אחרי שפרק פתיחת העונה של "זמן אמת" טיפל בחשש משיבוש הבחירות, בין השאר באמצעות דה-לגיטימציה של התוצאות, הפרק אמש עסק בקמפיין נגד בג"צ בהקשר של המאמץ השלטוני לסכל ועדת חקירה ממלכתית. בשני המקרים הרעיון דומה: לוקחים טענות שצברו (ועדיין צוברות) פופולריות בחוגי הימין, מפרקים אותן לעובדות והמצאות ומנסים להצביע על האופן הציני שבו הממשלה מקדמת את סדר היום מסיבותיה. כל אחד מהנושאים ראוי בפני עצמו, אם כי בשידור ציבורי רצוי להתחשב גם בהיבטים של תמהיל ומגוון, בוודאי כשלא מדובר בחשיפות מטלטלות אלא יותר בבירור עומק של סוגיות.
עם זאת, הכתבה של אבי עמית על קמפיין בג"צ הייתה טובה והוליסטית יותר מזאת שטיפלה בנושא הבחירות. למרות הדמגוגיה כאילו הביקורת על בג"צ בקונטקסט הביטחוני נולדה בעיקר בחוגי הימין הדתי (אפשר לחשוב שאת "בלי בג"צ ובלי בצלם" הגה חבר בפורום "קהלת"), עמית הציג בבהירות את התזה הגורסת שגם בג"צ נושא באחריות למחדל 7 באוקטובר, פירט על אילו פסיקות משפטיות היא נשענת וניסה להבין האם אכן יש קשר בין הדברים (בגדול: לא ממש).
הראיונות המרכזיים בפרק עם נציגי שיטת "בג"צ הראש, בג"צ אשם", ח"כ שמחה רוטמן, תא"ל (במיל') ארז וינר ועו"ד יסכה בינה מ"התנועה למשילות", היו ענייניים ואפשרו למרואיינים להישמע, להגיב ולגלות שהחיים לא קלים מחוץ לבועת התקשורת הפרו-שלטונית, שם לא נהוג להתווכח איתם ואף לצרף בין 4 ל-400 פאנליסטים שיתמכו בהם. רוטמן עוד הסתדר, אולם ניכר שעבור וינר ועו"ד בינה זאת הייתה חוויה חדשה, עת הוא גמגם והיא נאלצה לבקש לקום לרגע ולהביא דף כדי לקרוא ממנו ציטוט (שלא תרם לחיזוק פואנטה).
מהצד השני לוהקו, בניגוד לשבוע שעבר, יותר מרואיינים רלוונטיים ובני סמכא, דוגמת נשיאת העליון בדימוס דורית בייניש ואלוף (במיל') ניצן אלון. השניים נדרשו להגיב לטענות שהועלו ביחס להשפעת פסיקות בג"צ על החלטות ביטחוניות, וכצפוי נראו כאילו הם מחכים שיגאל שילון ז"ל ייכנס מאיזו דלת סודית ויבשר להם שזאת מתיחה שיצאה משליטה. מבין השניים, העדות של אלון הייתה מעניינת יותר, כמי שהכיר היטב את הוראות הפתיחה באש לפני 7 באוקטובר וגם כמי שבקיא בנושא הסיוע ההומניטרי לאחר מכן.
אולם מה שבלט בשיחות הללו זה עד כמה הסיפור הוא בכלל לא משפטי ולא ביטחוני אלא תרבותי ומוסרי. זה לא חשוב מה צה"ל רצה, מה בג"צ פסק ואפילו לא מה החוק אומר: המטרה היא לקבוע נורמה שמותר פחות או יותר לעשות הכל בשם הביטחון. הסינרגיה בין בייניש לאלון מדגימה עד כמה בג"צ היה חשוב לגיבוש הנורמה הנ"ל ואף פרס מעליה כיפת ברזל של יוקרה. עכשיו מתברר שהוא עשה את שלו ויכול ללכת.
בקטנה
אין ספק שאם המלחמה עם איראן חוזרת, יש לסיים ומיד את העונה הזאת של "האח הגדול". האמת שגם אם המלחמה לא חוזרת יש לסיים ומיד את העונה הזאת של "האח הגדול".
