שבוע וחצי של הפסקת אש שברירית במיוחד, לא הצליחו להחזיר את הצבע ללחיים של קריית שמונה ורק מעמיקים את סכנת הסגירה העומדת בפני מעט העסקים שעוד מצליחים לשרוד בה וביישובי הסביבה. לצד מלחמת ההישרדות הבלתי פוסקת, יש גם כאלו שמחליטים דווקא עכשיו לפתוח עסק - אבל לא רק בגלל הסיכוי הכלכלי הקטן לפרנסה, אלא גם עבור הרגשת השליחות.
"אני רוצה לעזוב"
במרכז העיר, בין החנויות הנטושות, נמצאת חנות "רהיטי רפאל". דודו עמר עובד בה כבר 40 שנה, אבל מתחם הסלונים, פינות האוכל והארונות המפואר סגור כבר יותר מחודש. עמר, שכבש את הבופור כלוחם בסיירת גולני ב-82', נשמע היום שבור. "אני מדבר איתך ובא לי לבכות מהמצב", הוא אומר. "אין אנשים בעיר. כבר חודש לא פתחנו את החנות. מה שעושים זה ביזיון. פינו אותנו במלחמה כי חששו מחדירות וחזרנו, ועכשיו אנחנו מבינים שלא טיפלו בלבנון ולא הביאו את הביטחון שהבטיחו לנו. מכרו לנו לוקשים".
עבור עמר, גם הלילות האחרונים שבהם לא צריך עוד להיות בתוך המקלטים, הם סיוט מתמשך. "אני לא יודע מה זה לישון כמו בן אדם לילה שלם. כל טריקה וכל בום אני קופץ. אשתי בפוסט-טראומה רצינית. הילדים מפחדים ללכת לבית ספר. תפסיקו עם הבולשיט של הרהב על כמה עשיתם וכבשתם - אנחנו רוצים לחיות פה בבטחון".
לאחרונה נכנס עמר עם משפחתו לבית החדש שרכש בשכונת יובלים בצפון העיר: "במלחמה הבית שלי הלך מפגיעה ישירה ובניתי בית חדש, פנטהאוז שחבל על הזמן. היום אני היום רוצה למכור את הבית ולעזוב את העיר כי אין מצב להמשיך ככה. קשה לחיות בלי לדעת מה יהיה מחר עם כל המצב הביטחוני המעורער".
"הכול הלך לפח"
בזמן שחלק מנסים לפתוח ואחרים מחכים על הגדר לראות מה ילד יום - יש כאלו שכבר מקפלים בצער את העסק. מוזי אניג'ר, הבעלים של הפודטראק "קונפאפא", החליט לעזוב את כפר גלעדי ולחזור לגולן.
המלחמה שנפתחה ב-28 בפברואר גמרה לו את העסק. "הגעתי לקיבוץ כפר גלעדי והייתי חלק מתוך מתחם חדש ונפלא שאהבתי כל כך. עשיתי זאת מתוך הבנה שחיזבאללה מורתע ושנתנו להם מכה ניצחת ובצפון יהיה רגוע ושקט", הוא מסביר. "היינו פה ארבעה חודשים עם פעילות מצוינת והתיירות פרחה. עד שנפתחה המלחמה וטרפה את הקלפים. במשך חודשיים אני יושב בבית והפודטראק לא עבד. כל הסחורות התקלקלו והלכו לפח והמדינה לא עוזרת".
אניג'ר לא ממתין עוד להצהרות הניצחון ולא למפגשים החוזרים עם קציני הצבא הבכירים שיספרו על 'הבטחון האמיתי' שהושג. אתמול בצהריים במרומי הגולן השקט הוא הדליק את הפלאנצ'ה ושירת את המטיילים וכוחות המילואים שעמדו לפתחו.
"הנה תראה מה קרה לנו. באה המלחמה, ו'ניצחון מוחלט' לא היה שם - מה עוד אני יכול לעשות? אם הייתי נשאר בכפר גלעדי הייתי פושט הרגל", הוא מסביר במעין התנצלות. "אין לי את אורך הרוח להמתין ולראות מה הממשלה תעשה. במרום גולן יש תיירות וחיילים שיכולים להגיע ולא נמצאים כל הזמן בכוננות. כאן אפשר לנהל עסק".
הקאמבק של "זלמן"
אין מי שלא טעם בשנות ה-80 את "זלמן", הטוסט הפופולרי שנמכר בקיוסק שליד קולנוע חרמון ז"ל. לפני כמה שבועות המנה חזרה לעיר, ותימכר במזנון "ביס בשר", שפועל במתחם כיכר צה"ל. אהרון כהן: "אני יודע שזו התאבדות לפתוח בזמן כזה, אבל אנחנו מנסים לתת פרנסה ולהתפרנס. הבאנו המבורגר, נקניקיות, סלטים". כולם אמרו לי לא לפתוח ואני הלכתי עם הלב שלי. אמרתי שנביא לפה קצת מוזיקה, אורות, להחזיר את הריח של האוכל למתחם. אני רואה בזה שליחות וגם המחירים מאוד עממיים".
במקביל, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הודיע אמש לראשי הרשויות בכרמיאל, עכו, קצרין, צפת ונוספים כי דרישתם להרחבת המענים לעסקים שנפגעו במלחמה בצפון התקבלה.
בעלי העסקים יקבלו פיצוי מלא במסלול "מחזורים" בעבור הלחימה במרץ-אפריל 2026. הפיצוי ייקבע בהתאם להכנסות טרום המלחמה, בכפוף למנגנון שיאושר בימים הקרובים בוועדת הכספים בכנסת.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.04.26
