במרכז החירום שאליו הובהלו האחים מיכאל ולירון (שמות בדויים), הילדים באים והולכים: מי לאימוץ, מי לאומנה, מי בחזרה להוריהם לאחר שהוחלט שהם כשירים לטפל בהם. אך האחים הצעירים לא הולכים לשום מקום.
- משפחות המעוניינות בפרטים נוספים מוזמנות ליצור קשר עם "מכון סאמיט", או עם מוקד משרד הרווחה בטלפון 118
כבר יותר מחצי שנה שהם שם, במרכז שבצפון הארץ, מחכים לבית יציב שבו יוכלו להתחיל לשקם את חייהם. אלא שבמיוחד מפרוץ "חרבות ברזל", המחסור במשפחות אומנה הולך וגדל.
מיכאל ולירון, בני ארבע וחמש, נולדו להורים אוהבים - אך ללא יכולת לטפל בהם. כשהגיעו למרכז החירום, הנמצא באחריות משרד הרווחה, סבלו מסימני הזנחה קשים מאוד ונזקקו לטיפולים רפואיים ממושכים.
"עכשיו פתאום אפשר לראות את החיוך של לירון", אומרת העובדת הסוציאלית המלווה את האחים במרכז החירום.
כשהגיעו למרכז לראשונה, סימני ההזנחה וחוסר היציבות שספגו ניכרו בכל צעד שלהם. "הם היו חשדנים מאוד, לא ידעו לפנות למבוגרים כדי לבקש משהו", היא נזכרת, "היה ניכר שלא היו מבוגרים יציבים בחיים שלהם".
על מיכאל, האח הבכור, אומרת העובדת הסוציאלית: "פגשנו ילד שצמא לכך שיראו אותו. שישאלו אותו אם הוא רוצה חיבוק". ומששאלו אותו, הוא רצה. "היום הוא הילד הכי מחבק בעולם", היא מתארת, "הוא מקפץ עלייך, נותן לך חיבוק עוטף. אפשר להבין עד כמה גדול היה החסך הזה.
"לירון הגיעה למרכז מלאה בחשדות, ולא הסכימה לעזוב את אחיה. היום היא מרגישה הרבה יותר ביטחון, ולמדה לסמוך על מבוגרים ולשמוח".
שני האחים עדיין משתקמים. דבר זה, לצד העובדה שבשירות האומנה משתדלים מאוד שלא להפריד בין השניים, מקשה אף יותר על איתור משפחה שתיקח אותם. "קשה 'לשווק' את זה", אומרת העובדת הסוציאלית, "אבל כשפוגשים אותם מתאהבים. העניין הוא שאנחנו לא מגיעים למצב שמישהו יראה אותם"
המרכז שבו שוהים האחים הוא מהבודדים בארץ שאליהם מגיעים ילדים בגילים צעירים מאוד, לאחר שהתברר שיש להוציאם מהבית באופן דחוף. לעיתים הילדים אף נשלחים אל המרכז היישר מתחנת המשטרה, לשם הגיעו בעקבות שיחת טלפון משכן מודאג.
במקרה של שני האחים, מחפשים עבורם בשירות האומנה ובעזרת עמותת "מכון סאמיט", משפחה מתאימה. על פי מדיניות משרד הרווחה, הטיפול המיטבי לילדים צעירים כל כך שהוצאו מביתם אינו מסגרות מוסדיות, אלא משפחות אומנה.
מאחר שמדיניות המשרד קובעת כי ילדים צעירים צריכים לשהות במסגרת משפחתית, השהות במרכז החירום היא זמנית בלבד: באופן אידיאלי עליה להימשך חודשים בודדים. בתקופה הזאת הילדים עוברים אבחונים מקיפים, ובמהלכה גם נוצר קשר - ככל שהדבר מתאפשר - עם ההורים הביולוגיים.
אלא ששהותם של האחים במרכז הולכת ומתארכת, שלא בטובתם. הסיבה היא כי בשנים האחרונות, וביתר שאת מפרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023 - ישנו מחסור הולך ומעמיק במשפחות אומנה.
"משפחות האומנה נכנסות לחיי הילדים ברגעים המורכבים ביותר ובוחרות להיות שם עבורם בעקביות, במסירות ובאהבה ולהעניק להם לא רק מענה לצרכים בסיסיים, אלא גם יציבות רגשית, תחושת שייכות והזדמנות אמיתית לבנות עתיד אחר", אומרת עדי מקל, מנהלת שירות האומנה במשרד הרווחה.
"לקראת יום האומנה הבינלאומי שיחול ב-31 במאי, אנחנו מבקשים להוקיר את המשפחות הללו ולהזכיר את האחריות המשותפת שלנו כחברה להרחיב את המעגל, כדי שכל ילד יוכל לגדול בסביבה בטוחה ומיטיבה".
שני האחים עדיין משתקמים. דבר זה, לצד העובדה שבשירות האומנה משתדלים מאוד שלא להפריד בין השניים, מקשה אף יותר על איתור משפחה שתיקח אותם. "קשה 'לשווק' את זה", אומרת העובדת הסוציאלית, "אבל כשפוגשים אותם מתאהבים. העניין הוא שאנחנו לא מגיעים למצב שמישהו יראה אותם".
• משפחות המעוניינות בפרטים נוספים מוזמנות ליצור קשר עם מכון סאמיט, או עם מוקד משרד הרווחה בטלפון 118
פורסם לראשונה: 00:00, 10.05.26
