ההכרזה של נפתלי בנט וח"כ יאיר לפיד על ריצה משותפת הכניסה אנרגיה לסיקור מערכת הבחירות לכנסת. פתאום - וזה כמעט תמיד פתאום, למרות ריבוי הכתבים והפרשנים בתחום - יש התפתחות שהיא לא רק ספקולציה אלא מציאות, ולכן אפשר לטחון אותה מכל הכיוונים וכמובן לסקור אותה במהירות האפשרית, ואחר כך לנתח את הסקרים ואז לדון בהרחבה בשריונים ומיקומים. בהשאלה מעולם הספורט, איחוד בנט-לפיד הוא הסנונית שמבשרת על פתיחת חלון ההעברות.
אבל בחירות 2026 לא היו אמורות להיראות כמו מערכות קודמות, משום שבוודאי שמתם לב שמשהו השתנה בסביבתכם הקרובה והרחוקה מאז נסגרו הקלפיות בבחירות הקודמות. הסנטימנט הרווח מאז 7 באוקטובר, שהתכנס למשך תקופה תחת הפזמון "כל מה שהיה פה ישתנה ממחר", דרש מהפכה תפיסתית בשורה של נושאים קריטיים: ביטחון, כלכלה, חברה ועוד. בחירות הן הזירה הכי משמעותית להכרעה בסוגיות האלה. לכן גם הסיקור שלהן נדרש, לכל הפחות, לבירור עמוק של תפקידו ומקומו (וגם של חטאי העבר שלו), מתוך הבנה מוסרית פשוטה: קשה להעמיד ציפיות בנוסח "אסור לחזור ל-6 באוקטובר 2023" כלפי השלטון, הצבא וכו', בזמן שהסיקור הפוליטי תקוע עמוק בנובמבר 2022.
אם לשפוט לפי התגובה התקשורתית עד כה לאיחוד בנט-לפיד, הסנדלר לא הולך אלא רץ יחף על אותה רצפה רטובה: אריתמטיקה במקום אידיאולוגיה, רכילויות אזוטריות מחדר ההלבשה במקום הבהרת עמדות ועיסוק כמעט אובססיבי ובהחלט פרסונלי בשאלת "המרוויחים והמפסידים". ומעל הכל ניצבת עליונות הסקר התורן, שהדיון בו הפך לפולחן טלוויזיוני בהיותו, לפני כל דבר אחר, כלי בידורי: טרי כמו לחמנייה שיצאה לפני דקה מהתנור, פריך כמו צ'יפס שטוגן שלוש פעמים ומזין כמו דבק נגרים.
ב"שש עם" של חדשות 12, למשל, התארח אמש סוקר הבית, מנו גבע, כדי לדבר על הסקר שפורסם שלשום במהדורה, במסגרת מסורת הלעיסה. גבע עצמו נראה ונשמע כאילו הוא מעדיף לרדוף אחרי רחפנים בדרום לבנון מאשר להסביר את מה שהמספרים ממילא אומרים בצורה הרבה יותר רהוטה ממנו. אם זה לא מספיק, הסצנה שבה הוא לא הצליח לאתר בדפים שמולו את הנתונים מאחד התרחישים שנבדקו המחישה היטב את הצורך בנוכחותו. מיד לאחר מכן ראיין עודד בן עמי את ח"כ אלעזר שטרן, כשעל הפרק נושא אחד בוער למדי: האם הוא ינדוד עם יש עתיד לרשימת בנט-לפיד או שמא יעבור למפלגתו של גדי איזנקוט. "זה המקום שבו תודיע לנו", התמוגג המגיש, כאילו שרחובות הערים התרוקנו בהמתנה דרוכה למפץ.
מצד שני, אפילו זה עדיף על עוד מלחמה.
בקטנה
ייתכן שהלילה הגיעה לסיומה הרפתקת הפלייאוף של דני אבדיה ב-NBA, מה שייאלץ את השידורים בערוץ הספורט לעסוק בנושאים שאינם פולחן האישיות סביב הכדורסלן הישראלי (המצוין, שלא תיפתח חקירה בעוון בגידה במולדת). לעומת זאת, לא נראה שמופע האימים של שימי ריגר עומד לרדת, גם אחרי שבמשחק הקודם הזמין את מי שלא מרוצה מסיפורי הסבתא שלו (פרשנות גם ככה אין שם) "להיכנס לי בין שתיים לארבע לתחת". למעשה, לעתים נראה שהוא משקף נאמנה את מה שערוץ הספורט באמת חושב על הצופים והצופות שלו.
