הסצנה הראשונה ב"עסקים כרגיל" מתרחשת אצל בוס של היאקוזה - כלומר העתק 5,632 של "קיל ביל". הסצנה השנייה והלאה מתרחשות בעיירה מנומנמת במינסוטה המושלגת, שעליה חולש שריף רגוע ונחמד, רגע לפני שמתרחשת דווקא בה סדרת פשעים מחרידים - וזה כמובן העתק של "פארגו" לדורותיה, הסרט והסדרה. באיזשהו שלב, ברור לכל, שני הז'אנרים הקולנועיים מהמערב והמזרח ייפגשו לדו-קרב מדמם.
"עסקים כרגיל" הוא סרט פשע עצמאי והבייבי של כוכב אחד: בוב אודנקירק, מתהילת "סמוך על סול", שגם שותף לכתיבת התסריט יחד עם יוצר סדרת "ג'ון וויק" (שבעצמה בלנדר של מיליון ז'אנרים אחרים).
השריף המשופם שאודנקירק מגלם הוא מעין הומר סימפסון חביב, שלא מתרגש מכלום, ובהתחשב בכל שילוב הז'אנרים וההשראות האלה, הסרט היה אמור להיות תענוג. ובכן, יש בעיה אחת: הסרט. הוא לא בדיוק גרוע, ולמעשה הוא מעביר שעה וחצי בנעימים, אבל אל מול החומרים המשובחים שעליהם הוא מתבסס הוא עושה כל כך מעט - בואך כלום - על מנת להוסיף עליהם משהו. דלותו ניכרת גם בשמו באנגלית - Normal - כשם העיירה. הבנתם? בעיר שקרויה נורמלי הכל לא נורמלי! היה אפשר להתאמץ יותר.
נדגיש, "עסקים כרגיל" אינו סרט גרוע. בדרכו, הוא מבדר וחמוד. פשוט היה אפשר להוציא ממנו כל כך הרבה זיקוקי דינור, ולא רק יומית נשכחת, במקרה הטוב.
