אריק זאבי הוא אחד הג'ודאים הגדולים בתולדות מדינת ישראל, אם לא הגדול שבהם. הרגע המפורסם ביותר שלו הוא כמובן הזכייה במדליה האולימפית באתונה 2004, ויש לו גם מדליית כסף באליפות העולם ועוד ארבע מדליות זהב, אחת מכסף וארבע מארד באליפויות אירופה - אבל נקודת הפריצה שלו הייתה באליפות אירופה בפריז 2001, שבה הפך מהבטחה גדולה לג'ודוקא ענק גם בקנה מידה בינלאומי. זה קרה החודש לפני 25 שנה.
זאבי הגיע לפריז כשהוא בן 24, לאחר שזכה שנתיים קודם לכן בארד באליפות אירופה בברטיסלבה וגם אחרי שסיים במקום החמישי הכואב באולימפיאדת סידני 2000 בעקבות החלטת שיפוט מעוררת מחלוקת בקרב על הארד. הוא התמודד עם הצרפתי סטפן טרנו, ולאחר קרב שקול ללא נקודות לשני הצדדים ניסה הצרפתי לנעול את ידו של זאבי בבריח, וכשאריק הבחין כי הם יצאו מתחום המזרן, הוא סימן לטרנו לשחרר את ידו. השופטים החליטו כי מדובר בסימון לכניעה והעניקו איפון לצרפתי. לאחר האולימפיאדה הושעה השופט לשנתיים עקב הטעות הזאת.
"הייתה לי תקופה קשה אחרי סידני כשהבנתי שהכל נזיל", נזכר השבוע זאבי. "זה לא שאם אתה טוב אתה זוכה במדליה, יש אלמנטים שלא בשליטתך. זו הייתה תקופה מאתגרת עבורי, אבל אמרתי 'בוא לא נוותר על הקריירה בגלל דברים כאלה' - ויצאתי לדרך. לפני אליפות אירופה זכיתי בשתי מדליות זהב בתחרויות שהיום נקראות גראנד סלאם, אז אלה היו תחרויות A, ברומא ובפראג. הגעתי לפריז בהרגשה שאני הולך על הזהב, היה לי ברור שאני הולך עד הסוף למרות שזה היה שנה אחרי האולימפיאדה וכל הכוכבים הגיעו, כולל כמה שעלו מהמשקל הנמוך יותר. הייתה לי כבר מדליית ארד באליפות אירופה, אבל הפעם הייתה תחושה שאני הפייבוריט לזהב, וזו פוזיציה קצת אחרת כי פתאום כולם מסתכלים עליך, אפילו מדליית ארד יכולה להיות אכזבה".
כמו תסריט מתוזמר
התחרות נערכה באולם בברסי, שבו הניפה בתחילת אותו שבוע מכבי ת"א את גביע הסופרוליג, והמשלחת הישראלית רצתה להמשיך את החגיגות. "באותו יום הייתה סוג של דריכות", מספר זאבי. "הייתי טיפה לחוץ באותו בוקר, אבל אחרי הקרב הראשון שהיה קשה וקשוח הכל התחבר והקרבות נגמרו באיפונים". זאבי עלה אוטומטית לסיבוב השני, שבו ניצח את האוקראיני רוסלן משורנקו, שהיה מדליסט אולימפי בסידני במשקל עד 90 ק"ג ועלה ל־100 ק"ג. ברבע הגמר הוא ניצח את ההולנדי אלקו ואן דר חיסט ובחצי הגמר גבר על איברי ג'יקוראולי הגיאורגי. בגמר חיכתה לזאבי דמות מוכרת: "כמו בתסריט מתוזמר, הצרפתי טרנו שניצח אותי בסידני ישב מולי על הכיסא כמאמנו של ז'וסלן למר. מיד אחרי האולימפיאדה הוא פרש ומינו אותו למאמן הראשי של הנבחרת במהלך קצת מעורר מחלוקת. ניצחתי את למר באולם הביתי שלו לעיני 14 אלף צופים, וזו הייתה כפרה מושלמת על מה שקרה בסידני.
"זו הייתה שנת הפריצה שלי, עם שני הפסדים בלבד בכל השנה. חודשיים מאוחר יותר הגעתי לאליפות העולם במינכן, הפסדתי בקרב הראשון לקנדי ניקולס גיל ואז הלכתי למשקל הפתוח, הוצאתי שם את העצבים והגעתי עד לגמר, שם הפסדתי לרוסי אלכסנדר מיכאלין".
פוליטיקה באתונה
ההתחלה הייתה צנועה, במתנ"ס בפרדס כץ עם המאמן רמז ממיסטבלוב. "אז, כשהייתי בכיתה ב', לא באמת חשבנו במושגים של אולימפיאדה, אלא לזכות באליפות האזורית. בגיל 12 וחצי זכיתי בפעם הראשונה במדליה באליפות ישראל לילדים, ואז התחלתי לראות בזה משהו שהוא יותר גדול מסתם חוג. הזכייה באליפות ישראל לבוגרים הייתה הפתעה, הייתי בן 15 בכיתה ט' ופתאום מנצח את האח הגדול של אורן סמדג'ה, את איציק. זה היה המפנה, כי העלו אותי לנבחרת הבוגרת של משה פונטי, שהתכוננה אז לאולימפיאדת ברצלונה. פתאום הכל קיבל זווית יותר מקצוענית, אתה מתחיל לנסוע לחו"ל עם הנבחרת, ואז הבנתי שאני רוצה להיות ג'ודאי אולימפי.
"עשיתי את הקריטריון הבינלאומי לאולימפיאדת אטלנטה 1996, אבל אז הייתה את השטות הזאת שיש קריטריון ישראלי שהוא גבוה מהבינלאומי, אז למרות שהייתי בן 19 החליטו לא לשלוח אותי ונשארתי בארץ. אחר כך שינו את ההחלטה הזאת, ועכשיו הקריטריון הישראלי הוא גם הבינלאומי, אז עשיתי קריטריון לחמש אולימפיאדות אבל השתתפתי רק בארבע".
השיא היה כמובן הזכייה במדליית הארד ב־2004. "הגעתי לאתונה פייבוריט, אחרי שלוש זכיות באליפות אירופה, והייתי בלתי מנוצח באותה שנה. הגעתי לרבע הגמר והפסדתי בקרב מעורר מחלוקת לקוריאני ג'אנג סונג־הו, עד היום אני מתעורר עם הקרב הזה. מיד בהתחלה זרקתי אותו, השופט המרכזי נתן איפון, אבל שני השופטים האחרים שינו את ההחלטה לווזארי. עשיתי בהמשך גם יוקו וקוקה והובלתי ביתרון מוחלט, ואז 57 שניות לסיום נכנסנו לסיטואציה שהעדפתי ליפול על הצד, העיקר שלא יהיה איפון. השופט המרכזי נתן ווזארי ושני שופטי הצד שינו לו את ההחלטה לאיפון. שניהם שופטים ממדינות קיקיוניות שרצו כנראה להתחנף לנשיא האיגוד העולמי שהיה אז קוריאני. לימים, בכל פעם שהקוריאנים היו רואים אותי, הם היו צוחקים איתי על הקרב הזה, איך נתנו לו איפון שלא היה. זה מנע ממני להגיע לגמר, אבל זאת כבר היסטוריה".
בבית הניחומים פגש זאבי שני יריבים מוכרים, למר הצרפתי ו־ואן דר חיסט ההולנדי, עליהם גבר באותה אליפות אירופה בברסי - ניצח אותם שוב באיפון וקטף את מדליית הארד.
מה הוא עושה היום | אריק זאבי פרש ב־2012, אחרי ההדחה תוך 43 שניות באולימפיאדת לונדון, ומונה למאמן נבחרת הקדטים, תפקיד ממנו פוטר ארבע שנים מאוחר יותר בגלל מאבק על סמכויות מול אורן סמדג'ה. בשנים האחרונות הוא משמש כפרשן ומעביר הרצאות על חייו האישיים והמקצועיים
