הפאץ' והקאץ' / הרמטכ"ל זועם. מה זה זועם, רותח כמו קפה שחור אחרי הגלישה. "ככה אתם רוצים את הצבא שלנו? זה מרד בערכי צה"ל!", הטיח בסגל הפיקוד הבכיר בכנס שהתקיים השבוע. ה"ככה" התייחס לתופעת הפאצ'ים, אותו כלי להעברת מסרים באמצעות מדי הצבא: "משיח", ציור של גולגולת וכד'. "אסור לנו לוותר על הערכים ולא להתפשר על הנורמות שלנו", אמר ביחס להעלמת העין של מפקדים מאירועים חמורים אחרים כגון ביזת רכוש, הכנסת גורמים לא מורשים לשטחי לחימה ופגיעה בסמלים דתיים, דוגמת ניפוץ הפסל של ישו.
על נאומים כאלה נהוג לומר "מוטב מאוחר", אלמלא ה"מאוחר" היה רק נאומים וגם הם מופיעים אחרי שהרכבת לא רק עזבה את התחנה אלא גם ירדה לגמרי מהפסים. למעשה, באותו יום שבו הרמטכ"ל נזכר לנער את קציניו, כוח צה"ל הגיע לשם שינוי בזמן לזירת טרור יהודי בכפר ג'אלוד, אך עצר רק אחד מתוך 12 האנשים שלקחו חלק בעוד אחר צהריים של פורענות. בתפריט: הכאת פלסטיני בן 60 והצתת בית על יושביו, שהצליחו להימלט. לפי הדיווח של דורון קדוש בגלי צה"ל, אחד הלוחמים אמר לפורעים: "עופו מפה או שאני עוצר אתכם", משפט שככל הידוע לא נכלל בנוהל מעצר חשוד, לפחות לא בגרסה הערבית שלו. מאידך, נטען שאחד מהטרוריסטים איים על מג"ד המילואים שיהרוג אותו, כך שאולי בעצם בגדה המערבית מפעילים את הנוהל על הצבא ולא להיפך.
ואולי במקום להראות לקצינים תמונות של פאצ'ים ואת פסל ישו המנותץ, יתכבד הרמטכ"ל ויחייב את הקצינים לקרוא את מאמרו של רון בן ישי ב-ynet מלפני שבועיים או לצפות בכתבתו של ברוך קרא מיום שני בחדשות 13, שניהם נולדו בעקבות סיור בליווי דמויות בכירות לשעבר במערכת הביטחון כדי להתרשם מקרוב מהקטר שמדהיר את ישראל לעבר האפרטהייד בגדה המערבית. בכתבת הטלוויזיה רואים אנשים כמו תמיר פרדו, עמרם מצנע ויעקב (מנדי) אור מזועזעים לא רק מההתנהלות האלימה של אנשי החוות והגבעות אלא גם מהאופן שבו צה"ל, המשטרה והשב"כ מאפשרים את ההתעמרות באנשים על אדמתם. פרדו, ראש המוסד לשעבר, אף אמר שהמחזה גורם לו "להרגיש בושה להיות יהודי", נכנס להשוואות נפיצות ("אמי ניצולת שואה ומה שראיתי פה היום מזכיר את האירועים שקרו במאה הקודמת") וקינח בהודאה מאוחרת בצדקתו של ישעיהו ליבוביץ' ז"ל: "אמרתי, הבן אדם ירד מהפסים... לצערי, הרבה אמת יש במה שהוא אמר".
אבל האפקט הציבורי של ביטחוניסטים מודאגים התאדה עוד בימים שסרט על ראשי השב"כ היה יכול להגיע לאוסקר, כך שזמיר יכול לדגמן עניין ב"ערכים" ו"נורמות", כאילו שיש לו שליטה על כך אחרי כמעט שלוש שנים של הפקרות והאקלים הפוליטי שדוחף אותה. במילים אחרות: ספק אם בקרוב ייאלץ לטפל בחייל בגלל פאץ' של "ליבוביץ' צדק".
בדיחה עם זקן / "המכנה המשותף שלהם", כתב ח"כ אריה דרעי על החיבור בין נפתלי בנט לח"כ יאיר לפיד, "הוא שנאת המסורת וישראל השנייה, פגיעה בזהות היהודית, בהתיישבות ובלומדי התורה". ייתכן שיהיו כאלה שיופתעו מהארס המוגבר שנוטף לאחרונה מהמקלדת של יו"ר ש"ס, בהיותו כידוע נושא הדגל של "הבשורה המתוקה". אלא שדרעי של הקדנציה הנוכחית, ודאי ככל שהבחירות מתקרבות, רחוק מאוד מהדימוי המתון והשקול שעוד יוחס לו, בעיקר על ידי תועמלני הפוליטיקה של הזהויות וכן בגלל הוותק שצבר בקבינט הביטחוני.
בפועל, דרעי לא פחות אחראי לתחושת ההתפוררות מחוץ לבועה שהשלטון מתאמץ לנפח. לא רק ש-7 באוקטובר, במשמרת שלו, לא שינה אצלו דבר: אחרי שניצל את תחושת הדחיפות של ח"כ בני גנץ וגדי איזנקוט לטובת הצלת הממשלה, הוא חזר לסדר היום הרגיל והציני: מצד אחד יישור קו עם המפלגות החרדיות האשכנזיות בשלילת כל פתרון ריאלי והוגן בסוגיית הגיוס; ומאידך הקפדה שלא להימצא באופסייד פשיסטי מול השר איתמר בן גביר, והכל תוך שמירה על סלע קיומנו - חמצן הג'ובים. ובכלל, כל הפסאדה שטיפח מאז בחירות 2015 - מגן השקופים, אביר הפריפריה וקול ההיגיון בממשלת הפופוליסטים - התגלתה כבדיחה עם זקן, והיא אפילו לא מצחיקה. לכן כשהוא מחלק ציונים לאחרים על "שנאת המסורת וישראל השנייה", זה נשמע בעיקר כמו השלכה.
אל"ף, בי"ת, גרבוז /
א': שמעת?
ב': עצוב.
א': אתה חושב שזוכרים?
ב': אולי קומץ.
א': ומה עם פועלי כל העולם?
ב': הוחלפו ב-AI.
א': ואנחנו מה?
ב': אותיות פורחות באוויר.
א': ויפה שעה אחת קודם.
בשלוש מילים / נרצחים כמו זבובים.
באביב, באביב / החורף עבר - ככל שהיה - והופעה של מיכה שטרית במועדון הבארבי ביפו ב ־ 6.5 היא סיבה טובה ללבוש חולצה לבנה ולהרגיש כמו מלך. האירוח של עמיר לב לא אמור להוסיף מילים - ממילא מה שיוצא לשניהם מהפה זה מה שחשוב.
משפט בשבוע: "הממשלה הקודמת...חתמה הסכם... שבו חתכו 0 1 ק"מ שטח ריבוני... זה אסון!... 7 באוקטובר הוא לא אסון שאנחנו יצרנו, זה טבח ואסון שנפל עלינו" (מה שנהיה מהשר אבי דיכטר זה לא אסון, רק טרגדיה)
