כל מי שגר בכפר-סבא בשנות ה-70 וה-80 הכיר את המותג "שום את שרף", חנות ספורט מיתולוגית ברחוב ויצמן פינת התחייה, שלא רק משכה אליה לקוחות שבאו לקנות נעליים וציוד ספורט אלא הייתה גם פרלמנט הכדורגל של העיר. המקימים - יצחק שום ושלמה שרף - היו שותפים לא רק בעסקים. הם התחילו את דרכם המשותפת בקישור של הפועל כפר-סבא, בהמשך שרף הפך למאמן של שום ובשלב מאוחר יותר הם גם עבדו יחד בנבחרות ישראל: שרף כמאמן הנבחרת הבוגרת ושום כעוזרו ומאמן הנבחרת הצעירה.
ההצלחה המשותפת הראשונה שלהם הייתה הזכייה בגביע המדינה ב-14 במאי 1975, בשבוע שעבר לפני 51 שנה - שרף כמאמן ושום כמבקיע השער השלישי בניצחון 1:3 על בית"ר ירושלים בגמר. זה היה כאמור התואר הראשון שלהם וגם של הפועל כפר-סבא, שאחריו זכתה גם באליפות ובשני גביעים נוספים. בית"ר הייתה עדיין בעידן טרום התארים שלה וגם נאבקה באותה עונה נגד הירידה, אבל איכשהו היא נחשבה לפייבוריטית בזכות האוהדים הרבים שהיו לה כבר אז. גם ביציעי בלומפילד היה להם רוב בין 17 אלף הצופים שהגיעו באותו יום למשחק.
אבל עוד לפני כן הייתה הדרך לגמר. כפר-סבא ניצחה בסיבוב ח' את הפועל חיפה 0:1, ובשמינית הגמר עברה את הפועל ר"ג עם ניצחון כפול, 2:3 ו-1:4. ברבע הגמר חיכתה הפועל ירושלים, שהתגלתה כמשוכה לא פשוטה. "היה לנו הרבה מזל בשלב הזה", נזכר השבוע שום. "הפסדנו בבית 3:1, נסענו למשחק הגומלין בירושלים והיינו בטוחים כבר שאנחנו בחוץ. שלמה עשה חמישה-שישה שינויים בהרכב, ניצחנו 0:2 ועלינו בפנדלים". חצי הגמר בבלומפילד מול הפועל ת"א היה שיעמומון שנמשך 120 דקות, ובסופו יאיר נוסובסקי בן ה-38 עצר שני פנדלים של רפעת טורק הצעיר (20) וחיים פרנקו בדרך לניצחון 2:4 בדו-קרב ולהעפלה היסטורית לגמר. בית"ר ירושלים ניצחה במשחק המוקדם 0:1 את הפועל חדרה משער של שלום אביטן בדקה ה-115.
"אלה מהפרדסים"
ואז הגיע הגמר. "זילזלו בנו", נזכר שרף. "קראו לנו 'אלה מהפרדסים', לא התייחסו אלינו בצורה רצינית. כפר-סבא הייתה אז באמת עיר קטנה עם הרבה פרדסים, היום כבר אין שם עצי תפוזים אלא רק בניינים גבוהים". משחק הגמר הבליט כוכב בלתי צפוי, הבלם יורם מור. עשרה שערים הוא הבקיע בקריירה שלו, שלושה מהם במסגרת הגביע, שניים מהם באותו גמר. הראשון היה כבר בדקה ה-14: הקפטן אברהם מרצ'ינסקי הגביה כדור חופשי, שום הסיט בראש ומור דחק משני מטרים פנימה. כמה דקות אחר-כך רעד בלומפילד בפעם הראשונה כשליציע הכבוד נכנס ראש האופוזיציה, ח"כ מנחם בגין, שהגיע לראות משחק כדורגל אחרי הפסקה של 23 שנה - כך לפי עדותו.
"היה רעש עצום, הקהל יצא מגדרו", מספר שרף. "עמדתי למטה על הדשא והרגשתי שהבטון עומד להתמוטט. יותר מאוחר אוהדי בית"ר גם הדליקו מדורות (האבוקות עוד לא היו אז באופנה - מ.מ) והאצטדיון בער". שנתיים מאוחר יותר בגין השלים את המהפך הפוליטי, אבל באותו יום הבית"רים לא הצליחו לעשות מהפך משלהם.
כפר-סבא ניסתה לשמור את המשחק על אש קטנה כדי לא לאבד את היתרון, אבל בדקה ה-80 רעד בלומפילד בפעם השנייה, כשדוד שריקי בעט מקרוב פנימה והשווה את התוצאות ל-1:1. "נכנסנו לאדמה מרוב הצעקות", נזכר שום. "באותו רגע זו הייתה חוויה לא נעימה". נותרו עשר דקות לסיום, המומנטום כולו בצד של בית"ר, אבל אז עלה למגרש האופי הכפר-סבאי. דקה 85: קרן לכפר-סבא, הכדור הסתובב ברחבה הירושלמית, שחקני ההגנה התקשו להרחיק את הכדור, שהגיע למור והוא שלח אותו מ-16 מטר לרשת. שתי דקות מאוחר יותר הגיע הרגע של שום, שמשחזר: "נוסובסקי מסר לי כדור, עברתי חמישה-שישה שחקנים של בית"ר ומול השוער יוז'י סורינוב בעטתי פנימה. עוד לפני שהכדור נכנס הרמתי את הידיים".
מועדון לייצור מאמנים
הקפטן מרצ'ינסקי קיבל את הגביע מידיו של שר החינוך והתרבות, אהרון ידלין, והקבוצה יצאה למסע ניצחון ברחבי העיר. שרף מספר: "זה היה כמו יום העצמאות בכפר-סבא, כשחזרנו מהמשחק בבלומפילד הרחובות היו מלאים באנשים, נסענו עם הגביע בכל רחוב ויצמן. עשו במת בידור בכיכר המרכזית, והיו חגיגות שלא היו זכורות לי אף פעם בכפר-סבא. פעם ראשונה בהיסטוריה שהקבוצה זכתה באיזשהו תואר, הייתה לנו אז קבוצה גדולה".
"היינו קבוצה מצוינת עם שחקנים מאוד טכניים ומהירים", מוסיף שום. "זה מועדון גדול עם היסטוריה, שהמציא את המאמנים הישראלים הכי גדולים שהיו בארץ - עמנואל שפר, שרף, דרור קשטן, אני, מרצ'ינסקי. המוטו שלהם היה עבודה קשה. היה גם היו"ר הנצחי יאיר לויטה, וגם הוא דגל בעבודה קשה, ואת זה אנחנו לקחנו ממנו והעברנו לקבוצה. היינו כמו משפחה אחת, שיחקנו ביחד וגם נפגשנו ובילינו יחד אחרי האימונים. התואר הזה היה הראשון, והוא תמיד הכי חשוב. זה הביא לכפר-סבא תיאבון לעוד תארים, וזכינו בסופו של דבר בשלושה גביעים ואליפות. הבעיה של המועדון הייתה שיותר מדי פעמים ירדנו ועלינו".
שום חגג בשבוע שעבר ניצחון נוסף בגמר, כשהנכד שלו טום שלח זכה יחד עם אלמוג אוחיון (שניהם שיחקו בעבר בהפועל כפר-סבא) ב"מרוץ למיליון". "פעם הוא היה הנכד שלי", הוא אומר, "היום אני הסבא שלו".
גם מבחינת בית"ר ירושלים מדובר בהופעה ראשונה בגמר הגביע, וגם עבורה זו הייתה רק ההתחלה. עונה לאחר מכן שתי הקבוצות נפגשו בחצי הגמר, אבל הפעם בית"ר ניצחה ובגמר גברה 1:2 על מכבי ת"א עם השער המיתולוגי של אורי מלמיליאן בדקה ה-114 והלהיט של אהובה עוזרי שהוקלט בעקבותיו: "הנה הרגע שבו זכינו/ הנה הרגע עליו חלמנו/ עם מלמיליאן ודני נוימן/ הביאו לנו התהילה". אגב, את שיר הזכייה בגביע של כפר-סבא ביצעה לא אחרת מאשר ציפי שביט ("הגביע יא סבבה להפועל מכפר-סבא/ לה מגיע הגביע").
גיבורי הזכייה בגביע | יאיר נוסובסקי (הבן שלו עופר היה שותף לזכייה באליפות שבע שנים מאוחר יותר), יוסי דריקס (אח של אלי), יורם מור, יואב אברוצקי, נח אינשטיין, יצחק שום, אברהם מרצ'ינסקי, דורי אלמוג, אריאל בן-אריה, אלי פוס, ישראל פוגל, יצחק רוגק.
