בנקודה הגבוהה ביותר בקיבוץ כפר עזה, לא רחוק מהבתים השרופים של שכונת "דור צעיר" ‑ שהפכה לסמל אחרי ש-11 מתושביה נרצחו ושבעה נחטפו ב-7 באוקטובר ‑ עומדים שני בתים פשוטים, בני שלוש קומות. במשך שנים הם שימשו סטודנטים שחיו בקיבוץ. עם פרוץ המלחמה הם הפכו למגורי חיילים ולתחנה זמנית של מד"א. עכשיו, שנתיים וחצי אחרי, מנסים לדמיין שם עתיד אחר.
בחוץ כבר הוקמה "זוּלה" מאולתרת עם ספות, שולחנות ואפילו מקרר. בתוך חודשים ספורים, אם הכול יתקדם לפי התוכנית, המבנים יתמלאו שוב בצעירים - הפעם בחניכי מכינה קדם-צבאית חדשה שתישא את השם "מכינת מאה", על שם צוות 100 של יחידת דובדבן שלחם בקיבוץ בשבת הנוראה ההיא.
המכינה צפויה להתחיל את פעילותה כבר בספטמבר הקרוב - במקביל לחזרתם של חלק מתושבי הקיבוץ.
3 צפייה בגלריה
"זאת משימת חיי". מיקי מיכאלי ליד דירתו של ניצן ליבשטיין ז"ל בכפר עזה, במקום בו עמרי נפל
(צילום: הרצל יוסף)
מאחורי היוזמה עומדות משפחות לוחמי דובדבן שנפלו בלחימה בכפר עזה, ובראשן מיקי מיכאלי, אביו של רס"מ (במיל') עמרי מיכאלי ז"ל, שנהרג כשפרץ לבית שבו התבצרו מחבלים.
"אנחנו רוצים לקחת את הקשר העמוק שנוצר בין לוחמי היחידה לבין חברי הקיבוץ צעד אחד קדימה", הוא אומר. "דווקא במקום שבו נולד עצב כל כך גדול - אנחנו רוצים לבנות תקווה, שיהיו כאן צעירים שייקחו חלק אינטגרלי מהשיקום של הקהילה".
עמרי מיכאלי זכור גם מתמונתו המפורסמת, מפונה באלונקה לבית החולים כשהוא אוחז בדגל ישראל, אחרי שנפצע בקרב ברצועה ב"צוק איתן".
בפרוץ המבצע הוא היה בכלל באפריקה במסגרת עבודתו, ועל גבורתו כלוחם קיבל את צל"ש הרמטכ"ל. "הוא אמר למפקד שלו 'חכו לי', עלה על טיסה, ומשדה התעופה הגיע ישר ליחידה ונכנס לעזה. שם הוא גם נפצע קשה".
"יאללה, בוא נתחיל לעבוד"
אבל הפציעה הקשה ב"צוק איתן" לא עצרה את עמרי. בבוקר 7 באוקטובר הוא הבין מיד שמשהו חריג מתרחש. כבר ב-7:30 יצא ליחידה, ומשם ירד עם עוד שני לוחמים מ"צוות 100" במכונית פרטית לדרום. בדרך הם ניהלו כמה היתקלויות עם מחבלים, ובשעות הצהריים המאוחרות הגיעו לכפר עזה.
"הם נכנסו קודם לצד המזרחי של הקיבוץ, לאזור הוותיקים, ואז המשיכו לשכונת 'דור צעיר'", משחזר האב מיקי. "שם הם פגשו כוח שנלחם כבר מהבוקר והיה תשוש. אחד הלוחמים סיפר לי שעמרי הגיע והצליח להרים אותם. הוא אמר להם 'יאללה, בוא נתחיל לעבוד', והתחיל לכפכף אותם. זה היה מאוד אופייני לו".
"אנחנו רוצים לקחת את הקשר העמוק שנוצר בין לוחמי היחידה לבין חברי הקיבוץ צעד אחד קדימה. דווקא במקום שבו נולד עצב כל כך גדול - אנחנו רוצים לבנות תקווה, שיהיו כאן צעירים שייקחו חלק אינטגרלי מהשיקום של הקהילה"
"צוות 100" הוא כוח פריצה מיומן, אבל בכפר עזה המשימה הייתה מורכבת. בכל בית היה חשש להימצאותם של בני ערובה, ולכן הפעילות התבצעה בזהירות רבה. "הם עברו דירה-דירה בלי לירות. כל כניסה הייתה מאוד שקולה", מספר מיקי.
בפתח הדירה השלישית שאליה הגיעו - ביתו של ניצן ליבשטיין ז"ל, בנו של אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש מועצת שער הנגב לשעבר - נורה עמרי מטווח קצר. "תוך כדי שהוא נפל הוא עוד הספיק להגיד 'תמשיכו', ואז איבד את ההכרה", אומר מיקי.
מותו נקבע בבית החולים. "בדיעבד, בחסות הקרב ניצן הצליח להימלט מהדירה אחרי שהמחבלים ירו בו. הוא כנראה ברח דרך החלון בממ"ד ולצערנו, אחרי יומיים מצאו אותו מת, אחרי שדימם למוות".
3 צפייה בגלריה
"אמר למפקד שלו 'חכו לי', עלה על טיסה, ומשדה התעופה הגיע ישר לעזה". עומרי ז"ל אחרי פציעתו ב"צוק איתן"
(צילום: טל שחר)
בפרק של "עובדה" ששודר לפני כחודש, ובו צילומים מתחנת הדלק בכניסה לקיבוץ, נחשפה אישיותו המיוחדת של עמרי, זמן קצר לפני מותו. הוא וחברו לצוות מתועדים שם כשהם נכנסים לתחנת הדלק ולוקחים כמה מצרכים, במהלך הפוגה קצרה מהלחימה. למרות הנסיבות הבלתי אפשריות, עמרי התעקש להשאיר פרטים כדי לשלם. ״בוא נשאיר להם פתק עם טלפון, שיחייבו אותנו בביט, משהו, לא נעים״, נשמע אומר במצלמות האבטחה. חצי שעה לאחר מכן הוא נהרג.
״הם היו מאוד רעבים״, מספר אביו. ״עמרי כתב בדיוק מה הוא לקח והשאיר מספר טלפון כדי שישלמו. אחרי שבועיים ניסיתי בעצמי לשלם ואמרו לי לרדת מזה. זה היה עמרי - גם בתוך הכאוס הכי גדול, הוא חשב על אחרים״.
הנצחה של יחידה שלמה
מאז נפילת בנו, מיקי מגיע לכפר עזה כמעט מדי שבוע. לפעמים אפילו פעמיים-שלוש בשבוע. ״כל הזמן חשבתי איך אפשר להרים גם את המשפחות השכולות וגם את רוח הקהילה״. מתוך המחשבות האלה נולד רעיון המכינה. לדבריו, לקיבוץ הגיעו בשנים האחרונות לא מעט הצעות להקים במקום מכינות שונות, אבל בסופו של דבר נבחר המיזם שלהם. ״אנחנו מנהלים את זה יחד עם הקיבוץ. זאת משימת החיים שלי - שתהיה כאן הנצחה ארוכת טווח״.
מיקי מבקש להדגיש שהמיזם הוא לא רק הנצחה פרטית של בנו: ״היחידה איבדה שישה לוחמים באותו יום בכפר עזה, ומאז 7 באוקטובר נפלו 12 לוחמים - בכפר עזה, בנובה, בשדרות ובמקומות נוספים. זאת הנצחה של צוות ושל יחידה שלמה. עמרי נהרג בגיל 35. הוא שירת בדובדבן במשך 17 שנה. גם אחרי שהשתחרר, הוא המשיך לעשות 100 ימי מילואים בשנה. הצבא היה חלק בלתי נפרד ממנו. הוא היה אדם בלי עכבות. אם יש מטרה - מגיעים אליה. גם אם נפצעים בדרך ואפילו אם נופלים״.
גם בקיבוץ מדגישים כי מבחינתם, מדובר בהרבה יותר ממסגרת חינוכית. מנהל הקהילה, ציון רגב, מספר כי במשך תקופה ארוכה הקיבוץ בכלל לא היה בשל להכנסת מכינה לתוכו. ״מה שמצא חן בעינינו אצל מיקי והאנשים שלו זאת העובדה שמדובר במכינה חדשה לגמרי, שאפשר לבנות יחד איתנו את התוכן והמהות שלה״.
לדבריו, הציפייה היא שחניכי המכינה יהיו מעורבים בחיי היומיום של הקהילה המתחדשת, לצד המשפחות שחוזרות בהדרגה. ״אנחנו מצפים שהם יעזרו בארגון פעילויות תרבות, בהפעלת מבני ציבור, בגינון, בחינוך, שנראה צעירים מסתובבים בקיבוץ ועוזרים להפיח חיים במקום״. בקיבוץ גם מקווים שהשהות של החניכים לא תהיה תחנה זמנית בלבד. ״נשמח שהם ילמדו באזור, יגורו פה, אולי אפילו בדור צעיר. כפר עזה צריך צעירים איכותיים״.
בינתיים, נדרשים שיפוצים, השלמות ותקציבים נוספים. למרות זאת, מיקי מיכאלי בטוח שהמקום עוד יתמלא חיים. ״אנחנו רוצים להתחיל בצורה רגועה, בשנה השלישית להגיע ל-60 או 70 חניכים ומשם לגדול״. ההרשמה למחזור הראשון, הוא מציין, נמצאת לקראת סגירה ומי שמעוניין להגיש מועמדות יכול לעשות זאת באתר של עמותת ״צו הלב״.
