנון מצפון לליטאני כדי לשתק את רקטות הגראד, את הכטב"מים התוקפים ואת רחפני הנפץ, ולשחרר את תושבי הגליל מהריצה המבוהלת למרחבים המוגנים. תמרון כזה יחייב הקצאת כוחות יחסית גדולה לפרק זמן של חודשים, וגם את זה צריך לקחת בחשבון.
נתיב הפעולה השני הוא מדיני: להגיע באמצעות משא ומתן להסדר שביתת נשק יציב, שחיזבאללה יהיה חלק ממנו (חיזבאללה יצטרך להתחייב ולהצהיר שהוא חלק מהפסקת האש). בתוך ההסכם הזה צריך שיהיה סעיף שיאפשר לישראל למנוע מחיזבאללה להתעצם כפי שעשה בזמן הפסקת האש הקודמת.
אלה שני נתיבי פעולה שיביאו לתוצאה לא מושלמת. עדיף כמובן היה לכבוש את כל שטח לבנון, ואז באמת אפשר היה לפרק את חיזבאללה מנשקו, אבל במצבם של צה"ל ומדינת ישראל כעת זה לא ריאלי, לא מבחינת כוח אדם וגם לא מבחינת משאבים כלכליים. גם בתחום המדיני עדיף להגיע להסכם שלום עם לבנון ולא לשביתת נשק, שהיא זמנית באופייה. אבל גם זה לא ריאלי, עקב חולשתה הנוכחית של ממשלת לבנון וחששה המוצדק ממלחמת אזרחים עם חיזבאללה.
המסקנה: צריך להמתין תחילה ולראות מה יקרה באיראן, ואם טראמפ יחליט לחדש את הלחימה - או שיצליח להגיע להסכם מדיני עם ההנהגה בטהרן. רק אז, אפשר יהיה להחליט על פעולה צבאית ו/או מדינית בתיאום עם נשיא ארה"ב וממשלו. מכאן, עולה שתושבי הגליל ייאלצו עוד כמה חודשים לסבול, ומדינת ישראל חייבת להקל על חייהם ולעזור להם להתקיים בכל דרך אפשרית.
עדיף כמובן היה לכבוש את כל שטח לבנון, ואז באמת אפשר היה לפרק את חיזבאללה מנשקו, אבל במצבם של צה"ל ומדינת ישראל כעת זה לא ריאלי, לא מבחינת כוח אדם וגם לא מבחינת משאבים כלכליים. גם בתחום המדיני עדיף להגיע להסכם שלום, אבל גם זה לא ריאלי עקב חולשתה הנוכחית של ממשלת לבנון
