הרצח של ימנו (בנימין) זלקה היה רגע נדיר של פקיחת עיניים. במדינה רוויית אלימות, המוות הסתמי והנורא של נער מחוץ לפיצרייה הצליח להרעיד את אמות הסיפים. הארץ זעקה, תושבי פתח-תקווה התייצבו יום-יום מחוץ לאתר הרצח בדרישה לצדק לימנו, והתיעודים ממצלמות האבטחה ריסקו את האדישות. כמעט בכל יום נרצח אדם בישראל, אבל הרצח של ימנו הצליח לחשוף את אימתה של האנרכיה. את העובדה שכל אחד, בלי שום קשר למעשיו והתנהגותו, עלול להיות קורבן לאלימות. אלימות שעלולה להסתיים במוות.
מאז חשיפת המקרה התמלאו הרשתות החברתיות פוסטים של מקרי אלימות רבים. פתאום הצורך לשתף הפך לאקוטי. התעללויות בקניון, הצקות בכביש, מכות בפארק – אין-ספור סיפורים קטנים וגדולים צפו ועלו. בחלק מהמקרים, תיארו הקורבנות איך המשטרה שיכנעה אותם לא להגיש תלונה. במקרים אחרים היא בכלל לא הגיעה. חלק ממתינים שנים לגזר דין ממערכת המשפט.
פתאום גם באתרי החדשות הוציאו פושים על מקרי אלימות: כנופיות שמכות עד זוב דם נערים בצפון תל-אביב, צעירים שמפוצצים במכות נהגי אוטובוס ערבים או עובדים זרים. אלו לא אירועים חריגים, בכל יום ישנם מקרי אלימות קשים בישראל, גם אם הם לא נגמרים במוות. הם פשוט לא מגיעים לידיעתנו. אבל כעת הזרקור זז. הציבור ער. הסאה גדושה. הרגע הזה הוא רגע חשוב מאין כמוהו כי הוא יכול להפוך לרגע של שינוי. השלמנו עם זה שיש אפשרות שידקרו אותנו בכביש, יזרקו עלינו כיסא בפארק או יכניסו לנו אגרוף בתור. אבל זה לא חייב להיות ככה.
בעוד שאנחנו מבינים היטב כי לא ייתכן שהמציאות המדממת הפכה לשגרה, השר לביטחון לאומי והמפכ"ל היו עסוקים בלתרץ תירוצים. "לא ניתן לשים שוטר בכל פיצרייה", מיהר בן גביר להגיב. "הייתה קורונה ואחר כך מלחמה, ילדים לא במסגרות", האשים המפכ"ל דני לוי ברגישות מופלאה כשביקר בשבעה של ימנו ז"ל.
האלימות, לדידם של בן גביר ולוי, היא גזירת גורל. כורח של המציאות. בממשלה הנוכחית אין שום קשר למעשים, למדיניות, לקבלת החלטות או לחלוקת קשב ומשאבים אבל כל מה שצריך לעשות זה להסתכל על הנתונים. בשנת 2025 מספר הנרצחים הגיע לשיא של כל הזמנים. השיא הקודם נרשם בשנת 2023, וגם השנה, בתום ארבעה חודשים, אנו עומדים על 107 נרצחות ונרצחים. ההישגים המפוקפקים הללו נרשמו בעידן בן גביר כשר לביטחון לאומי. בשנים האחרונות התקבלו החלטות גרועות מאוד שכירסמו ביכולת להתמודד עם הפשיעה הגואה.
להרחיב את ארגז הכלים
למרות תמונת המצב הקשה, יש מה לעשות. כדי להחזיר את הביטחון לרחובות לא צריך להמציא את הגלגל, אלא להרחיב את ארגז הכלים למיגור האלימות. בעולם אימצו את המדיניות הזו – והיא מניבה תוצאות.
"התמודדות עם אלימות היא תמיד רב-מערכתית – ברמה של הרשויות, של הרווחה, של החינוך ושל מערכת האכיפה. היכולת שלהם לעבוד בסינרגיה לאורך זמן היא קריטית להצלחה", מסבירה ד"ר יעל ליטמנוביץ, ראשת התוכנית לשיטור וביטחון פנים במכון הישראלי לדמוקרטיה. "בן גביר הצהיר כעת על מבצע נגד אלימות נוער, אבל זאת פשוט הפעלה של כוח לא מכוון ולא יעיל. זו לא בנייה של מערכות מקצועיות שפועלות לאורך זמן.
"דוגמה מובהקת לכך היא הקיצוץ הכבד שספגה הרשות הלאומית לביטחון קהילתי ("עיר ללא אלימות" בשמה הקודם) רק בשנה שעברה. הרשות הוקמה בשנת 2018 כרכיב מרכזי במשרד לביטחון לאומי מתוך ההבנה שביטחון קהילתי ואישי הוא חלק מהביטחון הלאומי. פועלים בה מדריכי מוגנות בבתי ספר ומרחבים ציבוריים, תוכניות מניעה קהילתיות, טיפול בהתמכרויות, עובדות סוציאליות של משטרה ועוד.
"עובדי הרשות לביטחון קהילתי הם למעשה מי שעובדים עם נוער בסיכון ונוער נושר בשביל לחזק את תחושת השייכות והקהילתיות, במיוחד ברשויות חלשות יותר שאין בהן משאבים רבים. בהיעדר כתובת – מתאפשרת עלייה בהתנהגות עבריינית, צמיחת כנופיות נוער ואף זליגה לארגוני פשיעה".
קיצוץ מסיבי נוסף חטפה תוכנית "מסלול בטוח" – מבצע החירום הלאומי למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. התוכנית, שאושרה בממשלה באוקטובר 2021, התבססה על גישת אכיפה משולבת, שבה המשטרה פועלת בשיתוף פעולה הדוק עם משרדי ממשלה נוספים (כמו רשות המסים, הפרקליטות, הרשויות המקומיות ומשרד המשפטים) כדי לפגוע בצינורות החמצן הכלכליים של ארגוני הפשיעה.
למרות הצלחת התוכנית, בממשלה הנוכחית היא הוחלפה בתוכנית בשם "מסלול ירוק" – תוכנית צרה בהרבה ששמה דגש על אכיפה ולא אספה את השחקנים הממשלתיים השונים לעבודה משותפת. בתקופת ממשלת השינוי, בנט כראש ממשלה היה מכנס בעצמו את הפורומים הבין-משרדיים ובודק את ההתקדמות. אבל הפשיעה לא נמצאת בסדר העדיפויות של הממשלה הנוכחית.
במשטרה המצב רע ומר, אבל גם בכל שאר המערכות המדינתיות יש בעיות תשתיתיות חמורות. במערכת המשפט ישנה סחבת חסרת תקדים בשל מחסור של כמאה שופטים. העומס שנוצר אדיר, וישנה עדיפות מובהקת לעסקאות טיעון וקדימות לתיקי אלימות קשים. כך מקרי סחיטה או תקיפות עלולים להיגרר שנים ולעיתים להיסגר מ"חוסר עניין לציבור".
ובמערכת החינוך? מחסור חמור במורות וביועצות חינוכיות בתקופה של היעדר למידה רציפה קשור בקשר ישיר לאובדן גבולות וקושי לייצר יציבות ומוגנות. בבריאות המצב דומה – במערכת מחסור אקוטי בפסיכולוגים ופסיכיאטרים ובצוות פרה-רפואי. שום דבר מהנתונים הללו לא חדש. דגלים אדומים הונפו השכם והערב, אבל פשוט הפכו חלק מהנוף. לא ניתן לצמצם אלימות בהצפת הרחובות בשוטרים והפעלת יותר כוח, אלא בבניית מערכים אזרחיים מתפקדים שיודעים לתת את המענה בשלבים הרבה יותר מוקדמים.
ירידה מצטברת של כ-20 אחוז ברציחות
כמו שדברים יכולים להידרדר מאוד מהר, כך הם גם יכולים להשתפר. כל מה שצריך זה ללמוד ממקומות שעבדו בצורה מקצועית. בארצות-הברית הצליחו להתמודד עם הפשיעה באופן מרשים: החל משנת 2023 ישנה ירידה עקבית בכמות הרציחות, בשנת 2025 נרשמה ירידה מצטברת של כ-20 אחוז ברציחות – אחת הירידות הגדולות בהיסטוריה המודרנית. הנתונים חיוביים גם בעבירות אלימות אחרות שפחתו משמעותית.
מה קרה שם? ההתמודדות האפקטיבית של ארצות-הברית לא נשענת על פתרון יחיד, אלא על שילוב מתמשך של מדיניות, מעקב אחר נתונים בזמן אמת והתערבויות ממוקדות. הצלחת התוכניות למניעת אלימות מיוחסת להצלחה באכיפה לצד השקעה בתוכניות קהילתיות, בבריאות הנפש ובחינוך. לא או-או – אלא גם-וגם. מימון יציב והתמדה לאורך זמן בתוכניות הללו הראו תוצאות בשטח.
הזעקה שפרצה בעקבות הרצח של ימנו זלקה ז"ל תשקע שוב בתהומות האדישות של שגרת האלימות הישראלית או תאבד אל מול שטף האירועים הביטחוניים והפוליטיים. כשהנהגה בוחרת בתירוצים במקום במקצועיות, המחיר נמדד בד
אחד הכלים הכי אפקטיביים לירידה באלימות וברציחות, שהיום מיושם בכל העולם, הוא שיפור ממוקד באכיפה ובניהול משאבים משטרתיים. ערים רבות עברו כבר למודלים מבוססי מחקר - בין היתר "שיטור נקודות חמות" ושיטת המנופים – כלומר מיקוד השיטור באזורים ובקבוצות סיכון מצומצמות. בדיוק ההפך מפיזור רחב של כוחות.
"היום יודעים לעבוד עם מיקרו-אזורים, כלומר למפות אזורים לרמת נקודות שניתן לראות במבט אחד – כמו פינת רחוב, או כניסה לאזור מסחרי", מסבירה ד"ר ליטמנוביץ. "כשממפים את כל המיקרו-אזורים בעיר עולה ש-25 אחוז מהעבירות מתבצעות באחוז אחד מהנקודות, ו-50 אחוז מהעבירות מתרחשות בארבעה אחוזים מהנקודות. זה עוזר למשטרה לדעת איפה לפעול ולהראות נוכחות. כלומר לא צריך לשים שוטר בכל פיצרייה, אלא רק במקומות שבהם צפויה פשיעה. בשיקגו, בבוסטון, ובערים נוספות בארצות-הברית ואירופה למדו ששימוש ממוקד יותר של משאבים והשקעה בשיתופי פעולה בין רשויות, קהילה ומשטרה מאפשרים מניעת הסלמה של תקריות אלימות. השוטרים הישראלים עובדים מאוד קשה אבל אין להם תנאים להגיע להישגים הנדרשים".
מודל נוסף שזכה להצלחה בארצות-הברית והביא תוצאות הוא "התערבויות קהילתיות ממוקדות". זוהי תוכנית שפועלת מול צעירים בסיכון גבוה שכבר נמצאים במעגלי אלימות ומנסה למנוע אירועים לפני שהם קורים באמצעות תיווך סכסוכים, ליווי אישי וטיפול בטראומה. דוגמה קטנה אך סמלית בנוגע ליצירתיות של המערכת היא התוכנית לליווי נפגעי ירי. בעולם גילו שזהו רגע קריטי להתערבות אפקטיבית. במסגרת התוכנית, בבתי חולים ממתין מלווה שנותן מענה לפצועים מירי בעקבות פשיעה. נציגים אלו הופכים לכתובת ועוזרים למתן את המצב ולמנוע את מעגל האלימות והנקמה. בישראל התוכנית נתקעה בשלב הפיילוט בבית החולים סורוקה.
חן ארצי סרורצילום: קובי קואנקס הזעקה שפרצה בעקבות הרצח של ימנו זלקה ז"ל תשקע שוב בתהומות האדישות של שגרת האלימות הישראלית או תאבד אל מול שטף האירועים הביטחוניים והפוליטיים. כשהנהגה בוחרת בתירוצים במקום במקצועיות, המחיר נמדד בדם. המציאות מוכיחה שלא ניתן לבודד את הביטחון האישי מהחינוך, מהרווחה או מהבריאות; השירות הציבורי בישראל נמצא תחת איום קריסה, ואלו לא מותרות אלא עמודי התווך של חברה חפצת חיים. כמו במגדל לבנים, כל כרסום ביסודות המערכת מערער את יציבות המבנה כולו. יש הרבה מודלים ללמוד מהם, ניתן למצוא את התקציבים ואת אנשי המקצוע בשביל לחולל שינוי, אבל הרכיב החסר הוא התמדה ומקצוענות.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.05.26
