בריאות היא דבר חשוב מאוד ולכן טוב להיווכח שהראייה של נפתלי בנט תקינה: אין לו שום בעיה לזהות את המספרים בסקרים, לפיהם הודעת האיחוד עם ח"כ יאיר לפיד יצרה שלם קטן מסכום חלקיו, והנה הוא כבר רץ לתקן את הרושם בארבע מהדורות (בערוץ 14 ויתרו על זמן איכות עם שק החבטות החביב עליהם). לא רע עבור מי שעד כה אהב להתראיין בערך כמו שנוח לו לרדת לפרטים בשלל התוכניות הגרנדיוזיות שהוא מציג.
החשש מאובדן מצביעי ימין לאור הריצה המשותפת עם לפיד בלט בשלושת המסרים המרכזיים שביקש בנט להעביר: ראשית, חרדים-השתמטות-נתניהו-דרע-סמוטריץ'-גולדקנופף, וכמה שיותר. שנית, הממשלה אינה באמת ימנית. שלישית, הממשלה הבאה לא תפגע במה שהוא מזהה בתור הקווים האדומים של הבייס, בדגש על מדינה פלסטינית, "מסירת שטחים" (ולא "החזרת שטחים", חלילה) וכמובן קואליציה בקולות המפלגות הערביות. אם היה ניתן, הראיונות היו מתקיימים כשבנט יושב בצמוד לקיר ומכריז שרק הוא יהיה יותר ימני - אבל ליברל! - ממנו.
כל המראיינות (יונית לוי בחדשות 12, טלי מורנו בכאן 11 ומירי מיכאלי ב-i24) והמראיין (אודי סגל בחדשות 13) ניסו להעמיד למבחן את התזה הנ"ל. סגל היה האפקטיבי והתובעני מכולם, כשהעלה את סוגיית הטרור היהודי ושאל מדוע החרמת המפלגות הערביות אינה נחשבת לגזענות. מנגד, מורנו בזבזה זמן על שאלות פתוחות בנוסח "איזו עמדה הבוחרים שלך יצטרכו לבלוע בגלל האיחוד הזה", עד שהבינה שהמרואיין לא יתנדב להגיש לה את הצוואר והיא זאת שצריכה לאתגר אותו עם עמדות קונקרטיות. זה אכן קרה, אך מורנו החמיצה את הזיג-זג בעניין הנישואים האזרחיים (כפי שהבחין מיכאל שמש באולפן) וגם הציגה את הצהרת רבני "צהר" בנושא גיוס נשים לוחמות באופן, איך לומר, דמגוגי ("קוראים לא לגייס נשים לוחמות ליחידות השדה בצה"ל"). מצד שני, לפחות היא לא נגררה כמו מיכאלי לסוגיה הדחופה נורא של גיור רפורמי.
במהדורה הנצפית ביותר, החלק הכי מעניין בשיחה מעט נינוחה מדי שניהלה לוי עם בנט היה כשתהתה האם הוא מתכוון לנקות את שירות המדינה כמו ראש ממשלת הונגריה החדש. בנט סיפק תשובה מפתיעה יחסית בחדותה, בוודאי בהקשר של ראש השב"כ, ואף הצהיר ש"ראיתי דברים מטורפים במשטרת ישראל". לא ברור כיצד לוי שמעה הכרזה כל כך בומבסטית ולא דרשה דוגמאות. אגב, אם כבר ראשי ארגונים, היא גם הייתה יכולה להתעניין האם האלוף רומן גופמן ראוי לכהן כראש המוסד.
בסיום המרתון ניכר שבנט היה שמח לא לשוב על החוויה לפני שנת 2036, אבל ייתכן שלא תהיה לו ברירה: ביטחון עצמי בשמיים וחזות לוחמנית לא מחזירים קולות מבוהלים בימינו. ואולי השאלה היא מה כן, אם בכלל.
בקטנה
בעוד שבמהדורות של כאן 11 וחדשות 12 שודרו כתבות פרידה מכובדות מיאיר גרבוז ז"ל, בחדשות 13 הסתפקו בקטע של 40 שניות בלבד על רקע קריינות של אודי סגל. אפילו את המילה "הפובליציסט" לא הצליחו לאיית על המסך כמו שצריך ("הפובליסציט"), מה שאולי לפחות היה מצחיק את המנוח, שבין שאר הישגיו חטא גם בביקורות טלוויזיה שנונות. וזאת נחשבת המהדורה של השבט הליברלי, כן?
