זמן קצר לאחר ההודעה של נפתלי בנט ויאיר לפיד על איחוד מיהרו ראשי מחנה השינוי ‑ שלקראת מערכת הבחירות הקרובה הפך ל"מחנה התיקון" ‑ לשגר ברכות פומביות על המהלך הפוליטי שאיכשהו היה גם מפתיע וגם צפוי בו-זמנית. אלא שמאחורי הקלעים תהו בכירים במפלגות האופוזיציה על מה החיפזון. למה מהלך אסטרטגי כזה מתבצע חצי שנה לפני הבחירות, נצח במונחים פוליטיים?
"בנט רוצה הכל מיד ועכשיו", אומר בכיר במחנה. "תמיד אצה לו הדרך וקשה לו לדחות סיפוקים". גורם אחר באופוזיציה טוען שהן בנט והן לפיד העדיפו את טובתם האישית, והחיבור ביניהם הוא ברית אינטרסים: "בנט רוצה להיות המועמד היחיד מול נתניהו על ראשות הממשלה, בלי לקחת בחשבון אם האיחוד הזה עושה טוב לגוש. לפיד העדיף את החיבור כדי להתרחק מאחוז החסימה".
השאלה המשמעותית היא האם רשימת ביחד תצליח להביא קולות ממחוזות הימין, או לכל הפחות מהימין-לייט, של מצביעים שמרגישים שאינם יכולים לבחור בנתניהו. בנט ולפיד משוכנעים שכן. בגוש שלהם טוענים שלא. גורם במחנה התיקון שלף השבוע סקר פנימי כדי להמחיש את הבעיה: אם בנט מביא קולות של ימין, לפיד מרחיק אותם. בסקר נבדק היחס לראשי מפלגות הגוש ועלה ש-55% ממי שמוגדרים "מצביעי ימין רך" מגלים יחס שלילי כלפי לפיד, וכך גם 90% ממצביעי ה"ימין". לשם השוואה, יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן מקבל תוצאה דומה: 87% ממצביעי הימין מגלים כלפיו יחס שלילי. "איך בדיוק הם יביאו מצביעי ימין כדי להגדיל את הגוש?" תהה הגורם.
בכיר אחר במחנה האופוזיציה תקף את בנט ולפיד במילים הרבה פחות מנומסות. "מה הבשורה פה?" הוא שואל. "הם כבר הקימו פעם ממשלה יחד והיא החזיקה בקושי שנה וכמה חודשים. הם נשארים עם השיטות הישנות: נסגור הסכמים בשושו, נעסיק את אותם יועצים, נעשה את אותם צילומים עם הנשים ונספר שיש בשורה. למה שהפעם זה יצליח? מה חדש?"
אצל לפיד ובנט משוכנעים שנוצר מומנטום. הם אלה שקבעו את סדר היום ופתחו דה-פקטו את מערכת הבחירות 2026. שניהם מרוצים מההסכם אף שהוא לא היה ההעדפה הראשונית שלהם. בנט חיזר ממושכות אחרי איזנקוט, שדחה אותו משתי סיבות: הראשונה היא שהטיימינג שגוי, והשנייה שהוא לא היה מוכן להיות מספר 2. אז בנט עבר לתוכנית ב' וייהנה מהתשתית והתקציב של יש עתיד.
גם לפיד מיקסם רווחים, בטח אחרי תקופה קשה של דשדוש בסקרים. ברשימה עם בנט הוא מקבל 12 מקומות מתוך 29, ומציג הישג משמעותי לח"כים שלו. אם איזנקוט יצטרף מפתח השיבוץ אמנם ישתנה, אבל סביר שבמקביל תגדיל המפלגה המשולשת את מספר המנדטים שלה.
כפי שנכתב כאן לאחרונה, לפיד החליט בשלב מסוים לכפות איחוד ‑ או על בנט או על איזנקוט. הוא אמר בערך כך: אתאחד עם אחד כדי שהשלישי יצטרף. כך הוא ביקש לגזור קופון כפול: גם ליצור מומנטום חיובי בשמאל-מרכז, וגם למצב את עצמו כאדריכל המעצב את המחנה לקראת הקלפי. לשם כך הוא מוותר (שוב) על האגו, ומסכים לזוז למקום השלישי אם איזנקוט יצטרף.
עד כאן התוכניות על הנייר, ומכאן רובץ נטל ההוכחה על כתפי בנט ולפיד: האם יצליחו להביא את איזנקוט? ובעיקר, האם המהלך האסטרטגי יביא ל-61 מנדטים ציוניים שיחליפו את נתניהו?
לפי גורמים בסביבת איזנקוט, חיבור שלו לבנט-לפיד לא נמצא על הפרק בשלב כה מוקדם. ובכלל, הרמטכ"ל לשעבר הוא לא טיפוס נגרר שייכנע לקמפיין "איזנקוט חייב להתחבר" שהפציע ברשתות. גורם במפלגתו ישר טוען שאיחוד בנט-לפיד בכלל פותח אפשרויות אחרות, למשל איחוד עם ליברמן. כך או אחרת, גם אם יחבור למועמד אחר, איזנקוט לא מתכוון להיפרע ממפלגתו. נראה שאפילו להפך. השבוע הוא הורה לרונן מנליס, מקורבו ואיש אמונו (ולשעבר דובר צה"ל), לקדם מוסדות במפלגה: הקמת בית דין, מינוי מבקר, הקמת מרכז מפלגה וכו'. הוא מדבר על ישר כפלטפורמה ארוכת טווח. לא בטוח שזו הדרך שתחבר אותו לבנט.
*
המפץ הפוליטי במחנה השינוי האיץ כמה פוליטיקאים מהצד השני לקדם הקמת מפלגת ימין שתהווה אלטרנטיבה לנתניהו ולליכוד. המסגרת מוכרת: גלעד ארדן, משה כחלון, יולי אדלשטיין ושרן השכל. לאורך שבועות התנהלו המגעים על אש קטנה, והשבוע הם התעוררו לחיים. "בימין אמרו לנו שאין מקום אמיתי למפלגה לא-ביביסטית, אבל האיחוד של בנט ולפיד משנה את התמונה כי בנט כבר לא כתובת בימין", אומר גורם המעורה ביוזמה. "הליכוד היום היא מפלגה של קרעי, גוטליב ואושר שקלים, ומי שמסתייג מהם ימצא במפלגה כזאת בית טבעי. יש פה פוטנציאל. אחרי 7 באוקטובר הרבה אנשים זזו ימינה, אבל לא כולם מרגישים בנוח עם סדר היום של הליכוד, עם אובדן המשילות, עם יוקר המחיה, עם הקיטוב והשנאה והפקרת הצפון והדרום. יש קהל גדול בימין שמחפש בית".
השם המעניין הוא כמובן ארדן, שבארבע מערכות פריימריז בליכוד בעבר הגיע למקומות 1 ו-2. אנשים ששוחחו איתו התרשמו שהוא לא רוצה להתמודד בליכוד של נתניהו, אבל הנחת העבודה שהוא יצטרף למפלגה חדשה רק אם יקבל את ההובלה שלה. המטרה שלו לא תהיה להפיל את נתניהו או להחרים אותו, אלא להיות "מפלגת שובר שוויון". זה קצת מזכיר את הקמפיין של בני גנץ, אבל בדמות מפלגת ימין מובהקת. גורם המעורב במו"מ להקמתה סבור שיש לה פוטנציאל של שמונה מנדטים מבוחרי ימין, אבל לא ברור על מה מסתמכת האופטימיות. אולי על הפופולריות של מרכיביה: ארדן, כחלון ואדלשטיין נבחרו כל אחד בתורו במקום הראשון בפריימריז בליכוד, אבל לא הורשו להתקרב למלוכה. השכל, סגנית שר החוץ, היא אישה שהובילה את המאבק הפוליטי מתוך הקואליציה נגד חוק ההשתמטות. ויהיו כמובן שמות נוספים וצעירים.
"מה שמביא את ארדן לאירוע הוא הוואקום שנוצר בימין", אומר גורם הקשור ליוזמה. "הליכוד זו לא מפלגה שהוא היה רוצה לעמוד בראשה בבוא היום. היא הפכה מתנועה לאומית-ליברלית למפלגה חרד"לית. תראה את המפקד האחרון: קרעי פקד תלמידי ישיבות של הרב מאזוז בדרום, דודי אמסלם פוקד חרדים בירושלים ומוטי בבצ'יק פוקד חרדים בבני-ברק ומסביר להם שככה הם יצליחו למנוע את הגיוס. זה לא הליכוד של פעם".
האם גם הציבור יתפוס מפלגה חדשה כזאת כ"ימין"? גורם העומד מאחורי היוזמה מזכיר שארדן, כחלון ואדלשטיין נמנו עם קבוצת המורדים בליכוד נגד תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון. "לא סתם שלושתם הגיעו בזמנו למקום הראשון בפריימריז של הליכוד", הוא אומר, "ולא סתם כל אחד הבין בתורו שאין לו עתיד במפלגה כל עוד ביבי שם".
כחלון מסר בתגובה: "אני שומע את הקולות האלה, אבל עדיין לא החלטתי אם לחזור לחיים הפוליטיים".
