נחשול רב-עוצמה של חרון, עברה וזעם התנפץ על חופי ישראל, עת נצפה הכדורגלן לאמין ימאל אוחז בדגל הפלסטיני במצעד האליפות של ברצלונה. "גועל נפש" נכתב בחשבון ה-X המעודן של ערוץ הספורט בליווי אימוג'י מקיא. עמליה דואק (חדשות 12) לבשה את המבט המזועזע-אך-לא-מופתע, זה שנשמר לדיווחים מז'אנר "העולם כולו נגדנו" (תת-קטגוריה: "אירופה הגמורה"), עת נחשפה האמת הכואבת: כוכב הקבוצה של המדינה לא השתכנע מדף המסרים הישראלי (לו רק נתניהו היה פחות חיוור ב"60 דקות"!) וייתכן שלא הצביע ל"מישל" באירוויזיון.
לא רק שההסברים על ההיסטוריה של ימאל (מוסלמי ובן לאב יוצא מרוקו) וסביבתו (ספרד בכלל וקטלוניה בפרט) לא עזרו כדי להכניס פרופורציות בסיפור. להיפך: נדמה שהציפייה היא שדווקא היותו סופרסטאר במועדון שכל כך הרבה ישראלים אוהבים אמורה להחדיר בו בינה שאין לאחרים (כיאה לכדורגלן שחגג 18 בחברת נמוכי קומה שנשכרו במיוחד לאירוע), או לכל הפחות לגרום לו לסתום ולהתמקד בהשחלת מגינים. בכל זאת, "חייבים להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לספורט" (אלא אם ערן זהבי עורך מבחני נאמנות לכדורגלנים ערבים, לדוגמה).
"אלה דברים שהופכים להיות יותר ויותר רווחים ומקובלים ועוברים כמעט כדבר שבשגרה", אמרה דואק, שניסתה בכל כוחה להיאחז בתגובתו המסתייגת של מאמן ברצלונה אך התעצבה להודיע שהקהל הריע. מפיה זה נשמע כאילו ש"הדברים" צברו תאוצה ממש לאחרונה ולא כבר לפני יותר משנתיים, כשהתמונות האיומות מעזה הופיעו בכל חור מחוץ לבועה הכמעט-פוטיניסטית שהוקמה בישראל. לכן גם לא הפתיע לשמוע שהבעיה היא "ההגירה המוסלמית" בקטלוניה ו"אירופה שהולכת ודועכת", כדברי הפאנליסט שלום בן חנן. כבכיר לשעבר בשב"כ – ומומחה לקטלוניה, מתברר - רק היה חסר שיקרא לזה "טרור ספורטיבי".
אולם ההתנפלות על ימאל משקפת לא רק חוסר מודעות קיצוני – וגרוטסקי להפליא במקרה של התקשורת - אלא עוד רגע סמלי של ניפוץ אשליה ביחס למקומו של הבידור (ובתוכו הספורט) במציאות של מלחמות אינסופיות וקרוב לאפס מאמץ להוכיח שהן לא מבטאות תאוות נקם, חזון פנאטי או מכשיר פוליטי. לאורך שנים, הלעג לתחזיות על "צונאמי מדיני" נשען, בין השאר, על היכולת של הציבור להרגיש שהוא חלק בלתי נפרד מכל הטוב שיש לעולם להציע: ממופעי ענק בפארק הירקון ועד נסיעות בר-מצווה לקאמפ-נואו. ואז, כשהצונאמי מגיע, גם אם יש בו מרכיב חזק של צביעות ובורות, משווקים גרסה מגוחכת של "עם לבדד ישכון": הוא בגויים לא יתחשב והם בכל זאת ימשיכו לרקוד, לשיר ולשחק כדורגל להנאתנו. בא לאמין ימאל ועשה עם התפיסה הזאת את מה שהוא יודע הכי טוב: בעט אותה לכל הרוחות.
