אביה פרחי לא ממש התכוונה להיות בפרונט. בעולם שבו כל מי שמחזיק מיקרופון גם מחזיק חשבון אינסטגרם פעיל ודעה על כל דבר, היא עדיין מתעקשת להישאר בצד שמתווך את הסיפור, לא זה שמייצר אותו. אבל לפעמים, כמו שגילתה על בשרה בשנים האחרונות, המציאות דוחפת אותך בדיוק למקום שממנו ניסית להתרחק. "אני לא חושבת שאני העניין, אני לא אוהבת לדבר עליי", היא אומרת כשהשיחה מתחילה והספוט עובר אליה.
פרחי, 34, התחילה את הקריירה בדיגיטל של MTV ישראל, מקום שבו לא היו הרבה משאבים, אבל היה חופש. מתוך המגבלות האלה נולד הקול שלה: חצוף, מצחיק, לא מתיישר לפי הכללים. כשהתקציב קטן, היא הבינה שהיצירתיות חייבת להיות גדולה. "לא יכולנו להתחרות במדיות אחרות עם הכלים שהיו לנו", היא נזכרת. "אז אמרתי, מה כן יש לנו? צחוקים. מצאנו את הקול שלנו דרך זה".
בזמן שכולם שאלו שאלות "נכונות" במסיבות עיתונאים, פרחי הגיעה עם הטרלות מדויקות שהפכו את הסיטואציה על הראש. זה עבד. הקהל התחבר וראה בה דמות מצחיקה ואיקונית. "אני מאוד-מאוד אוהבת לצחוק. אני מרגישה שזה דבר שכאילו מציל אותי בחיים האלה, הומור זה הנשק שלי", היא אומרת.
"היום אני באמת מרגישה שהקהל רווי, יש צחוקים בכל מקום וכל מיני משחקונים. אז לקחתי פנייה", היא מספרת, ומתכוונת לפנייה המקצועית שהגיעה במאי 2023, אז החלה להגיש את תוכנית הבוקר של 99FM, "בוקר חדש", לצד טל ברמן ותם אהרון. פרחי הצטרפה לאחר שהמגיש המיתולוגי של התוכנית, אביעד קיסוס, סיים את תפקידו. "אני באה מהחתרנות לממסד, יושבת בממסד עם רגליים על השולחן", היא מאפיינת. "בסוף זו תוכנית הבוקר המואזנת ביותר ברדיו האזורי. אני יושבת עם מכובדים, זו במה שהיא גדולה ומטורפת, והיא כבר לא הנוער או הצעירים שהייתי באה, עושה צחוקים, והיו אומרים 'איזה קורעת'".
טיפול עם השותפים לאולפן
כשהפנייה מהרדיו הגיעה, היא לא התלבטה.
"אמרתי לעצמי 'אמא'לה, אני מתה מפחד', ולכן אני אקח את זה, זאת בדיוק הסיבה. את מפחדת מזה? לכי על זה בכל הכוח. אני חושבת שהרגשתי שאני משפיעה מבחוץ, ויש משהו בלבוא ולהשפיע מבפנים, מהמיינסטרים ולא כאנדרדוג, זו במה שאתה לא אומר לה לא".
אבל הפחדים לא נעלמו. "כשהתחלתי את התוכנית, בהתחלה אמרתי: 'טוב, איזה בושות, עוד שבועיים אני פורשת', 'לדעתי עוד כמה ימים אני אומרת שכזה אני לא יכולה יותר'".
למה?
"קודם כל הייתי נורא לחוצה. אני רוקנרול, קמה מאוחר, ועכשיו פתאום אני צריכה לקום בחמש לפנות בוקר, החיים מתהפכים. היו המון תגובות לדבר הזה שגמרו אותי בהתחלה. התגובות היו קשות, עוד לפני שפתחתי את הפה".
מה אמרו?
"'לא מעניין', 'היא מטומטמת', 'רדודה, רדודה, רדודה', 'שטחית', 'אין בה כלום', אבל רגע, לא אמרתי כלום, עוד לא פתחתי את הפה. אבל בסדר".
על מה התבססו?
"אני לא יודעת על מה התבססו, אבל בוודאות לא עליי, לא על מה שעשיתי בתוכנית. זה קשה, כי תמיד כשסיימתי שידור אמרתי 'יש גם את מחר', 'יש מצב שיש את זה לנצח'. אני זוכרת שהייתי גמורה, זומבי, בשבועות הראשונים. בסופ"ש הראשון, שזה כמו סופ"ש ראשון שיוצאים הביתה מהטירונות, היה את פסטיבל דוקאביב. אמרתי, 'אני אלך לפסטיבל, אראה סרטים ואדבר עליהם ברדיו, סוף-סוף יש לי במה'. נכנסתי לסרט על ענבל פרלמוטר, ואני יושבת ומבינה שהשבוע הכי ארוך בחיים שלי יסתיים ומחר מתחיל עוד שבוע. יצאתי מהקרנה בסוף הסרט והתחלתי לבכות את חיי, בוכה, בוכה. עכשיו, אנשים חשבו שאני בוכה על ענבל. אני לא עד כדי כך לסבית, אבל זה מה שהם חשבו. והיה מאוד קשה. עד שהגיע 7 באוקטובר".
דווקא בזמנים הכי קשים שלנו כאן?
"זה בדיוק העניין, הכל פשוט קיבל, אני לא רוצה להגיד 'פרופורציות נכונות', אבל מי את בכלל בתוך 7 באוקטובר, מי את בכלל עם החרדות שלך לשדר, מי שומע אותך עכשיו? זרקו אותי לעמוקים, ממש, ואז קיבלתי הזדמנות לשיעורי שחייה ברדודים עם מצופים. פתאום 8 באוקטובר. אני נוסעת, הכביש ריק, המדינה ריקה, אין כלום, אני נוסעת לשדר. חלק מהקיבוצים עדיין היו בשליטה של חמאס, מעלים אלינו כתב צבאי, מדברים, מנסים להבין, ובאמת כל התקופה הזאת לא הייתה לי את החרדה הזאת של איך אני נשמעת, מה יגידו עליי. זה גדע לי את הפחד הזה".
מתי התחיל להיות כיף?
"היו הרבה רגעים. בסוף הרדיו, התוכנית הזאת, היא שיקוף של החיים. אתה שואל את עצמך מתי התחיל להיות כיף בחיים שלי. יש רגעים שהם נורא כיפיים, יש רגעים שהם מאושרים נורא ויש רגעים שהם באסה".
עם השותפים להנחיה ברדיו, טל ברמן ותם אהרון, היא הולכת לטיפול קבוצתי. "אתה פוגש אנשים באינטנסיביות כזאת ואתה מדבר איתם כל יום, לפחות ארבע שעות, על כל הנושאים, אז מין הסתם נוצרים כל מיני מתחים. ואלה מתחים שצריך פשוט לדבר עליהם, כדי שמאוחר יותר זה לא יכרסם. לפעמים גם אין כוחות לטיפול. אתה אומר, מה עכשיו, הם לא בני הזוג שלי. אבל תמיד כשיוצאים מהטיפול, זה מרגיש כל כך טוב".
יצאת בוכה פעם?
"לא, לא, לא, לא, לא. אני חושבת שגם למטפלת חשוב שלא נצא ברע. זה תמיד נגמר טוב. אגב, כמו שיחת רדיו טובה, כשאני פתאום חושבת על זה".
מותו של הפופ
פרחי לא נכנסה לרדיו מתוך איזו שליחות נוסטלגית. להפך, ההתאהבות הגיעה בדיעבד, מתוך העבודה עצמה. דווקא דרך החיכוך היומיומי עם המציאות, היא גילתה את מה שהיא מגדירה כ”כוח של הרדיו”: היכולת לגעת בזמן אמת, בלי פילטרים, בלי מרחק. על הדרך היא מגישה גם תוכנית מוזיקה בתחנה ונותנת הזדמנות לקולות חדשים שרחוקים מהמיינסטרים.
"חשוב לי להשמיע אמנים בתחילת הדרך, זה תמיד דבר שממש בוער לי. אני כן מחכה שיהיה כאן דור חדש של מוזיקאים. אני מרגישה שקודם כל מאז 7 באוקטובר הפופ די מת כמו שהכרנו אותו, ולא נוצרה כאן כמובן שכבה חדשה של פופ. נוצר כאן כן איזשהו פופ אמוני".
נועה קירל זה לא פופ?
"זה פופ, אגם בוחבוט זה לגמרי פופ, אבל זה פופ שלא מצליח לשחזר את ההצלחה שלפני 7 באוקטובר, לא באמת. היינו כאן בדאון, בסוף המוזיקה הזאת היא לא מה שהחזיקה אותנו, אנשים חזרו פתאום לשורשים. נועה קירל לא יכולה לשיר את 'פאוץ'' באזכרה, בהלוויה. אני חושבת שאין הרבה גיוון היום. תסתכל על 50 השירים בטופ בספוטיפיי, זה הכל פופ אמוני".
ימי הרווקות? מחרידים
פרחי לא אוהבת לשתף יותר מדי על עצמה ועל חייה האישיים, אבל בתוך כל העשייה הרבה והצבעונית שלה, יש גם רגעים פרטיים, פחות נוצצים, שמשפיעים עליה. לפני שנה, אחרי כעשור של זוגיות עם מנהלת האמנים מיטל שבח, פרחי חזרה לשוק הרווקות. זה אמנם היה ביקור קצר, אבל היא הספיקה לצבור כמה חוויות.
איזו מוזיקה שמעת בתהליך הפרידה?
"אני אדם שהמוזיקה בוערת בו, אז לתת לך את התשובה זה לתת לך הכל. הייתה לי פרידה קשה וכואבת. זו פרידה אחרי הרבה שנים. יש משהו מאוד קשה בלעבור פרידה כשאת צריכה לתפקד באופן יומיומי, כשאת צריכה לדבר באופן יומיומי. בתוכנית אנחנו מביאים את עצמנו, for real. ברדיו, אם אתה קצת מזייף, אם אתה קצת לא אמיתי, שומעים את זה. הייתי מגיעה גמורה לשידור, הרגשתי דראגיסטית".
מלא איפור כדי להסתיר הכל?
"בדיוק. בוכה, בוכה, פותחת את המיקרופון, דופקת חיוך ואומרת, 'בוקר טוב, היי, מה קורה'. זאת הייתה תקופה באמת מאוד-מאוד קשה. קשה לתפקד כשאתה צריך להיות חיובי. הבנים היו מדהימים".
איך את שנה אחרי הפרידה?
"אני בטוב, לגמרי".
איך היו ימי הרווקות בעיר הגדולה?
"הם היו נהדרים. סתם, הם היו מחרידים. ונגמרו. הם הזיה מאוד-מאוד גדולה".
איך בנות מכירות בנות?
"לסביות מוצאות אחת את השנייה. בסוף יש את המקומות, כל מיני ברים שאתה יודע ששם יש בדיוק את הארבע לסביות שאת מכירה ואת גם לא רוצה להיתקל בהן. אבל כמו סטרייטים, אותם דברים".
נכנסת לאפליקציות להיכרויות?
"אני זוכרת שברגע אחד מאוד נמוך פתחתי, נבהלתי וסגרתי".
יש משהו קשה בלהיות פנים מוכרות באפליקציה כזו.
"כן, מאוד. פתחתי, מישהי כתבה לי: 'אמא שלי דיברה איתי עלייך הבוקר, היא שמעה אותך בתוכנית', ואני כזה, 'טוב, זה לא המקום שלי להיות בו'. אני גם אדם שהוא אחר לדעתי ממה שמצפים לפגוש. אני לא יודעת מה מצפים, אני רק יודעת שמופתעים. אני קרינג' ואני מחזיקה קרינג', ככה זה יוצא לי, תמיד הכל מאוד מפעיל אותי, הכל פשוט מרגיש לי לא טבעי, זה שאני ואת לא מכירות ואנחנו יושבות יחד במקום, למה זה קורה? יצאתי עם מישהי ואז היא אמרה לי, 'את יודעת שאת לא נחמדה'. היא אמרה, 'חשבתי אביה פרחי, נשב, יהיה מצחיק'".
כמה זמן לוקח להתאושש מפרידה אחרי תקופה כל כך ארוכה?
"אין לזה כאילו זמן מסוים, אני לא יודעת מה זו החלמה. אבל אני מניחה שבכל רגע נפרדים עוד קצת. אני יכולה להגיד שזה מאחוריי לגמרי. אני יוצאת עם מישהי מהממת ומושלמת. אנחנו יחד כבר כמה חודשים והיא מהממת ממש".
איך הכרתן?
"באותו לילה מבהיל נורא, כשפתחתי את האפליקציה ואמרתי 'אין אותי, אני גמורה', היה לי מאץ' ראשון. סגרתי את האפליקציה, וזה המאץ' הראשון והיחיד שלי. אבר. ואז לקח קצת זמן, אבל כזה אינסטגרם וכאלה".
חשבת שתיכנסי לקשר שוב?
"כן, אבל אני חושבת שזה לא שואל אותך כל כך. החיים הם חזקים מהכל וכן, היא מושלמת. זה תהליך, אבל יש בן אדם ששווה את זה. אנחנו לסביות, הכל טוב, הכל פאן, אני ממש מרגישה שזה שלב שהוא מאוד כיפי".
את האדם המתחתן?
"חתונה אצל לסביות זה כזה לא באמת. אני הבן אדם המתאהב. וכשזה זה, זה זה, ואני נמצאת איפה שטוב לי ואיפה שכיף לי. אני לאו דווקא צריכה חתונה כדי לדעת משהו על דברים, זה לא אומר כלום לגבינו, לגבי שום דבר. וואלה, אם אני בעניין של להפיק מסיבה טובה? תמיד".
