האדמו"ר מבוין מוקף בחסידיו. האש בוערת – אש תמיד. שום החלטה לבטל את ההדלקה במירון לא חלה עליה. הציבור מתייצב תמיד, לא משנים התנאים או החוק. החסידים מטפסים על עמודי התאורה, עומדים יחד בקור, בידיעה ברורה שהם במקום הנכון.
השנה הוחלט לבטל את הילולת ל"ג בעומר במירון בשל חשש מאסון בעקבות ירי טילים. מרגע שהתקבלה ההחלטה היה ברור שהיא אות מתה, שאין לה שום משמעות. ההצגה כתובה מראש: המשטרה תעשה סימנים של אכיפה, הציבור יתעקש להיכנס בדרך לא דרך, המשטרה תיכנע והחגיגה תתקיים כרגיל.
המציאות לא הכזיבה: עשרות אלפים הגיעו להדלקות השונות במירון למרות האיסור, כמה נעצרו בדרך, ובשלב מסוים לא ניסו לאכוף את ההגבלות. כל דכפין הגיע להר בקלות. אסון מירון, שבו נספו 45 אנשים, לא הותיר רושם. איש לא נתן את הדין על האסון ההוא, ואובדן החיים לא גרם לרגע להרהור בנוגע לאחריות המוטלת על מי שמקיים מנהג דתי בזמן של סכנה מובהקת. האוטונמיה החרדית חיה ובועטת בהזנה ישירה של מדינת ישראל. הפעם זה לא נגמר באסון. הפעם.
