בבית הכנסת בבודפשט בירת הונגריה, נועם, לוחם בסיירת הנח"ל שהשתקם מפציעת ראש קשה, עלה לשאת תפילה לשלום חיילי צה"ל. בליבו הוא נשא גם תפילה אישית לרפואת חברו לצוות, א', שנפצע באותו אירוע קשה ועדיין נמצא בשיקום בבית החולים. מהשורה הראשונה בעזרת הנשים מביטה אליו אווה ברגר, בת ה-91, שנולדה וגדלה בהונגריה. כילדה בת 10, איבדה את כל משפחתה המורחבת שנרצחה בשואה; רק הוריה והיא, הבת היחידה, ניצלו.
"הייתי בת מזל, לא היינו בגטו. התחבאנו, עברנו בית כל יומיים-שלושה, לא הבנתי בכלל מה קורה", היא מספרת, ונזכרת בבית שבו חיה עד שברחו: "הוא היה מול בית חולים גדול, לשם הביאו את כל החיילים הפצועים מהמלחמה. זה מה שראיתי כילדה". עם סיום התפילה של נועם, בעצמו נכד לשורד שואה, היא אומרת: "זה כואב, וגם מדהים, לראות בחור כזה, שנפצע ועדיין מגן על מדינת ישראל".
זו לא הפעם הראשונה שבה אני פוגשת את נועם (22). הפעם הקודמת הייתה בבית החולים תל השומר, כאשר הגיע עם חבריו לצוות Z1 מסיירת הנח"ל, כדי לבקר את א', הפצוע הקשה ביותר מהאירוע. באסון נהרגו חמישה לוחמים: סרן יאיר יעקב שושן, סמ”ר יהב הדר, סמ”ר גיא כרמיאל, סמ”ר יואב פפר וסמ”ר אביאל וויסמן זכרם לברכה, ו-11 לוחמים נפצעו, שמונה מהם באורח קשה.
השנה הצטרף נועם למשלחת “שליחים במדים” של הסוכנות היהודית, כדי לשתף את חברי הקהילה היהודית בבודפשט בדרך שעברו יחד הלוחמים, מגיוסו באוגוסט 2023, דרך ההכשרה וסיום המסלול אחרי שנה וארבעה חודשים, ועד לתמרון ברצועת עזה; הפציעה והשיקום שלו ושל חבריו שנפגעו בתקרית הקשה; על ההחלטה שלו לחזור ליחידה ברגע שהתאפשר, כדי להשלים את השירות הסדיר; ועל זיכרון חמשת חבריו שנפלו. “הם הולכים איתנו, הם מקור כוח בשבילנו. זוכרים אותם ואת חמש המשפחות שלהם, שיחד הפכנו להיות משפחה אחת גדולה”, הוא אומר, “וזוכרים את א’, שמתמודד עם פציעת ראש קשה, ועדיין נלחם לחזור לחיים שלו”.
נועם חתם את ביקורו בשיחה עם בני ובנות נוער יהודים החיים בבודפשט. אחרי ששיתף בסיפורו, נשאל אם היה בוחר להתגייס כלוחם, גם אילו היה יודע שייפצע בלחימה. "הייתי עושה את זה שוב ושוב. בשביל זה התגייסנו לצבא, כדי לתרום כמה שיותר. אם יכולתי לעשות יותר, הייתי עושה עוד", השיב בביטחון. "אני שמח שהזהות היהודית בקהילה חזקה כל כך. זה שאתם קוראים לעצמכם 'הקבוצה הציונית' זה מרגש מאוד. זה נותן גב למי שחי בארץ, הידיעה שגם בחו"ל יש קהילה יהודית חזקה. זה מה שמחזיק את כולנו ביחד".
"הפנים האמיצות של ישראל"
נועם הוא אחד מבין 130 חיילים וחיילות שהשתתפו השנה במיזם "שליחים במדים" של הסוכנות היהודית. בימים המורכבים שבין יום השואה ליום העצמאות, יצאה לדרך זו השנה הרביעית המשלחת שיזם יו"ר הסוכנות, אלוף (מיל') דורון אלמוג. המשלחת היא חלק ממיזם "קירוב לבבות" בשיתוף זרוע היבשה בצה"ל, אגף משפחות, הנצחה ומורשת של משרד הביטחון והקרן לתובענות ייצוגית. אלמוג התייחס לאישור החריג ליציאת המשלחת, עוד במהלך מבצע באיראן ומערכה בלבנון. “בימי מלחמה ובאופן חסר תקדים, צה”ל אפשר למיזם לצאת אל הקהילות היהודיות בעולם, מה שמדגיש את חשיבות הקשר ליהודי העולם כמשימה לאומית מהמעלה הראשונה”.
סגירת מעגל בגרמניה
רס"ר (מיל') רחל באייר (27) השתתפה גם היא במיזם, ויצאה ב-19 באפריל למשלחת לגרמניה, שם נולדו סבה וסבתה. השניים, זוג נוצרים אוונגליסטים, בחרו להגיע לישראל בשנת 1972 והיו ממקימי "צדקה", בית אבות סיעודי במעלות ובית הארחה לשורדי שואה בשבי ציון. "זה סיפור של אמונה, לא ממקום של כפרה. הם מאמינים באלוהים, רצו להראות לעם ישראל אהבה ופעלו בשליחות", שיתפה באייר. "תמיד בבית דיברנו גרמנית, אף פעם לא הסתרנו שזה המקור שלנו. אבל אנחנו גם ישראלים לכל דבר ועניין".
כשבגרה, בחרה באייר להתגייס למסלול לוחמה. "לא הכרתי לפני כן לוחמות, אבל הבנתי שאני אוהבת את השטח ורוצה לתרום כמה שיותר", סיפרה. בשנת 2017 שובצה לשירות כלוחמת ביחידת חילוץ והצלה, ושירתה כחובשת קרבית. "זה השירות הכי משמעותי שיכולתי לבקש לעצמי", קבעה.
גם שאר האחים לבית משפחת באייר הציבו לעצמם מטרה להשלים שירות משמעותי. "הקרדיט כולו להורים שלנו, זה החינוך מהבית", שיתפה רחל בגאווה. אחריה בסדר האחים נמצאים אודליה, שהתגייסה מחזור אחריה לאותו מסלול בדיוק כלוחמת, וצ' ששירת ביחידה מובחרת – שניהם כיום מתייצבים למילואים. בן הזקונים, א', משרת כיום כלוחם בחטיבת הצנחנים. ביניהם אוריה ז"ל, ששירת כלוחם במגלן. אוריה נפצע ב-14 בדצמבר 2023, בפיצוץ מטען בדרום רצועת עזה. בתקרית הקשה נפצעו שבעה לוחמים נוספים. "הייתי בסבב מילואים, אבא שלי התקשר ואמר שאוריה נפצע. בדרך לא הבנתי מה המצב שלו, אבל הכי פחדתי מפגיעת ראש. בתור חובשת אני יודעת מה ההשלכות", שיתפה רחל. המשפחה עטפה את אוריה בזמן שנאבק על חייו. "טיפול נמרץ זו חוויה סוריאליסטית, אני קוראת לזה חדר המתנה לגן עדן. חלק יוצאים ממנו וחלק ממשיכים".
אחרי שלושה ימים אוריה נפטר, כאשר נקבע לו מוות מוחי. "זה היה זמן של חסד, באותה תקופה לא היה ברור מאליו שיש לנו את מי לקבור. הייתה לנו פרידה, להודות על הזמן עם אוריה, 20 שנה שזכינו בו כאח", סיפרה האחות השכולה בכאב.
את המפגש האחרון שלהם היא זוכרת היטב: "בהפסקת האש הראשונה הוא יצא מעזה, ואני זוכרת את החיבוק שנתן לי, חזק וטוב". באייר מספרת בגעגוע על האח הקטן שהיה "שקט ומופנם", אבל אחרי המכינה הקדם-צבאית והגיוס לצה"ל, החל לפרוח: "ביחידה הוא ממש זרח, היה לו טוב. הצוות שלו הפך למשפחה שלו".
ההחלטה שלה לצאת למשלחת השנה, גם במחיר היעדרות מבית העלמין ביום הזיכרון, הייתה מבחינתה ברורה מאליה. "אני לא צריכה את יום הזיכרון כדי לזכור את אחי, אני זוכרת אותו בכל יום. להיות בגרמניה, עם הסיפור המשפחתי שלי, זה חזק יותר עבורי", הסבירה. "סבא וסבתא שלי בחיים לא היו מאמינים שאעמוד פה במדי צה"ל". למפגשים עם הקהילה היהודית בגרמניה היא הגיעה עם מסר ברור: "לא לשכוח את הפצועים, שעוד נאבקים לחזור לחיים, ואת המשפחות שלהם שמקדישות את חייהן להחלמתם".
עם חזרתה מהמשלחת, ובמקביל ללימודי הרפואה באוניברסיטת בן-גוריון, התייצבה באייר לסבב המילואים השישי שלה. בסיכום החוויה שיתפה: "מטורף לראות מה היהודים בחו"ל עושים למען הקהילה שלהם. הבנתי כמה חשוב לחזק איתם את הקשרים מהארץ. ליהודים בעולם יש תפקיד משמעותי מאוד, והמפגש איתם נתן לי תמונה רחבה על ההתמודדות שלהם, שגם היא, כמו המציאות בישראל, מורכבת מאוד".
