בשלהי שנות ה-90 עקר אביתר בנאי למצפה רמון אחרי מסע בהודו, בהרי ההימלאיה ובדקדנס התל-אביבי, כדי שהשקט המדברי יעניק לו מנוחה והשראה. בנאי יצר במצפה רמון עם חבורתו את אלבומו השני, הנהדר והמרגש "שיר טיול". על התקופה הזאת כתב לימים באינסטגרם: "במשך שנה גרנו ביחד במצפה רמון. חבורה של אנשים שרצתה לפרק את הצורה של העולם ולהרכיב מחדש".
רבע מאה חלפה מאז אותו אלבום, ומאז נשבו הרבה רוחות ומוזיקה במדבר והעיירה הדרומית המנומנמת והנידחת שינתה פניה. בשנים האחרונות פורחת בה סצנה תרבותית וגם קולינרית מרתקת: פסטיבלים, הופעות, סינמטק, בתי ספר לאמנויות, גלריות ושלל מיזמים. "תמיד קורים במצפה כמה דברים במקביל", מדווחת נועה בר, הספרנית של העיירה. "התרבות מאוד מגוונת, כמו האוכלוסייה".
"קואליציית הרגאיי המדברית" מקיימת במקום כל כמה חודשים פסטיבל רגאיי. ולא כדאי להחמיץ גם את מיזם "שיטפון" – אירוע שבו 60 אמנים מתקבצים ליום אחד ברובע האמנים ומרימים פסטיבל שמשלב יכולות אמנותיות גבוהות עם תשוקה אמיתית. "הגיוון הוא מה ששומר על מצפה שפויה", סבור רן ליבנה, מפיק ומוזיקאי.
בין הסיבות לפריחה של מצפה רמון בשנים האחרונות היא העובדה שמדובר בטריטוריה מוגנת ובטוחה שאנשים מצאו בה מקלט בתקופות טעונות, מהקורונה ועד המלחמות עם איראן. במהלך שאגת הארי, נשמעה בה אזעקה אחת, וגדודים של אזרחים נהרו למצוא בה מפלט ושלווה.
לדברי אוריה רייך, אחד הכוחות המניעים של התרבות בעיירה: "מה שמיוחד זה שאנחנו מאוד רחוקים מכל דבר אחר. פריפריה קיצונית. השנים האחרונות עמדו בסימן טראומות, אז בגלל שמצפה רמון היא מקום קטן, רחוק ובטוח מאוד, זה יצר עשייה".
אבל מצפה פורחת לא רק בשעת חירום ומשבר. "בארץ יש שלוש סצנות מוזיקליות אמיתיות, בהן הדברים מבעבעים עליך: ירושלים, תל-אביב ומצפה, בה גרים רק 6,000 איש", מכריז ליבנה, שהקים עם איתמר כשרי, מפיק ואיש סאונד, את חברת Frequency south (תדר דרום), והם מנהיגים יחד אולפן, מרימים פסטיבלים, כמו "דזרט רוק" (ראו מסגרת) שייערך בסוף החודש. "חלק מהקסם של התרבות פה שהיא בדרך כלל גרילה ואנדרגראונד", הוא מאפיין.
בביקור שערכתי לאחרונה באחד מלילות חמישי ברחבי מצפה רמון, בעיקר ברובע האמנים (דרכי הבשמים), קשה היה שלא להתרשם. ההיצע לא מבייש ערים ויישובים גדולים בהרבה.
"הברך": הבר שהפך למוסד
"הברך" של אוריה רייך ודן לוי הוא ה-מוסד המקומי. רייך, שהגיע למצפה כדי לרקוד, פתח את המקום לפני 11 שנה. בהתחלה הוא תיפקד כבר מקומי, ועם השנים צבר תאוצה ומעמד. הקהל שלו מגוון, קולי וכיפי, מהומואים משופמים ועד לנשים דתיות עם בובו, מוותיקי מצפה ועד היפסטריות תל-אביביות. ב"הברך" אפשר גם לאכול וללגום טוב, כולל קוקטיילים יצירתיים ומנות טבעוניות. בסופי שבוע מפנקים עם ספיישלים. למזלי ולשמחתי הגעתי ביום שבו השף איתי בארי, המכונה תוי תוי, הרים פופ-אפ תאילנדי. הוא התקין מאכלים מחבל איסאן: סלט פפאיה חריף, סלט בשר קריספי, אגרולים משגעים ממולאים בירקות ואטריות, קינוח פודינג בננה וקוקוס וכמובן פאד תאי. הוא למד את רזי המטעמים הללו מקמוק ובונלט, זוג נשוי, שעבד במשק של אביו במושב פארן בערבה. "כל כך אהבתי את האוכל של קמוק, כשהייתי חוזר מבית הספר, הייתי ישר הולך אל הבית שלה", מספר בארי. "שם חיכה לי האוכל הכי טעים בעולם".
בארי גר שנים אחדות במצפה, ועבד בה כמסגר. הוא אמנם שב למחוזות ילדותו בערבה, אבל מדי פעם הוא בא לבקר את החברים וגם כדי להציע את האוכל הטעים שלו. "קורים במצפה דברים מיוחדים. זורמת פה אנרגיה שונה", הוא אומר.
"מדבר יין": יינות מהנגב והופעות שקיעה
"אני מרגישה חשוף", אומרת דבורי, זמרת-יוצרת, סטודנטית בבית ספר למוזיקה המקומי, במהלך ההופעה שלה ב"מדבר יין". ואז היא מציגה את השיר הבא, "אותו כתבתי בתחילת ההיריון, כשהייתי בווייטנאם". מדובר בהופעת כובע – וכיאה לעידן שלנו, הקהל יכול לתרום בסוף באמצעות הביט לדבורי ולהודות לה על כישרונה והרצון שלה לפתוח את הלב.
"מדבר יין" הוא מקום מהנה, שמאחוריו ניצבים זוג מקסים — גבריאל טנא שעלה לבדו בגיל 19 מקוסטה-ריקה ורעייתו הדרי — וכן ינון ביטון. "הקונספט שלנו זה יינות מהנגב. כל היינות שראית על המדפים הם מהמדבר. גם שמן הזית", מספר גבריאל בגאווה לוקאל-פטריוטית. בר היין הפך לאט-לאט למרכז תרבות. "כל שישי יש אצלנו הופעת שקיעה. יושבים על המרפסת, רואים הופעה על רקע השקיעה", מספרת הדרי. "השמועה עלינו מתגלגלת ולא רק ממצפה רוצים לבוא להופיע. בגלל הביקוש, אנחנו עורכים הופעות גם בחמישי בערב. אנחנו מחפשים אנשים שמתאימים לווייב שלנו, למשל מוזיקאים של ג'אז או זמרות של מוזיקה אקוסטית, שנעים לשמוע אותם עם כוס יין. אנחנו פחות רוצים דברים שמורידים. פחות רוצים מוזיקאים שבוכים או מרעישים. לפעמים אנחנו מקיימים טעימות יין והרצאות".
"הספרייה": הלב הפועם של מצפה
בכניסה ל"הספרייה", מוסד שכולו אהבת ספרים וקריאה, תלוי לוח מודעות שמתפקע מרוב מידע על פעילויות: שעת סיפור, כיתת אמן, אירועים לילדים, הופעות, מכירת ספרים משומשים, הקרנת סרט ושיחה עם הבמאי. "'הספרייה היא הלב הפועם של מצפה", מכריזה הספרנית נועה בר. "היא גם מקום שבאים לקרוא בו ספרים, וסטודנטים באים אליו ללמוד, שקט ונעים כאן. הספרייה מהווה מקום מפגש לכל הקהילות המגוונות של מצפה. היא מאוד ניטרלית, במובן הטוב של המילה – יש בה מקום לכולם. אין בה עניינים פוליטיים. יש ב'הספרייה' אנרגיה שקשה להעביר אותה במילים. הספרייה מאפשרת לכולם להיות מי שהם. משהו מאוד חי".
אז לא מפתיע שיוצרים שמחים להגיע אליה. ביום שבו פקדתי את הספרייה הופיע הזמר-יוצר הוותיק, האיכותי והמוערך עמיר לב. השירים שלו, שתמיד מספרים סיפור, נשמעים טוב במיוחד כשהוא מוקף במדפי ספרים. תפאורה מושלמת והולמת.
הספריה מנוהלת על ידי רונן שטרן, מוזיקאי בעברו, שהיה בליין גותי במועדון הפינגווין התל-אביבי המיתולוגי בשנות ה-80, "בימים שלרמי פורטיס עוד היה שיער ארוך", וכיום כיפה גדולה מתנוססת על ראשו. שטרן מעדיף להכביר במעשים מאשר במילים, אז ליבנה מעיד במקומו: "'הספרייה' היא מרחב מקיים תרבות, שמוחזק היטב. כל כך יפה פה", מה שנכון. גם האקווריומים שפזורים ברחבי הספרייה מוסיפים ליופייה ולאופייה.
"הרחם": מועדון אינדי ישראלי
בזמן המלחמה עם איראן היה קשה להכניס קיסם למועדון "הרחם", הצמוד ל"הברך", מרוב שהוא היה מפורק. בביקור הנוכחי זכיתי לראות שתי הופעות: אמרי שריף, צעירה יפה ומוכשרת בת 19, מקיבוץ גשר הזיו בגליל המערבי, ש"השירים שלה הם כמו ציור", מאבחן בן הזוג שלה, מוזיקאי אף הוא. "המוזיקה שלי היא מה שיוצא לי מהגוף ומהנשמה", אומרת שריף. "רוק אלטרנטיבי אינדי. מושפעת מסוניק יות'. פעם ראשונה שאני מופיעה במצפה. מרחיבה את הגבולות".
אחריה עולה עומרי חליבה, זמר-יוצר מבטיח בן 27, שופע קסם אישי, שכדאי מאוד לגלות. חליבה, בן להורים שפים, הוא סו-שף שעובד במסעדת "בוץ" המדוברת, שהוקמה לאחרונה במצפה רמון. "לפני ארבע וחצי שנים עברתי לכאן כדי לעבוד על האלבום הראשון. אני עושה אינדי ישראלי. לא מזרחית ולא היפ-הופ. לא מיינסטרים. מצפה רמון מאוד לא מזוהה עם מיינסטרים. משהו במדבר, בשקט, בכל החוויה של להתנתק מהנורמה, מהמרכז. יש קצב אחר לגמרי והוא מייצר מוזיקה אחרת.
"אתה מרגיש פה את הבדידות. יש פה באמת בדידות מטורפת, והיא נושא שחוזר בשירים ובחוויה שלי. הבדידות לא קשורה בהכרח לאהבה זוגית. אתה לבד, ואתה חייב להתמודד עם הלבד שלך. אני מעדיף לחיות במדבר, מנותק לחלוטין מאשר להיות בשיא התופת של תל-אביב. חייתי שם, ואני פחות אוהב".
מסיבה בחורשה: מדורות ואוהלים
את המסע הלילי אנו חותמים במסיבה באחת החורשות מחוץ לעיירה. מדובר בהתארגנות פיראטית, משפחתית, חברתית. אנו נוסעים בשבילי המדבר עד שמגיעים קרוב למקום ההתכנסות. את חשיכת הלילה מאירים אור ירח ושרשרות של נורות צבעוניות. למרות צינת המדבר, משפחות וחבורות נשארות לישון באוהלים. קומץ מגיע עם קרוונים. גם המדורות עוזרות להתחמם. המוזיקה גוברת על קולות החיות בשממה שמסביב.
הפסקת חשמל קוטעת את ההופעה של להקת "בני עשרים", אחרי שני שירים. אבל הבליינים והמזמרים לא נואשים וממתינים להסדרת התקלה. "חברי הלהקה מגדירים את עצמם כהיפים. הם צעירים ויפים", אומרות לנו שתי נשים. "אל תתרשם מהקהל על סמך הפגישה איתנו. אנחנו הסבתות היחדות כאן". הסבתות פורשות עד מהרה, אבל שאר הבליינים והבלייניות ימשיכו לרקוד לתוך השישי-שבת.
פסטיבל: רוק במדבר
בסוף החודש ייערך בפעם החמישית פסטיבל "דזרט רוק", אותו כוננו אושיות המוזיקה והסאונד רן ליבה ואיתמר כשרי. המהדורה הנוכחית תתקיים בחאן שיטים, בדרום הנגב (40 דקות דרומה ממצפה). והצמד מבטיח "28 שעות של רוקנרול מקומי מתרבות האינדי הישראלית העכשווית. רוקנרול קשוח לצד פולק. תרבות אלטרנטיבית מחוץ לזמן ולמרחב".
"דזרט רוק" גדל משנה לשנה, וטווח הגילים של המבלים והמבלות נע בין שש ל-60, כולל משפחות. השנה יופיעו בו 28 אמנים והרכבים, בהם הזאבות, גיאגיא, שן, מטאטא השמד ואקסיות. כן ייערכו סדנאות ואירועי אמנות. הלינה בקמפינג, קיימות אפשרויות לינה בחדרים ובאוהלי גלמפינג. 29-30 במאי.
