ברוכים הבאים בשערי ארץ החלומות: בימים אלו ממש הגיע שווי השוק של המניות הנסחרות בבורסה בת"א לשווי של התוצר המקומי השנתי של מדינת ישראל, כ-2.1 טריליון שקל. 720 מיליארד דולר! מתחילת השנה עלה השווי של כל המניות הנסחרות בה ב-15%, כלומר גדל בכ-400 מיליארד שקל. מדד 125 המניות המובילות קפץ בשלוש שנים ב-150% וחולל את העלייה החדה בשווי הנכסים הפיננסיים של הציבור.
נהיינו מה-זה-עשירים. לפי נתוני בנק ישראל, סך כל החיסכון הפיננסי שלנו מגיע ל-7.5 טריליון שקל, כ-2.6 טריליון דולר בשער הדולר העכשווי. פי 3.5 מההכנסה הלאומית השנתית האחרונה. בסוף 2022 היו נכסיו הפיננסיים של הציבור שווים "רק" 5 טריליון שקל. תוך שלוש שנים ורבע תפח השווי הכספי של תיק הנכסים בחצי, כאמור, בעיקר הודות לבוננזה בבורסה.
2 צפייה בגלריה
כל שקל שני בתיקי החיסכון שלנו מושקע במכשירים פיננסיים מסוכנים. הבורסה בת"א | צילום: אוראל כהן
(אוראל כהן)
לבוננזה זו יש צד אפל: הסיכון המזנק. לפי בנק ישראל, שיעור "נכסים בסיכון" בתיק החיסכון של הישראלים עלה מ-39% בסוף 2022 ל-48% כעת. כלומר, כל שקל שני בתיקי החיסכון שלנו מושקע במכשירים פיננסיים מסוכנים. משקל המניות בתיק עלה אף הוא בתלילות, מ-13.3% ל-20%.
שלוש שנים של ארבע מלחמות, מחרבות ברזל עד שאגת הארי, והעושר הכספי של הישראלים רק גדל וגדל וגדל. נורמלי? התשובה תלויה בפרשנות לתבחינים אובייקטיביים. לכל אחת מארבע החברות הכי גדולות שמניותיהן נסחרות בת"א שווי שוק הגבוה מ-100 מיליארד שקל, שהיה נחשב פנטסטי עוד לפני עשור. אלו הן טבע, אלביט, בנק לאומי ובנק הפועלים. לעוד 20 חברות שווי שוק בורסאי גבוה מ-20 מיליארד שקל. מנופח מדי? בועתי?
"הבורסה בת"א", משיב לשאלתי אבנר סטפק, הבעלים והיו"ר המשותף של מיטב-דש, בית ההשקעות הגדול בישראל המנהל חסכונות ב-400 מיליארד שקל, שייסד אביו צבי סטפק, היא "שוק מניות יקר אבל לא בועה".
בחמש השנים שחלפו, הוא מסביר, הבורסה שלנו לא רק סגרה את הפער מול שוקי מניות מובילים במערב אלא אף עלתה עליהם בהרבה, במיוחד בשנה וחצי החולפות. היו לכך סיבות, ביניהן גל התעניינות בורסאית בקרב בני 16 עד 25 והביצועים יוצאי הדופן של חברות ההייטק הגדולות. לפי קנה-מידה בורסאי מוביל, "המכפיל", שהוא היחס בין שערי המניות של החברה הנסחרת בבורסה לבין רווחיה – אין לשוק המניות התל-אביבי סימנים של בועה פיננסית. לגבי כמעט כל החברות הגדולות והבינוניות המכפיל נמצא בגבולות הסביר והמקובל. בבנקים, כצפוי, הוא נמוך; בהייטק בכלל ובטכנולוגיה הצבאית בפרט המכפיל גבוה; וביתר היקום הבורסאי הוא בינוני. אבל אין לשכוח שהמכפיל אינו אמין במיוחד כצופה פני עתיד.
סטטיסטיקה בורסאית נוספת מציירת תמונה יותר בעייתית: ב-2025 זינקו הרווחים של כלל החברות הבורסאיות בכ-13% עד 15% מול עלייה של 75% בשערי המניות. סטפק מעריך לכן ("אני קורא לעומק מאות דוחות כספיים של חברות הרשומות למסחר") שאין בה עוד מציאות ואין "סחורה יקרה על הרצפה". מחירי המניות, הוא מבקש להזהיר, כבר מגלמים את הביצועים הטובים של החברות הגדולות בעבר ואת התחזיות האופטימיות לעתיד. מומלץ להקשיב לו; מצמוץ אחד עצבני שלו והשוק ירעד.
דיפלומטיה חקלאית
"במרכז השינוי שאנחנו מובילים", אומר ד"ר תומר מלחי, חתן פרס צ'רלס ברונפמן (מיליארדר קנדי-יהודי-ציוני בן 95) המוענק לפעילי ציבור יהודים בני פחות מ-50 על תרומתם לקידום האנושות, "עומדת התפיסה של חקלאות כמנוע של צמיחה כלכלית מכילה וכמנוף מרכזי במאבק ברעב, בתת-תזונה ובהסתגלות למשבר האקלים". במילה "אנחנו" מתכוון ד"ר מלחי לחברה ללא מטרות רווח "כלטיבאייד" (CULTIVAID), שהוא ממייסדיה ועומד בראשה, הפועלת בשורה של מדינות באפריקה כדי להביא לשם את בשורת הקידמה והחדשנות החקלאית הישראלית.
למה החקלאים בקניה או בטנזניה זקוקים לחברת הדרכה והכוונה ישראלית?
מלחי: "במדינות אפריקה שאנחנו פועלים בהן אין לחקלאי המקומי למה לצפות מהרשויות. אין בהן מערך של הכשרות, אין חוות מודרניות לדוגמה, אין מדריכים ומדריכות. לעומת זאת, לישראל יצא שם מוניטין של מדינה הכי מתקדמת בפיתוח וטכנולוגיה חקלאיים. המדריכות והמדריכים שלנו מחוברים לשטח, מבינים את צרכי החקלאי, מבינים את מגבלות האקלים וכיצד להתגבר עליהן, מבינים את השוק לתוצרת חקלאית ובגדול מסייעים לחקלאי אפריקאי קטן להגיע למעמד של חקלאי בינוני".
מה היתרונות של החקלאי הבינוני?
"חקלאי בינוני חולש על שטחי קרקע מעל ל-30 דונם, שמאפשרים לו לתכנן ברוטציה את הגידולים והיבולים. הוא צריך לעקוב אחר מחירי הפירות, הירקות והתבלינים השונים. הוא חייב ליצור קשרים עם גורמי שיווק וליישם את דרישותיהם. הוא נחשף לשרשרת הערך בייצור מזון ולהיגיון הכלכלי של השקעת הרווחים חזרה במשק. והעיקר, הוא משמש דגם חיקוי לעמיתיו בכפר ובכך מקדם את המהפך בחקלאות האפריקאית. זה קרה וקורה באתיופיה, בטנזניה, בזמביה, בקניה ומושך דור חדש של צעירים לחקלאות כחלופה זמינה להייטק. לא מהלך פשוט: במדינות אלו יש לחקלאות סטיגמה של עיסוק נחות, לא רווחי וחסר עתיד. אנשינו בשטח עמלים להזים את הדעות הקדומות הללו, לטובת 60% עד 80% מהאוכלוסייה שעדיין חיה בכפרים".
לחברה הישראלית כלטיבאייד, הממומנת כולה מתרומות, כ-100 פלוס עובדים ישראלים ומקומיים בקניה, טנזניה, אתיופיה וזמביה. ד"ר מלחי: ״המדריכים שלנו עובדים במקומות מרוחקים, לעיתים קרובות מנותקי קשר עם ישראל. המרחקים באפריקה עצומים והתחבורה האווירית והמסילתית מעטה ולקויה. הם מכוונים את האיכר האפריקאי לחקלאות מדויקת, המתמקדת בגידולים הכי רווחיים בכל עונה ועונה. אנחנו מראים להם כיצד לעבור מגידול חסה לפלפל שחור, פפריקה, קינמון, ציפורן, מנגו, אבוקדו – תלוי במיקום, קרקע ואקלים. השיפור בהכנסות נטו של המשק המודרך על-ידינו יכול להגיע פי 5 ולהזניק את האיכר, את משפחתו ואת כל האזור מעל לקו העוני. במשקים החקלאיים שאנחנו מסייעים להם צומצם נתח האוכלוסייה הסובלת מתת-תזונה מ-40% ל-15%".
אפריקה שסועה במלחמות פנים וחוץ. אתם מושפעים מכך?
"בהחלט. נאלצנו לחלץ את אנשינו מאזורי קרבות באתיופיה, ואחרי 7 באוקטובר 2023 אולצנו על ידי שלטונות מרוקו, שחששו מהפגנות אנטי-ישראליות, לקפל את פעילות ההדרכה החקלאית שלנו שם. לאכזבת הכפריים המקומיים, שהפוליטיקה הרחוקה לא מעניינת אותם – והפרנסה כן. בשל חילופי השלטון התכופים והפתאומיים ביבשת אנחנו מעדיפים ליצור קשרים עם השוק החקלאי הפרטי ולהתבסס על שותפויות שטח מקומיות. אין אף מדינה מערבית מפותחת שמסייעת לחקלאות האפריקאית כפי שאנחנו מסייעים. אנחנו עובדים בכל הרבדים, מעבודת האדמה עד הקמת מרכזים לחדשנות וטכנולוגיה חקלאית".
מנהלות הפרס של צ'רלס ברונפמן, אילי קיין מילר ואביטל פרד, כתבו בנימוקיהן: "הפרס מציין את רוחב היריעה והברק של המנהיגות היהודית הצעירה וד"ר תומר מלחי, בעל תואר דוקטור בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית במדעי הקרקע והמים, מגלם בעשייתו את הערכים הללו".
הופתעת מקבלת הפרס?
"הופתעתי לגמרי כאשר מר ברונפמן בישר לי בשיחת וידיאו: 'זכית בפרס'. זהו כבוד עצום בשבילי ובשביל כל עובדי כלטיבאייד. הלוואי ויכולנו לפעול גם ברחבי המזרח התיכון וליצור שם קשרים חקלאיים, מקצועיים ואישיים. אני מאמין גדול במודרניזציה של חקלאות כאמצעי לקידום הבנות בינלאומיות. להדריך את איכרי סוריה, לבנון ורצועת עזה כיצד לגדל, למשל, שסק רווחי – זהו חזון השלום החקלאי שלי".
