"אנחנו כאן כדי להישאר. כאן נקים את הבית שלנו, כאן נפתח עסקים, נהיה חלק משיקום העוטף", זה המסר שחוזר על עצמו בקרב צעירים, כולם יזמים ובעלי חזון, שהתקבלו לאחרונה לתוכנית TKUMUP של מינהלת תקומה, במסגרתה זכו צעירים נמרצים למענק של עשרות ומאות אלפי שקלים כדי להקים ולבסס את העסק שלהם כחלק משיקום האזור.
התוכנית, עליה הכריזה לפני כחצי שנה המינהלת, כשותפות עם רשות הצעירים במשרד נגב גליל ואשכול נגב מערבי, קרן אדמונד דה רוטשילד ושותפויות רוטשילד, פנתה ליזמים ובעלי עסקים, בני 18-35. המינהלת הקדישה לתוכנית 7 מיליון שקלים. לפנייה הגיבו כ-200 מועמדות ומועמדים תושבי העוטף, שביקשו להקים עסק חדש או להקפיץ את העסק הקיים שלהם, במטרה לייצר פרנסה יציבה ותעסוקה מקומית לחבל.
6 צפייה בגלריה
רינת לוי. "אחרי ה־7 באוקטובר הבנתי כמה נחוץ להכווין נערות לשירות משמעותי"
(Levana-Wedding, Levana-Wedding)
לפני כחודש, נבחרו, מתוך כל המועמדים, 25 עסקים, שבבעלות 27 יזמים, תרצו, 'כרישים' מאזור העוטף, בתחומים שונים, בהם קולינריה, טיפול, חקלאות. כל מיזם קיבל מתקומה מענק כספי, שנע בין 100,000 ל-350,000 שקל, לצד מעטפת תמיכה של כלים פרקטיים להקמת ופיתוח העסק, כגון ימי עיון, ליווי עסקי אישי, הרצאות השראה וחברות בקהילה עסקית מקומית. "השיקום של חבל תקומה לא יימדד רק בבנייה של בתים ותשתיות, אלא ביכולת לייצר כאן עתיד כלכלי יציב לדור הצעיר, שבחר לחזור ולהקים כאן את חייו", ציין ראש מינהלת תקומה, אביעד פרידמן.
מוסף "ממון" מביא את סיפוריהם של ארבעה מהעסקים הזוכים.
הלוחש לסוסים
אפיק עמר, בן 23, ממושב תושיה, יישוב כפרי דתי, סמוך לנתיבות, קיבל 350,000 שקל עבור הקמת חוות סוסים לרכיבה טיפולית. עמר, שמתחרה באופן פעיל בהתאחדות הספורט בענף הריינינג, ומדורג במקום הרביעי בארץ, הוא מדריך רכיבה טיפולית ומדריך רכיבה מערבית. בימים אלו הוא נמצא בשלבי הקמה ראשוניים של "חוות טל - חוות סוסים רב תחומית לרכיבה טיפולית", במושב.
"החיבור שלי לסוסים הוא לא רק מקצועי, הוא קודם כל סיפור אהבה שהתחיל בגיל 12. הסוסים היו עבורי תמיד מקום של שקט, עוצמה ותקשורת ללא מילים. כמי שחי ונושם את עולם הרכיבה ומתחרה ברמות הגבוהות ביותר בארץ, הרגשתי שזו חובתי להביא את הכלי המדהים הזה הביתה, לתוך הקהילה שלי בשדות נגב ובעוטף. בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, הצורך בטיפול ושיקום הפך למשימה לאומית. ראיתי את המחסור בחוות טיפוליות באזור והבנתי שהשילוב בין האהבה הגדולה שלי לסוסים לצורך הבוער של הקהילה בשיקום הוא השליחות שלי. להקים את החווה דווקא כאן זה הניצחון האמיתי שלנו. להישאר, לבנות ולהפריח את חבל הארץ הזה מתוך הריסותיו".
המענק מתקומה, הוא ממשיך, "מהווה את קרש הקפיצה, שיאפשר להפוך חלום אישי לתשתית קהילתית חיונית. המטרה המרכזית שלי היא שכל מטופל באזור, יוכל לקבל מענה שהוא זקוק לו בצורה נגישה ומסובסדת. המענק מאפשר לבנות את הבית הזה עבורם, ולתת לסוסים לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב, לרפא".
השורד שמצא מפלט
שחר לוין, בן 25, ממושב תלמי יוסף במועצה אזורית אשכול, קיבל 150,000 שקל כדי להרחיב את מועדון פוצ'יבולי, ספורט חופים שנולד בברזיל, ומשלב בין כדורגל לכדורעף. לפוצ'יבולי נחשף לוין במהלך טיול לברזיל, שעשה לפני כארבע שנים, אבל מה שהכריע את הפיכת התחביב לעסק ועוד בעוטף, היה טבח ה-7 באוקטובר, ממנו הצליח להינצל. "הייתי במסיבת הנובה עם עוד עשרה חברים מהאזור", הוא מספר. "בהתחלה, לא התרגשנו, אבל כשהבנו שיש פה משהו קצת חריג, החלטנו לחזור הביתה. ואז נתקענו בפקק של כביש 232, בו התרחש טבח נורא של עשרות אזרחים וחיילים. הצלחנו להינצל, ולאחר כחמש שעות, הגענו למושב פטיש, אליו הגיעו מאות ניצולים מהנובה. אנחנו ניצלנו, אבל לצערי, בין הנרצחים היו ידידה טובה שלי, שליו מדמוני, ובן זוגה, גיא לוי. איתה טיילתי בדרום אמריקה, והיא, למעשה, אחראית להיכרות שלי עם הפוצ'יבולי".
בשנתיים האחרונות, עד לפני כחודשיים, התגורר לוין בת"א, ולפני כחודשיים חזר לתלמי יוסף. "רציתי את ת"א, כדי לצאת קצת ולקחת אוויר מהבית והאזור. עשיתי קורס מאמנים בברזיל. בהמשך רכשתי מועדון פוצ'יבולי בת"א בשם "האמיגוס", ולמעשה, המקום שהקמתי בתלמי יוסף, הוא השני".
לוין גם מגויס כמעט שנתיים בצו 8. אמנם, הוא היה לוחם בצנחנים בשירות הסדיר שלו, אבל בעקבות היותו ניצול הנובה, הוא מספר, לא אפשרו לו להילחם בעזה, מחשש לפוסט טראומה, והוא משולב בכיתת כוננות אוגדת עזה.
למה חזרת לעוטף?
"הבנתי שזה המקום שבו אני רוצה לחיות. אמנם, בת הזוג שלי עדיין בת"א, אבל אני מקווה שאשכנע אותה להתגורר בתלמי יוסף. ה-7 באוקטובר והמלחמה הוכיחו לי, שהחיים קצרים לפעמים ולא צפויים, ולכן אני חייב לעשות את מה שאני באמת אוהב. שליו, למשל, לא הספיקה, לצערי".
הוא בנה מגרש מאחורי ביתו, הביא אליו חול ים, והחל לפרסם את הבשורה. "בדקתי ודיברתי עם אנשים במועצה, ראיתי ששואלים ומתלהבים, אבל אין מגרשים ואין מאמנים, הכי קרוב זה אשדוד. החלטתי שאני אעשה את זה. הספורט הזה, מעבר להיותו ספורט מרתק, יוצר קהילה. זה היה החלום שלי. היום יש כבר 50 צעירים, בני 15 עד 25, במרכז שהקמתי, סוג של מקום מפלט.
"הכסף שקיבלתי מתקומה ישמש להרחיב את המקום ולהוציא בהמשך חבר'ה לקורס מאמנים. חזרתי לכאן, כדי לא לוותר על הבית. לשמחתי, יותר ויותר חוזרים לכאן, אנחנו כאן כדי להישאר. ואם בין היתר, בעזרת המיזם הזה, יותר אנשים יבואו או יישארו להתגורר בעוטף, עשיתי את שלי".
כושר קרבי לנערות
רינת לוי קהתי, בת 25, מקיבוץ ניר עם, קיבלה מתקומה 100,000 שקל לפיתוח המיזם שלה, הקמת קבוצות כושר קרבי לנערות, "האחיות שלך לחיים". לוי קהתי, שנולדה בקצרין, שימשה בשירותה הצבאי לוחמת בגדוד חילוץ והצלה בזיקים, וכך הכירה את הדרום, בו החליטה, בסופו של דבר, להקים את ביתה. "בשירות הצבאי, כשהכשרתי לוחמות, הבנתי את אחת הבעיות הקשות המתלוות לשירות החשוב הזה. מגיעות צעירות מפוצצות במוטיבציה, אבל הן יחסית רזות ולא גבוהות, ונדרשות לעומסים זהים לשל הגברים, מה שמביא לפציעות רבות ולבעיות רפואיות. הנושא חדר עוד יותר לתודעה שלי ב-7 באוקטובר, ולאחר מכן החלטתי לפעול, כדי להוביל שינוי בתחום".
איפה היית ב-7 באוקטובר?
"הייתי בבית הוריי בקצרין. הקפיצו אותי ואת הפלוגה לבארי, שם לקחתי חלק במשימות מורכבות. לצערי, חברה קרובה שלי, סרן אלינה פרבוסודובה, נהרגה בבסיס אורים. ב-7 באוקטובר היא סגרה בבסיס כמפקדת תורנית, ועם תחילת המתקפה נכנסה לחמ"ל ועם הסמב"ציות תיפעלה את האירוע והקפיצה כוחות לקיבוצים. אך העזרה לא הגיעה בזמן והיא נרצחה באכזריות. האירוע הזה וגם ההשתתפות שלי בקרב בבארי, חיזקו אצלי הרבה מורכבויות במה זה להיות אשה. הבנתי כמה זה נחוץ. היינו שלוש לוחמות. כשהגענו לאזרחים, להציל אותם, זה לא עניין אף אחד אם אני גבר או אשה. הם רק רצו שיצילו אותם".
וזה מה שגרם לך לעבור להתגורר בעוטף?
"החלטתי לסיים את שירות הקבע שלי. ניסו לשכנע אותי להישאר, אבל החלטתי שאני רוצה להקים משפחה, להיות אמא. זה חלק מההשפעה של ה-7 באוקטובר עליי. באוגוסט 2024 השתחררתי, ביולי 2025 נישאתי להראל, יליד אשקלון. אנחנו פה מרצון, מהבנה, שאם פה לא יהיה בטוח, אז בשום מקום אחר במדינה לא בטוח. מעבר לזה שניר עם הוא אחד המקומות היפים בארץ ויש פה חיי קהילה נפלאים".
קיבלת 100,000 שקל לפיתוח המיזם שלך. ספרי על התוכניות העתידיות שלך.
"המיזם נועד להכווין נערות צעירות לשירות משמעותי בצה"ל באמצעות אימוני כושר, הכנה מנטלית וידע פרקטי. אחת המטרות היא גם לצמצם את כמות הלוחמות הסובלות מפציעות עומס במהלך השירות. נכון להיום העסק פעיל עם קבוצות בשדרות, באר שבע, נתניה ואשדוד, ובעזרת הכסף שקיבלתי, יקומו עוד קבוצות, למשל בתל אביב ובירושלים. נכון להיום יש 173 בנות בקבוצות השונות, וכאמור, אני ממשיכה לגדול. הן נפלאות. אלו הקצינות והלוחמות הבאות בצה"ל. הן חזקות פיזית ובריאות, ובעלות חוסן נפשי".
את רואה את הרמטכ"לית או סגנית הרמטכ"ל מגיעה מאחת הקבוצות שלך?
"אני אפילו יכולה להצביע לך עליה", היא צוחקת. "יש פה בחורה, שבכל פעם אני אומרת לה את זה. הלוואי ויהיו רבים שיסתובבו בין הנערות האלו ויבינו את המוטיבציה והערכים שלהן".
קולינריה בשדרות
מיכל טרייניס, בת 22 משדרות, קיבלה 200,000 שקל כדי לפתח את המסעדה האיטלקית, שהקימה בעיר לפני כחצי שנה. על המסעדה הזו, היא מספרת, חלמה מאז שהייתה בת 14, ואף חסכה לכך כסף. "החזון שלי היה להביא לשדרות קולינריה איכותית עם חווית אירוח נגישה ומרגשת, שתהווה מקום מפגש של תקווה לתושבי האזור, במיוחד לאחר אירועי השבעה באוקטובר. מסעדה כזו גם מחזקת את הכלכלה המקומית, גם מייצרת תעסוקה וגם תחזיר חיים ו"נורמליות" לעוטף", היא אומרת.
מה תעשי עם סכום הכסף שקיבלת מתקומה?
"אשתמש בו להרחבת המסעדה".
קצת משונה בגיל 14 לחלום על הקמת מסעדה.
"עד היום הוריי צוחקים, שבזמן שבנות הכיתה שלי היו מציירות את שמלות הכלה שלהן, אני הייתי מציירת את המסעדה שאפתח. קשה לי להגיד מאיפה החלום הזה מגיע, כי הוא לא מגיע ממקום של אהבת הבישול, אלא מתוך רצון וחזון להקים ולנהל. כי אני לא מבשלת".
היא נולדה וגדלה באשקלון. לשדרות עברה המשפחה כשהיא הייתה בת 18. החלום התחזק כשהייתי מאושפזת במשך כשנה בביה"ח בגלל קרוהן. חשבתי איך החיים שלי ייראו לאחר מכן, והבנתי שאני רוצה להיות עצמאית ולהגשים את החלום שלי".
את הסכום הראשוני, 800,000 שקל, השקיעה במסעדה מחסכונותיה ומכספים שההורים העניקו לה. "לאחר ה-7 באוקטובר פינו אותנו, אבל כשחזרנו ידעתי שאגשים את החלום. לשמחתי, הצלחתי כך לשנות את הנוף של שדרות".
תסבירי.
"רציתי שהמסעדה תהיה מקום ליציאה לצעירים, ולא רק. שהיא תתאים לכל הקהלים. יש במסעדה כ-80 מקומות וגם משלוחים, והיא מלאה. מגיעים לכאן מכל הארץ ומיישובי העוטף. זה מקום שמח".
את המסעדה היא פתחה חצי שנה לפני בשורת המענק מתקומה. "הכסף ילך להרחבת המסעדה, למשל לפתוח בה מקום לאירועים, יש לזה דרישה, לקונדיטור", היא אומרת.
ומה עם זוגיות? חיי חברה, כמו כל בני גילך?
"נישואין ומשפחה? כרגע זה רחוק ממני. היום אני רואה את עצמי יזמת ואשת עסקים. להינשא אפשר גם בגיל 30. בכלל, אני מוותרת על הרבה דברים שצעירות בגילי עושות ועל טיולים לחו"ל. אבל זה ויתור מתוך אהבה. אהבת העסק והרצון לחזק את העוטף".
