לשושנה סטרוק ז"ל
בְּעֶצֶם, מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה בֶּאֱמֶת יַלְדָּה.
מִיּוֹם שֶׁעָמְדָה עַל דַּעְתָּהּ
רְצִינִית הָיְתָה, קְפוּצָה,
חֲרֵדָה מֵרַבָּנִים וּמִשְּׁכֵנִים,
מֵהַשֵּׁד יוֹדֵעַ מָה.
מְקַיֶּמֶת מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה,
שׁוֹמֶרֶת נְגִיעָה, תִּינֹקֶת שֶׁנִּשְׁבְּתָה.
מוֹרֵי הֲלָכָה, מִטַּעַם עַצְמָם וְהָעֵדָה,
סְבָבוּהָ בַּמַּעְגָּל, לְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה,
נוֹשְׂאִים אֵשׁ-דָּת אוֹכֶלֶת כֹּל,
קַרְדֹּם לְאַלֵּף עֲנָוָה.
עַד שֶׁעָזְבָה.
כְּבָר לֹא יָכְלָה לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה,
כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַטּוֹבָה.
