מה עושים עם מדונה? כי באמת שנדרש בשלב זה כינוס חירום של מועצת בוגרי הניינטיז (סימן רשום, כנראה מהצד השני של כדור עגול עם סמיילי) שאיפשרו, לאורך שנים, את המשך כהונתה כמלכה האם של הפופ, עד שבאו אליהם תלמידותיה – מטיילור סוויפט ועד אוליביה דין, מליידי גאגא עד אוליביה רודריגו – ואמרו: טוב, חלאס.
ומדונה עצמה לא הוציאה שום דבר מקורי מספיק לאורך שנים ארוכות – לא שזה הפריע למישהו בעבר, אבל זה לא מפריע לאף אחד בהווה וזו כבר בעיה – ושיתופי הפעולה האחרונים שלה, כולל עם סברינה קרפנטר, מסרבים להתרומם להייפ משמעותי. והיו, כמובן, האסונות הווקאליים והקוסמטיים באירוויזיון בישראל ובפסטיבל קואצ'לה האחרון. ובאמת שבשלב זה, כמעט כל יציאה שלה מהבית מבטיחה להסתיים במבוכה לכל הצדדים.
אז מה עושים עם מדונה?
פתרון אחסון מקובל הוא, כידוע, וגאס. ערב קבוע למשך 20 השנים הבאות. זה עצוב מדי ולא מגיע לה, וגרוע מזה: זה לא מגיע לנו. אפשרות אחרות היא פנסיה מכובדת עם התנדבות למען הקהילה בסגנון הופעות המדיסון סקוור גארדן התקופתיות של בילי ג'ואל.
שתי האפשרויות עגומות מכדי שמישהו ירגיש טוב מספיק בקשר אליהן. לא; מדונה נדרשת להמציא את עצמה מחדש בעולם פופ שהדרך היחידה לחזור בו לחיים היא בפורמט רסק מוזיקלי בן 15 שניות שילווה איזה קשקוש ויראלי בטיקטוק, וגם אז מדובר בהבהוב רגעי.
אז מה עושים עם מדונה?
אלבום אינדי אולי? בלדות? גרסאות לקלאסיקות מתוך ספר השירים האמריקאי הגדול? בואו; עם קול כמו שמעולם לא היה לה, קשה לומר שמישהו ממתין בכיליון עיניים לדעת איך יישמע Summertime בהגשת מדונה. וכך אנחנו נותרים עם שתי האפשרויות הבאמת אחרונות: אלבום חדש ומקורי לגמרי, מהסוג שמדונה אמורה לשחרר ביולי וספק אם יחזיר אותה לפעם האחרונה שבה סיפרה סיפור מעניין ומקורי (Ray of Light מ-98') – או, אחרי שכל הקיצין באמת כלו, השתתפות בתפקיד לא משני מדי בסרטו הבא של טרנטינו.
אתם מבינים לאן זה לא הולך. אפשר וצריך לשמוט לסת מול קריירה בת 40 שנה כשאתם יוצאים לדרך עם, נו, מדונה. ואפשר להבין את סיכויי השימור הנמוכים ככל שפרק הזמן הזה מתארך. אבל אולי צריך להניח לה ולמחשבה עליה. ואולי, באמת, שפשוט תגיש פודקאסט בתאגיד.
