"איך תיראה ישראל בגיל 100?" היא שאלה מורכבת, מעניינת, אולי פריבילגית. כי נכון לעכשיו, ההווה מצליח להיות הרבה יותר מפחיד מהעתיד. כשבעוד יומיים עלול לפרוץ כאן עוד סבב מול איראן, להתיישב מול פרויקט טלוויזיוני שמנסה לדמיין את המדינה בעוד 22 שנה מרגיש כמו אסקפיזם. לא אסקפיזם של קוקוסים. לדמיין עתיד שבו עדיין יש פה מדינה, חשמל, ומישהו שעדיין מתווכח על לימודי ליבה.
סדרת הכתבות של חדשות 12 מנסה לעשות בדיוק את זה: לבדוק איך תיראה ישראל בשנת ה-100 שלה דרך השבטים שמרכיבים אותה. לא רעיון מקורי במיוחד, אבל בהחלט רעיון חשוב. במיוחד במדינה שבה כל מגזר משוכנע שהוא היחיד שסוחב את האלונקה, בזמן שהוא גם בטוח שכל השאר יושבים עליה.
ברקע, אי-אפשר שלא לחשוב על ליאור שליין, ששובר לאחרונה את הרשת עם השיחות שלו עם בני נוער. שם יש משהו חד יותר, כמעט לא הוגן ביופיו: שליין יושב מול הדור שאמור לעצב כאן את העתיד, מתעמת איתו, מגרד ממנו תשובות אוטומטיות, ולפעמים ממש מפרק את התשובות האוטומטיות. הפורמט של ערוץ 12, עם עופר חדד ויאיר שרקי, לא בא לריב עם המרואיינים שלו. הוא פחות זירת אגרוף ויותר סיור מודרך. ועדיין, התוצאה מעניינת.
שרקי, בפרק על החברה החרדית, עשה את מה שהוא עושה לא מעט. ההבנה העמוקה שלו בחברה החרדית הופכת את המפגשים לפחות קלישאתיים, כי עושה רושם שהוא מכיר את התשובות האוטומטיות כמו שהוא מכיר את כף ידו. הוא הביא קולות אחרים, מורכבים יותר, והיה נחמד לגלות את הזרם הממלכתי-חרדי, שאכן יכול לעורר אופטימיות מסוימת. אבל קשה להשתחרר מהקלישאה העיתונאית הבלתי נגמרת: "תהליכי עומק בחברה החרדית". כבר שנים מספרים לנו שהנה, זה קורה, הם משתלבים. ואז אתה מתעורר.
גם הפרק של עופר חדד על הציונות הדתית היה מעניין, גם אם לא בדיוק מטלטל. היו בו רגעים מאוד ערוץ 12, ואפילו קצת כאן 11: אנשים שנראים בהתחלה כמו מייצגים מושלמים של המגזר, ואז מפתיעים בדעות יותר מורכבות מהטייטל שהודבק להם. זה ניסיון יפה להזכיר שהמציאות הישראלית פחות שטוחה מהפיד. במובן הזה, הסדרה עושה שירות חשוב: היא מפחיתה קצת את העוינות. לא מעלימה אותה, לא פותרת את השבר, בטח לא כותבת חזון לאומי חדש ,אבל מאפשרת להסתכל רגע על הצד השני בלי מיד לחפש איפה הוא הורס לנו את המדינה.
השאלה היא אם זה מספיק. כי "ישראל בגיל 100" נשמע כמו פרויקט חגיגי וממלכתי, אבל ישראל של עכשיו לא נמצאת במצב רוח של מצגת עתידנית. היא נמצאת במלחמת הישרדות. אפשר לדבר על אופטימיות, וזה אפילו חשוב. אבל לפני ששואלים איך ניראה בגיל 100, אפשר לשאול איך ניראה בגיל 80.
בקטנה
בכל פעם שאתה חושב שהתרגלת לפרסומות עם שירים ("שירסומת") מגיעה אחת גרועה במיוחד. על מה שהפרסומת של HOT עשתה ל"נכון להיום" של זוהר ארגוב צריך להקים ועדת חקירה ("יום ראשון המחיר לא זז, יום שני המחיר לא זז, יום שלישי המחיר לא זז"). נראה לכם שהצופים הבינו את הסאבטקסט?
