כחלק משגרת "לקום אתמול בבוקר" שבה ישראל כלואה מזה, ובכן, מי זוכר, חזר גם נוהל ההמתנה היומית למוצא פיו של נשיא ארה"ב. האחרון, כידוע, מאוד מחבב את פיו ואפילו לא אכפת לו אם התוכן שהוא מפיק משם לא מדויק, מופרך לחלוטין או סותר לגמרי דברים שאותו פיו אמר חמש דקות קודם.
אמש התברר שזה גם לא משנה לדונלד טראמפ מה הסיטואציה ובעיקר מי הקהל. וכך זכו ילדים וילדות, שהובאו לחדר הסגלגל לטובת הצהרה חגיגית בנושא כושר גופני (ללא ספק מדובר בפרזנטור אידיאלי, מזל שהשליח של מקדונלד'ס לא הפריע) לשמוע גם כמה מילים כיפיות: נשק גרעיני, מפציצי בי-2 ("יפהפיים"), השמדנו, חוסלו, מכונות ירייה, חיל האוויר, צבא. אתם יודעים, כל אבות המזון הכי בריאים בגילים הללו.
הילדים והילדות הקיפו את טראמפ מהסיבה שמזמינים אותם למעמדים כאלה: כדי שהמנהיג ייראה רך, אבהי, דואג ואכפתי כלפי דור העתיד. אבל טראמפ לא רך, לא אבהי, לא דואג ולא אכפתי כלפי העתיד של אף אחד שאינו טראמפ: הוא לא היה כזה מעולם ורגע לפני גיל 80 גם אין לו כוונה להתחיל. וכמו שלא מזיז לו שזאת רק הפעם ה-95 מיליארד שבה הוא מציין מה ארה"ב עוללה לחילות האוויר והים של איראן (הישג כל כך מרהיב שאיש לא רצה בו קודם לכן), גם אין לו בעיה להכניס ילדים וילדות לקלחת של מוות והרס. להיפך: אולי עבורם זה נחשב באמת לחדשות ולא למיחזור מתיש, שמעלה תהיות בנוגע ליכולותיו הקוגניטיביות של חורץ הגורלות היציב הזה.
אם היו קוראים לו "ג'ו ביידן", התהיות האלה גם היו נשמעות באולפנים בישראל, שם טקס ההמתנה לטראמפ הוא כבר חלק בלתי נפרד מהווי סוריאליסטי שבו המלחמה תמיד מעבר לפינה, ולעתים ניכרת דאגה נרקומנית שהיא מתעכבת יתר על המידה. המחזה הביזארי מהבית הלבן אפילו לא נראה כל כך משונה – טוב, הלוואי שילדים וילדות ישראלים היו רק נחשפים לחדשות ולא חווים אותן על בשרם - ולכן לא הורגש צורך להתייחס אליו. וגם כשכן, כפי שעשו איל ברקוביץ' והפאנל שלו ברשת, לא נותר להם אלא לצחוק על הסיטואציה ולסכם אותה בתובנה המקורית "זה טראמפ", משל היה קשיש בלתי מזיק שמפטפט עצמו לדעת, רק עם גישה ישירה לנשקים הכי קטלניים בהיסטוריה (ולא פחות חשוב: לאספקה שוטפת של דיאט קולה).
מצד שני, הילדים והילדות לפחות עזבו את החדר בסיום. נדמה שאנחנו נצא ממנו אולי כשהם יגיעו לקולג'.
בחדשות 13 נשמעו כמה מהביקורות החריפות נגד כוונת שר התקשורת, בין השאר, לבטל את חובת ההפרדה בין הערוץ (נניח רשת) וחברת החדשות שלו (כגון חדשות 13). "אתה רוצה שכולנו נהיה כמו ערוץ 14", הטיח רביב דרוקר בשלמה קרעי בסוף נובמבר. והנה מי שהודיע אתמול על המעבר של סולימאן מסוודה מכאן 11 לתפקיד הכתב בארה"ב של חדשות 13 - ולא ברור למה זה מגיע לנריה קראוס, ששיחותיה עם טראמפ והישגים נוספים פרנסו היטב את המהדורה - היה באופן חריג דובר מטעם קבוצת ההייטקיסטים שרכשה את רשת. וזה אחרי הפרסומים שראש הקבוצה, אסף רפפורט, שוחח ישירות עם הכתבת המדינית מוריה אסרף. מוזר שפעמוני האזהרה מפני קץ הדמוקרטיה לא צלצלו.
