חוק רוחני בסיסי קובע שגם אם הדרך נראית עקומה, היקום לעולם לא טועה בניווט. הוא מוביל אל מה שהלב מבקש.
לפעמים יש איזו תחושה שיותר מלהניף צלחת או גביע, מיץ' גולדהאר, הבעלים של מכבי ת"א, משתוקק לייבא לכדורגל המזרח-תיכוני שלנו סטנדרט אחר. לא רק מקצועי, גם תרבותי: יותר ניהול, יותר אחריות, יותר ערכים. במקום בעלים של מועדון כדורגל, האיש החליט להיות סמכות רוחנית עליונה. לא כולל הגלימה.
אז המציאות, מתוקף חוק היקום שבפתיח, מזמנת לבוס של מכבי שוב ושוב סיטואציות סבוכות שיוכל לצאת בהן מוסרי. מאפשרת לו לצאת רכז השכבה של הכדורגל שלנו.
העונה הנוכחית, למשל, הובילה אותו להתעקש על מאמן חף מחשק, במחיר נקודות שחסרות עכשיו למאבק האליפות, רק כדי להוכיח שהרחוב לא מנהל אותו. והיא איפשרה לו השבוע, בהחלטת גרזן, להטיס הביתה מאמן עם בעיות שתייה, שהובילו לבעיות אחרות. ולא עזרה התנצלות בריח אלכוהול, שכנראה הייתה מניחה את הדעת בקבוצות אחרות.
מותר להניח שהבחירה של מכבי במאמנים זרים, כקונספט, יושבת על אותה תפיסה של סטנדרט אחר, כאילו הזר מביא איתו באופן אוטומטי סחורה שאין בשווקים שלנו. רק שהמציאות מלמדת שלא כל מה שנושא איתו ניחוח דיוטי פרי בהכרח עדיף. דרכון נורווגי, עם חותמות של גביע ב-MLS ואליפויות בנורווגיה ובסקוטלנד, לא מבטיח אווירת מסדרון של הוותיקן. לפעמים הוא רק מבטיח מבטא, ו-וויסקי תוצרת חוץ.
הנה לפנינו מאמן שהטביע חותם במועדונים אירופיים נחשבים, וגרר את מכבי אל מחוזות השכונה. אל אירוע שאין בליגה למקומות עבודה.
אין פה טרוניה, חלילה, על בעלים שמבקש לחתור לערכים שלא קיימים ברוב הקבוצות הישראליות. כן יש פה קריאה לבחינה מחודשת של הקונספט שלפיו דברים טובים נמצאים בהכרח מעבר לים.
עד כאן באופן עקרוני, ועכשיו למעשי. אל תגלו שזה בא ממני, אבל במכבי חיפה יש מאמן מצליח, שזקוק, באופן בהול, אימרג'נסי, לשמיים אחרים. או לפחות לדשא שאין מעליו עננה קבועה, הרחק מהסבל שהוא חווה בעונות האחרונות אצל יענק'לה שחר.
מלבד הדבקות בקונספט המאמן הזר, אין באמת מניעה שברק בכר יאמן במכבי. נכון, הוא בצלילה בשנים האחרונות, אבל עם כל מה שראינו העונה ממכבי, מקצועית ומערכתית, כנראה שיש פה מישהו שיוכל להביא יותר. ועל הדרך להמציא את עצמו מחדש.
