נדמה שמגפת הבדידות הגברית, זאת שמאוד אוהבים להכריז עליה בדרמטיות ואז לנתח למוות ברשתות, הייתה כאן מאז ומעולם. פיטר פן היה מראשוני המאובחנים ובהצלחתו הוריש לנו תסמונת: בייבי-פייס נצחי שתקוע באפליקציות כמו באמבל, יוצא עם בנות 26, לא יודע אם הוא מחפש קשר רציני ומה ירצה לעשות כשיהיה גדול.
ובזמן שהפיטר-פנים של ימינו טובעים בעומק המנוספרה, הוא עצמו לא מזדקן גם כנוסטלגיה: בקיץ תעלה במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב הפקה מחודשת של המחזמר המיתולוגי מאת אורי פסטר וחנוך רוזן, שכבר בסוף האייטיז פיזר אבקת קסמים עם חנוך רוזן בתור פיטר וששון גבאי בנעלי קפטן הוק. חני נחמיאס הייתה וונדי הבלתי נשכחת, זאת ששרה "הלילה הוא חייב להגיע, הוא חייב לבוא/ הלילה הוא יפתיע/ ויישא אותי עימו/ על כנפי כוכבים אליי יבוא". עדרים שלמים של ילדות תוכנתו אז להאמין שמתישהו יבוא הגבר שיושיע אותן מהחיים של עצמן ומהמגפה המקבילה, הבדידות הנשית.
הפעם חנוך רוזן מביים, ליבי רן הוא פיטר, משי קלינשטיין היא וונדי ורק גבאי חוזר למגפי השפיץ והנכות הרגשית של הפיראט. הילדות עם הלבבות בעיניים מאז הן עכשיו אמהות שלוקחות את הילדות שלהן ומקוות שהמסקנה שלהן תהיה ש"הוא חייב לבוא" – והכוונה היא כמובן לתיק השקעות.
