הִכַּרְתִּי פַּעַם אִישׁ שֶׁאֲהוּבוֹ הָפַךְ לְדָג.
בְּכָל יוֹם הָלַךְ לָשֶׁבֶת מוּל גַּלֵּי הַיָּם
הִשְׁלִיךְ פֵּרוּר וְעוֹד פֵּרוּר
כְּדֵי לִמְשֹׁךְ אֶל תּוֹךְ רִשְׁתּוֹ
אֶת אֲהוּבוֹ שֶׁנֶּעֱלַם.
צָחַקְתִּי בְּלִבִּי עַל טִפְּשׁוּתוֹ.
וְחָלְפוּ הַשָּׁנִים וְיוֹם אֶחָד בָּרַח לִי אֲהוּבִי.
וּבְכָל עֶרֶב יָשַׁבְתִּי בַּמִּרְפֶּסֶת
כְּמוֹ דֶּבִּיל, עַד שֶׁיָּצוּץ פִּתְאוֹם
מֵעֵבֶר לְעִקּוּל הַשְּׁבִיל.
וְיָמִים רַבִּים
חָלְפוּ עַד שֶׁדִּבַּרְתִּי לְעַצְמִי:
הוּא לֹא יָבוֹא אֵלֶיךָ, לֹא –
אָז לֵךְ אַתָּה אֵלָיו.
יָצָאתִי מֵהַבַּיִת אֶל הַפַּארְק
וְשָׁם חִכְּתָה
בְּרֵכַת דְּגֵי זָהָב.
וּבְכָל יוֹם,
כְּשֶׁיָּצָאתִי לְחַפֵּשׂ אֶת אֲהוּבִי,
הִשְׁלַכְתִּי קְצָת אֶל הַדָּגִים.
וְיוֹם אֶחָד הִגִּיעַ יֶלֶד
וּבִקֵּשׁ מִמֶּנִּי פֵּרוּרִים.
הִכְוַנְתִּי אוֹתוֹ עִם הַיָּד:
הִנֵּה, לְשָׁם – לַדָּג הַהוּא, הַמְּיֻחָד –
רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ סוֹד?
הוּא וַאֲנִי
הָיִינוּ פַּעַם אִישׁ אֶחָד.
