אחים למשפחת השכול התעמתו לאחרונה בבג"ץ. אחרים ניסו לפרוץ לאולם. המחלוקת הייתה על אופן חקירת אירועי ה-7 באוקטובר, זהות החוקרים ומינויים. התלהטות היצרים נובעת מניפוח הציפיות מהחקירה. מתנגדי הממשלה מדמיינים ועדה שתדיח את נתניהו בשל מדיניות שגויה, לשיטתם, ערב הטבח, כלפי הרצועה. לעומתם, תומכי הממשלה מצפים לוועדה שתקבע שהאשמים בטבח הם השופטים, ועמם "יורשעו" אנשי המחאה נגד השינויים החוקתיים. לשיטתם, המחאה גרמה לאויב להעריך שצה"ל נחלש בשל "הפסקת התנדבות", ולכן תקף את יישובינו. אלה ואלה טועים בציפיותיהם מוועדת חקירה.
שאלת תבונתה של האסטרטגיה המדינית כלפי חמאס היא עניין לניתוח מדיני בידי מומחים. לא לוועדות חקירה. ועדת אגרנט חקרה כיצד קרה שהופתענו ב-6.10.1973 ובחנה את ניהול מלחמת יום הכיפורים, ולא את מדיניות הממשלה כלפי יוזמות השלום ואת השפעתה על החלטת האויב לתקוף. היסטוריונים ניתחו את השאלות הללו בפרספקטיבה של זמן, ובלי שישפיעו על תוצאות הבחירות.
אהרן ברק וחבריו בוועדת כָּהַן, שהגיעו למסקנות אישיות כלפי אריאל שרון ואחרים, דנו בטבח בביירות, והטילו אחריות על מי שחובתו הייתה בעיניהם לעצור אותו. אבל הם לא שאלו אם היה הגיון ביציאה למלחמה, בכיבוש בירות, או בשת"פ עם הפלנגות.
זאת כיוון שלוועדות חקירה אין כלים לבחינת התבונה במדיניות של מדינה כלפי אויביה, ובחינת האחריות המשפטית שנעשית בוועדות חקירה, אינה טובה או מוסמכת יותר מהחשיבה האסטרטגית של הממשלות שהוועדות מבקרות.
החוקרים יתמקדו בחקר תהליכים, כשלים ותרבות אירגונית. חקירה כזו אינה עוצרת בש"ג, אלא יכולה להטיל אחריות גם על הדרג המדיני העליון, ולהמליץ על כללים שיאפשרו למערכת לפעול אחרת בעתיד.
גם הפלירט שניהלו גורמים אופוזיציונים, ערב המלחמה, עם רעיון הסרבנות, הוא נושא לחוקרים מדיסציפלינות אחרות, בעתיד. וזאת מעבר לעובדה שוועדות חקירה בוחנות התנהלות ממשלות וארגונים ממלכתיים ולא מביעות דעות על התנהגותם ודעותיהם של של אזרחים פרטיים.
כך גם באשר לאחריות מערכת המשפט. את השופטים לא צריכים “לשפוט”, ולכן הם לא מנועים מעיסוק בעניין החקירה. הציבור צריך להתעניין בהשפעת מערכת המשפט על מדיניות, אך לא בהקשר של פסק דין מומצא, זה או אחר, אלא בטענות על השפעות של גורמים משפטיים שיצרו, תוך שימוש לשווא בשמו של בית המשפט, אווירה מצננת שפירקה הגנה אפקטיבית על הגבול, מנעה הרתעה וניטרלה אלמנטים שהיו מאפשרים התרעה מוקדמת יותר, משום שהיה חשוב למישהו יותר להתגונן בהאג, ופחות חשוב להגן על ניר עוז. מי שיוכל להכריע בעניין זה הוא רק מי שינתח את הדברים ניתוח מרוחק שחורג מהדיסציפלינה של אחריות משפטית.
ועדת חקירה תצטרך להבין את מקורות הכשלים בהתרעה, לבחון את ההתנהלות הטראגית והמוזרה ששיאה ב"דיונים" בלילה שלפני הטבח, ולהפיק לקחים אחרי שתקבע מה היו העובדות בעניינים אלה, כמו גם בעניין הפעלת הכוחות לפני ואחרי ההפתעה. לבחון את התוכניות, ככל שהיו קיימות להתמודד עם תרחיש שכזה, ואם לא היו קיימות, להסיק מכך את המסקנות הנדרשות. לבחון את ביצוע התוכניות, האם התקיימו דיונים, האם נבחנו חלופות, האם הייתה פתיחות לדעות שונות, איזו תרבות של דיון וקבלת החלטות הנחילה ההנהגה למערכות הציבוריות הרלוונטיות.
השאלות שאינן עניין לוועדת חקירה חשובות, ולכן הן צריכות להיבחן על ידי מי שבידיו הכלים לבקר אסטרטגיה מדינית ולבחון את החברה הישראלית, עוצמתה וחולשותיה. יש משפטנים שחושבים שהמשפט הוא הפתרון לכל. אני איני אחד מהם.
כל צד בוויכוח בטוח שאם רק תתמנה הוועדה בדרך שהוא מציע, הוא יקבל במסקנותיה את מבוקשו. גם כאן הם צפויים להתאכזב. ראיה מפוכחת של מגבלות החקירה בעת הזו תביא לשיכוך וצינון העימות החריף מדי בנושא.
כל צד בוויכוח בטוח שאם רק תתמנה הוועדה בדרך שהוא מציע, הוא יקבל במסקנותיה את מבוקשו. גם כאן הם צפויים להתאכזב
