על המצב הישראלי א' – אירופה. בשבוע החולף נתקענו בלילה בתחנת רכבת צפון איטליה. נכנס עמנו בשיחה צעיר מקוסובו, מוסלמי, שחקן כדורגל. ישראל ופלסטין בעיני ידידנו החדש אותו דבר הן והן גורמות לעליית מחיר הדלק. 7.10, שואה – סימן שאלה מהן בכלל. ובכל זאת, אם אתם יהודים (מה זה בדיוק?) אל תלכו באופן מוחצן. זו להבדיל גם עצת קב"ט ורב במילאנו שלא להלך ברחוב עם כיפה. הרב הפסיק לחבוש בחוץ שטריימל ומסתפק בכובע בייסבול. מה עולה מכל זה? חוסר ידע מינימלי על ישראל מזה – ועליית האנטישמיות מזה. מה עושים? לטעמי "קהל היעד" הראשוני הוא מנהיגים פוליטיים ומגישי טלויזיה שאת דבריהם יהדהדו הרשתות. אין ברירה, זו מלחמה.
על המצב הישראלי ב' – ארה"ב. ארה"ב היא עדיין ידידתנו הגדולה. אבל כשמפשפשים בנעשה בקונגרס ובקהלים נוספים יש מקום עמוק לדאגה. הקונגרס היה מעוזנו בארה"ב, כמארג דו מפלגתי. הייתי מעורב כשני עשורים ביחסי ישראל-ארה"ב. דלתם של המחוקקים – כמעט כולם – היתה פתוחה בפנינו תמיד, לא רק היהודים בקונגרס. אנשי השגרירות, וכמובן אנשי איפא"ק השדולה למען ישראל, היו יוצאים ובאים במשרדי סנטורים וחברי קונגרס. אחד מהם אמר לי – לבי במקום הנכון, אל תטרח לבוא, רק תודיע לי מה נחוץ, הזמנה לבית השגריר או אחר בשגרירות היתה נענית ברצון. האתגר לאורך שנים היה להגיע גם ללב אנשי סנט וקונגרס רפובליקנים, כי עם הדמוקרטים היו היחסים כמעט מובנים מאליהם. היו חריגים מעטים. כיום במידה לא מעטה התהפכה הקערה. אצל הדמוקרטים התגברו ה"פרוגרסיבים", "שוחרי קידמה" – לא "קידמה" כל עיקר. אצל הרפובליקנים – בדלנים, ובשניהם גם אנטישמיות. המאבק חיוני ודחוף, אין להיוואש. מוכרחה להיות תכנית פעולה, שכוללת גם קריאה לעליה, אך גיוס מה שקרוי "מעצבי דעת קהל" באשר ליחס לישראל. נביט קדימה.
על תקופת הבחירות. תקופה זו מוציאה את השקר והרוע ללא גבול. הכל ואולי לא הכל בציבור יודעים, שנאמרים דברי אי אמת בשפע, תשובות מכובסות שעיקרן טשטוש עמדות אמת; הכל יודעים שבעבור כינון ממשלה תינתן חצי המלכות גם לשותף מן הציבור הערבי, כמו מנצור עבאס, וטוב שכך, אוי למדינה יהודית אם תדיר 20% מאזרחיה, גם אם עמדות פוליטיות של חלק מהנהגתם פסולות ובצדק ואותן יש להדיר. "דברו אמת איש את רעהו" מלמדנו הנביא זכריה (ח', ט"ז).
על פיצול הייעוץ המשפטי. הקואליציה בלתי נלאית במאמץ לפיצול התפקיד. יידע כל אזרח שהצעת החוק שעל הפרק היא מרשם להפקרות ול"מלחמות יהודים" אין קץ. אפשר לקדם תיקונים מסוימים לניטרול את הטענה בדבר תובע שהוא גם יועץ, כשהמדובר בחשדות נגד ראש ממשלה או שרים. אך הרוצה מצעד של ארבעה יועצים משפטיים של משרדים מתייצבים לפני בית משפט במקום יד אחידה - יחוג את חגיגת החקיקה.
בשורה ליתומים. באחרונה עדכן אותי מר אריה מועלם סמנכ"ל משרד הביטחון וראש אגף ההנצחה והמשפחות המסור, כי נכנס לתוקף החוק החדש המשדרג את זכויות יתומי צה"ל וכוחות הביטחון ונפגעי הטרור. הכנסת שידרגה מסקנות ועדה שהיתה לי הזכות לעמוד בראשה. יישר חילם של אנשי אגף המשפחות, ויזכו היתומים לראוי להם.
על שלושה שנלקחו. הלך לעולמו הרב אריה שטרן, רבה של ירושלים, רב ציוני במלוא העוז והאמונה, גדול בתורה ועורך “הלכה ברורה” של הרב אברהם יצחק קוק, ואיש ענו ונוח לבריות. נפרד גם אייב פוקסמן, המנכ”ל המיתולוגי של הליגה נגד השמצה, ילד שואה שהוסתר אצל קתולים והוטבל לנצרות, איש רב פעלים למען העם היהודי וישראל, שידע גם לבקר את ממשלת ישראל אך ככלל תמך באופן מרשים. ועוד נפטר תא”ל (מיל’) ד”ר מאיר אלרן, בעבר סגן ראש אמ”ן, שותף במשא ומתן לשלום עם ירדן בו עבדנו יחדיו, ובכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, חוקר איכפתי ונבון, ציוני וישראלי למופת. חבל על דאבדין.
